במחשבה תחילה לפרשת בלק: יכול ב-10,000 ש"ח

העובד קפץ על השולחן, פירק את אחד הריבועים בתקרה ונתלה הפוך, כשראשו לכיוון החדר ורגליו למעלה. הוא קרץ בעינו לחברו שתיכף יבין.

המנהל שמע רעשים ונכנס. העובד אדום-הפנים בישר לו: "אני מנורה!".

"קח את החפצים שלך וצא ליומיים חופש", נבח המנהל. העובד ירד מהתקרה וחברו החל לארוז חפצים.

"מה זה?" נדהם המנהל, "לאן אתה הולך?"

"הביתה", השיב העובד ביובש. "אני לא יכול לעבוד בחושך"...

* * *

"תבוא לקלל", מבקש בלק מבלעם. בלעם מסרב, אינו יכול לעבור את פי השם. נשלחים שרים מפה לשם ומשם לפה, ובסופו של דבר בלעם מקבל אישור ללכת ולדבר רק מה שהקב"ה ישים בפיו. מכאן מתחיל מסע חדש: בלק גורר את בלעם למקומות שונים ומקים מזבחות וזובח זבחים בניסיון להגיע לקללה הנכספת.

ואז קורה המשבר.

"לקוב אויבי קראתיך", זועם בלק על בלעם, "והנה ברכת ברך זה שלוש פעמים".

רגע רגע, שואל רבי יוסף דב סולובייצ'יק, ה"בית הלוי", הלא בלעם אמר שהוא לא יכול, וגם כשהואיל בטובו להגיע, הודיע מפורשות שידבר רק מה שהשם ירשה לו. הסכם זה הסכם. אז על מה הכעס?!

"אתה אמיץ?" מתגרה מאיר בחיים, חיים משיב לאישור. "אם תעניק סטירת לחי לרב – אתן לך 25 שקלים", מציע מאיר בחיוך שובב. אבל חיים מושך בכתפיו, "אל תגזים. אני לא יכול להרביץ לרב. אין על מה לדבר".

"אתה חזק?" מציע מאיר לחזקיהו, שמהנהן בראשו לאישור. "אז תרים את החומה הזו בידיך בלבד, ואתן לך 25 שקלים". חזקיהו מסובב אצבע על רקתו ומסתובב ללכת, הוא לא יכול להרים את החומה.

הבה נשכתב את הסיפור: "אתה אמיץ?" מתגרה מאיר בחיים חברו. חיים משיב לאישור. "אם תעניק סטירת לחי לרב – אתן לך 10,000 שקלים", מציע מאיר בחיוך שובב.

חיים, שמקודם אמר שאינו מסוגל, מניד בראשו לאישור והם מסכמים על השעה שבה זה יקרה. חיים פונה לביתו ובדרך עושה עיקוף קטן – היישר אל ביתו של הרב. הוא מגולל באוזני הרב את הסיפור, מציע לו מעשר או חומש מעשרת אלפי השקלים, בתמורה לסטירה בודדת, וכל הצדדים מרוצים. חיים נתן, הרב קיבל (תרתי משמע), ומאיר הלץ הפיק את הסיטואציה שעלתה לו ביוקר.

מה קרה ל"לא יכול" של חיים? מסתבר שעשרים וחמישה שקלים הם לא סכום מספיק עבור מעשה שדורש תעוזה וחוצפה במידה לא מעטה.

עכשיו נחזור למאיר וחזקיהו: "אתה חזק?" מציע מאיר לחזקיהו, שמהנהן בראשו לאישור. "אז תרים את החומה הזו בידיך בלבד, ואתן לך 10,000 שקלים". חזקיהו מסובב אצבע על רקתו ומסתובב ללכת, הוא לא יכול להרים את החומה.

כאן הסיפור לא משתנה, על אף שהסכום השתנה. אפילו היה מציע מאיר 10 מיליון(!) שקלים, היה מסרב חזקיהו – ובצדק – לעסקה שאין לו בה שום דבר להרוויח, חוץ ממאמץ עקר. 

על פי המשל הזה שהביא ה"בית הלוי" (הסטירה לרב מופיעה במקור, לא נגענו...), הוא מבאר את שאירע בין בלק לבלעם: רצונו של בלק להביא קללה על ישראל היה עז, אבל בלק לא מסכים. ההסבר של בלעם? "השם לא מרשה לי".

בלק שומע מהשרים את התשובה, והוא מבין מיד מה קורה פה: בלעם רוצה כסף, והרבה. אני כבר מכיר את הפרחח... לכו אליו שוב ותגידו לו שהעניין מסודר.  

ובלעם? מסרב... אלוקים לא מרשה לו.

בלק כבר מכיר את אלוהיו של בלעם: הוא ירוק, שטוח ובצורת דולר... אז הוא מעלה את הסכום ממפגש למפגש, ובלעם החמדן עדיין מברך במקום לקלל. כאן מתפוצץ בלק מזעם: קיבלת כל כך הרבה כסף, ואתה עדיין "לא יכול" לברך?!

אכן, ה"לא יכול" של בלעם, היה מאותו סוג של חזקיהו – גם אם ירצה מאד – לא יוכל להרים חומה בידיו. גם בלעם לא יכול לעבור את פי השם.

* * *

הפתגם המוכר ש"אין דבר העומד בפני הרצון", איננו נכון. אי אפשר להרים חומה, למשל.

אך לפנינו מבחן בכוחות הנפש של האדם בעת קושי: אם יגדילו את הסכום, יְשַׁנוּ את התנאים – האם אז כן נוכל? אם התשובה חיובית, ה"לא יכול", זהה לעובד שאינו יכול לעבוד בחושך...