סיון רהב מאיר על פרשת בלק: להקים אוהל ביולי-אוגוסט

איזה משפט, מיד בתחילת החופש הגדול: "מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב, מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל". זה מה שאומר עלינו בלעם בפרשת השבוע החדשה ("בלק"). הוא מסתכל על עם ישראל ומשבח את האוהלים שלו, כלומר את הבתים. את הפרטיות, את העדינות, את יסודות הבית היהודי, את הקשר המשפחתי. חודשי יולי-אוגוסט הם אתגר גדול לבית: חופש, מריבות, יציאה ממסגרת, שעמום, בדיקת גבולות. ובנוסף לכל אלה גם חום.

פרשנים רבים מסבירים שזהו המקום האמיתי שבו האדם נבחן – לא בחוץ, לא בזירה הציבורית והפומבית, לא על במות ולא בפייסבוק, אלא באוהל שלו, בבית שלו פנימה. ביחסים עם ההורים, עם בן הזוג, עם הילדים – שם מתגלה האופי הפנימי שלנו, שם אי אפשר לשקר ולעשות פוזות, שם מתנהלת סדנה תמידית לבנייה עצמית של המידות שלנו.

הקדושה לא נמצאת רק בבית הכנסת או בבית המדרש, אלא גם על הספה בסלון, במטבח, בצחצוח השיניים לילדים, ובתפילה התמידית של כולנו תוך כדי, שגם על הבית הפרטי שלנו נוכל לומר: "מה טובו אוהליך יעקב, משכנותיך ישראל". חופש מוצלח.

אין כפתור "אל תפרסם"

זה עידן שבו אם לא תיעדת ופרסמת והעלית ותייגת – זה כאילו לא קרה. אנחנו שומרים פחות ופחות על פרטיות המידע שלנו, משתפים ביותר ויותר חלקים של החיים, וגם את מה שאנחנו מנסים להסתיר – חברות ענק כמו גוגל ופייסבוק כנראה כבר יודעות עלינו. כך ש"הזכות לפרטיות" היא אחד הנושאים המדוברים בימינו.

הברכה העתיקה של בלעם, בפרשת השבוע, עוסקת בדיוק באותה פרטיות חשובה: "מה טובו אוהליך יעקב, משכנותיך ישראל", אומר בלעם על עם ישראל, ורש"י מסביר מה היה מיוחד כל כך באוהלים של העם: "ראה פתחיהם – שאינם מכוונים זה מול זה". כל אוהל היה נפתח לכיוון אחר, כדי שאף אחד לא יסתכל מה קורה אצל השכן שלו. למרות התנאים הקשים במדבר, שמרנו על פרטיות, על מרחק, על מרחב אישי לכל אחד.

בלעם הגיע מתרבות חסרת גבולות, ופתאום ראה כבוד וצניעות ועדינות, והתלהב. האתגר הזה – לשמור על מרחב שאינו שקוף אלא אישי, לשמור גם תכנים וחוויות ורגשות שאינם נחלת הכלל – מלווה אותנו עד היום. זה מאבק. יש כל כך הרבה כפתורי "פרסם" ו"שתף", ואין כפתור "אל תפרסם, תשמור לעצמך".

להקים את פסל האחריות

מזל טוב, אמריקה. השבוע חל ה-4 ביולי, יום העצמאות האמריקני ה-241. הנה איחול קטן לידידתנו הגדולה, שחווה טלטלה לא קטנה בימים אלה:

ויקטור פרנקל היה פסיכיאטר יהודי, ניצול שואה, מחבר הספר המפורסם "האדם מחפש משמעות". הוא לימד הרבה בארצות הברית, ואמר לפני עשרות שנים מה מטריד אותו בתפיסת העולם האמריקאית, ומה חסר לעולם המערבי והחופשי: "פסל החירות, הסמל האמריקאי, אינו מספיק. החירות היא רק חלק מהסיפור, ורק מחצית האמת. פסל החירות בחוף המזרחי עוד יגרום לאנשים להאמין שחופש הוא כל העניין. אבל חופש ללא אחריות מציב סכנת התדרדרות תמידית. לכן אני ממליץ לאמריקה להקים פסל נוסף גם בחוף המערבי – פסל האחריות. כי החיים אינם רק זכויות אלא גם חובות. חירות בלבד עלולה לגרום להתחמקות מאחריות, בעוד אחריות היא-היא תמצית האנושיות שלנו".

הקריאה בספר במדבר בימים אלה מזכירה לנו כמה פרנקל צדק. יציאת מצרים, יציאה לחירות, אינה מספיקה. בקצה השני שלה מופיע הר סיני, מתן תורה, שם מקבלים אחריות ומכניסים תוכן לתוך החופש. בעצם, גם החופש הגדול מזכיר כמה הרעיון הזה נכון, וכמה צריך להכניס לתוך חודשיים של חירות, גם אחריות.

תבנה לעצמך, אל תהרוס לאחרים

מה צריך לעשות כדי להצליח – לעזור לעצמנו או לקלקל לאחרים? בפרשת השבוע, המלך בלק פונה אל הנביא בלעם ומבקש ממנו לקלל את עם ישראל. שימו לב, בלק לא מבקש מבלעם לברך את עצמו ואת עמו, אלא לקלל את האחר. הוא לא מבקש בנייה – אלא הרס, לא מחמאות – אלא השמצות. עד היום יש לנו אויבים כאלה – הם לא רוצים לפתח ולבנות את עצמם ואת עמם, אלא קודם כל לפגוע בנו. לא אכפת להם אם גם הם בעצם נפגעים תוך כדי. העיקר לפגוע בישראל.

התכנית הזו של בלק לא מתממשת. בלעם פשוט לא מצליח לקלל, רק ברכות יוצאות מפיו. הוא מברך את עם ישראל במשפטים שהופכים לנצחיים ("הן עם כלביא יקום", "מה טובו אוהליך יעקב" ועוד) – ובניגוד לתפיסה של בלק שבה האחד חייב לנצח את השני – בעצם הברכה של בלעם היא שהעם שלנו יהפוך לברכה לכל העמים, לעולם כולו.

זו שאלה של תפיסת עולם – האם אתה נגד או בעד? בונה את עצמך או הורס לאחר? ראינו את זה אפילו בפריימריז במפלגת העבודה. מעניין לשים לב שקמפיינים שליליים ובוטים נכשלו לבסוף, והגישה החיובית ניצחה. אני זוכרת מילדותי שיר קצר של דידי מנוסי ז"ל, שהעביר בדיוק את המסר הזה: "אם אתה רוצה להיות / חזק וחכם וגיבור / תבנה לעצמך הר / ואל תכרה לאחרים בור".

להיזהר ממחמאות

איזה משפט יותר כיף לשמוע – "אתה גדול" או "שמע, אתה טועה"? הנביא בלעם לא מפסיק להחמיא לעם ישראל ולתאר את מעלותיו. בפרשת השבוע הוא אומר משפטים יפים ומרגשים, כמו "עם כלביא יקום" או "מה טובו אוהליך יעקב", אבל מנגד, דווקא הנביאים שמגיעים מתוך העם מדברים אחרת. הם לא מהססים גם להוכיח, לנזוף, להזהיר את השומעים כי הם צועדים בדרך שגויה. 

אחת הסיבות להבדל הזה היא שבלעם בכלל לא רצה לשפר את העם. לא הייתה לו מטרה חינוכית. הנביאים, לעומתו, רוצים להנחות אותנו ליעד מסוים. לדברים הנוקבים שלהם יש מטרה. נביאי ישראל ידעו לנחם ולטעת תקווה, אבל בהחלט לא הסתפקו רק בשבחים.

מהמדבר ועד היום, רובנו נעדיף את התשבחות של בלעם על דברי תוכחה. לכן אחד המשפטים היסודיים והמפורסמים בתנועת החסידות קובע: "אהוב את הביקורת, כי היא תעמידך על הגובה האמיתי". זוהי קריאה להתנהג בניגוד לנטייה הטבעית. הרי למי יותר קל להקשיב – למי שקורא לנו לא לעשות שום דבר, או למי שדורש מאיתנו להשתנות ולהשתפר

להצטרפות לקבוצת "החלק היומי" של סיון רהב מאיר, נא לשלוח בהודעת ווטסאפ את שמכם בלבד למספר 054-8151949

לרכישת ספרה החדש של סיון רהב מאיר, "הסטטוס היהודי", דרך הידברות שופס, חייגו 073-2221250 או הקליקו כאן.