האם הדרך לשידוך חסומה בפני?

האם אצליח להשתדך אי פעם? האם מישהו ירצה אותי? כך תוהה אפרת, מספר שנים בשידוכים. היא עשתה הרבה וניסתה כל מה שהיא חושבת שהיא יכולה, אך "איתני הטבע" חזקים ממנה. הביטוי שלה הוא רגשות אין מוצא, תסכול ואכזבה מדרך מלאה חתחתים שאינה מאפשרת לה להתקדם. שימו לב, היא מדברת על נושא אחד מרכזי. יש נושאים נוספים שבהם הדרך כמעט חסומה בפני מי שמחפש שידוך, אך היא תעלה כאן את הנושא המיוחד לה שמטריד אותה.

ויותר מזה. האם בת (או בן) בודדה, אמיצה ככל שתהיה, מסוגלת לשאת על כתפיה  את השידוך של עצמה? האם יש לה תקווה? האם היא תוכל לפעול ללא עזרת אחרים?

הנה הסיפור של אפרת (כל קשר למציאות על דעתכם בלבד):

כשהייתי בת 20, הורי התגרשו. זה היה סיפור ארוך, קשה ומעצבן. היו ביניהם חילוקי דעות אינסופיים. אצלם הכל נגמר, אבל אצלי מכאן הכל התחיל. מה אני עושה עם עצמי? היכן אגור? לא רציתי להישאר לא עם אבא ולא עם אמא. עם שניהם היה לי קשה. אהבתי אותם אז ואני אוהבת אותם היום, אך מה לעשות? בנקודה זו אפשר אולי להבין אותם. יותר ממה שהם התעניינו בנו, הילדים, הם היו עסוקים עם הקשיים והמריבות של עצמם.

מאחר שהתחלתי לעבוד, יכולתי לאפשר לעצמי לשכור יחידה קטנה. התכוננתי לשהות בה חודש חודשיים, כדי להירגע ולהגדיר לעצמי מי אני ואיפה אני בעולם – ונשארתי שנתיים. אחרי הרעש, השקט הוא ברכה. השקעתי בעבודה ורכשתי חברות חדשות. אך מהר מאד נוכחתי שבשיקול הדעת שבין בריחה מצעקות לבדידות, הבדידות קשה יותר. לי בכל אופן היה קשה. בתום שנתיים חזרתי לבית של אמא, כולל הילדים (שטוב לי אתם).

פיתחתי לעצמי דרך עצמאית של חיים. אני בקשר עם שני ההורים, אך חיה את חיי שלי. האם זה נקרא "לחיות לבד, להרגיש ביחד"? יתכן, אך הנפרדות שלי חשובה לי. ואולי גם מגנה עלי מהתערבות והתערבבות של המשפחה שלא תמיד נעימה לי.

נא להכיר, בת 25, הורים גרושים, מחפשת שידוך.

חשבתם פעם על המצב של משתדכים שהם ילדי הורים גרושים? מה אני אשמה שהורי התגרשו? האם עשיתי משהו למישהו? למה כל כך קשה לי בשידוכים?

(צילום: shutterstock)

בנוסף לזה שהורי גרושים, יש לי צרה נוספת: אין מי שידאג לי בחיפושי שידוך. האם אני זו שצריכה לבקש מאבא שיתעניין בין האנשים שהוא פוגש כל יום בבית הכנסת? אין ברירה, אך הוא מרגיש חסום קצת, ומתבייש לפנות אליהם. נעים לי שאמא מבררת לי וכן נוטלת חלק. הברורים שלה עוזרים קצת, אך לא מספקים, גם לה קשה לעסוק בנושא. יוצא שאני לבד במערכה. אם אני לא אדאג לעצמי – אף אחד בעולם לא ידאג לי. איך בחורה אמורה לדאוג לעצמה?

אין לי שום שריטה ממה שקרה, תודה ששאלתם. יש לי צער בלב עליהם, וקצת גם עלי, ואני שואפת לחיים טובים יותר. ברור שאעשה הכל הכל הכל כדי לבנות ולייקר את הבית האישי שאבנה, אך בינתיים השידוך בושש מלהגיע.

אני משתדלת מאד להחזיק מעמד, ובעיקר להחזיק ראש בחיפושים אחרי שידוך. אני פונה לשדכניות. כדאי לכם לדעת שמי שהוריה גרושים – מציעים לה את כל מסכני העולם (צר לי עליהם, אך הם לא בשבילי). אסור לי לומר לשדכנית מילה. אם אגיד שהבחור שהיא הציעה לי לא מתאים לי, היא תענה: "במצב כמו שלך לוקחים כל אחד". מה היא מתכוונת "במצב כמו שלך"? איזה מצב? אז מה אם הורי התגרשו? מה זה אומר עלי? האם הכוונה שלה היא שהמחיר שלי בשוק נמוך יותר? ולמה באמת? מה אני עושה פחות מאחרים? האם אני פחות יראת שמים? פחות מדקדקת במצוות? האם היכולת התקשורתית שלי שונה? שטויות, הכל אותו הדבר. אני אפילו עובדת ומצליחה ומרוויחה טוב, אז מה לא בסדר אתי? הסטיגמה? זה שמישהו אחר התגרש מעל הראש שלי? אז מה? תגידו אתם, אז מה? מה זה קשור לאישיות או ליכולות שלי? האם כאן המקום שבו במקום להסתכל עלי מסתכלים רק על הסטיגמה?

מצד שני, באמת אין לי הצעות. התנסיתם פעם עם מצב שבו אין הצעות? יכולה לעבור חצי שנה ו... כלום. עלי להתאזר באומץ ויוזמה. אם אין הצעות, עלי לחפש אותן. מה לעשות שלפעמים ליבי נופל בקרבי. זה קרה פעם כשהציעו לי בחור שאמרו לי עליו "מאד מוכשר". קצת התרגשתי, וחשבתי "הוא מוכשר מאד... מפחיד קצת, ומה אם הוא לא ירצה אותי כי אני לא מוכשרת כמוהו...?". ואז פגשתי אותו. המוכשר הזה ישב כל הפגישה ונעץ את מבטו בנקודה אחת על הקיר, וכמעט לא דיבר. במקום לקום וללכת משם, ולברוח לסוף העולם, חסתי עליו. נשארתי לשבת וניסיתי לדובב אותו. לשווא. מי שאמר עליו מוכשר, התכוון שהוא מוכשר במחלת הנפש שלו. תבינו, אני בת לגרושים, אז אפשר למכור לי את כל הלוקשים שבעולם.

בחור אחר, המשגיח שלו אמר לי עליו שהוא למדן גדול מאד ושיש לו מידות נפלאות, ושתהיה מאושרת מי שתינשא לו, ולבסוף הוא הוסיף שהוא עומד מאחורי כל מילה שלו. התוספת הזו היא שהעלתה לי את הפיוזים. התקשרתי אליו אחרי הפגישה ואמרתי לו: המשגיח, האם אתה גם עומד מאחורי הקופצנות שלו וחוסר היכולת שלו לשבת רגע אחד במנוחה? אינני רוצה להתווכח עם היכולת הלימודית שלו, ובמיוחד לא עם החברותא שלו, אם יש לו, כי צריך להיות מלאך בשביל לשבת עם בן אדם שלא מסוגל לנוח רגע, ולהצליח ללמוד אתו מילה אחת. רק שאלתי את עצמי, אם הם רוצים למכור אותו למישהי, שימתנו את הדיווח עליו. האם לא ברור להם שבחורה נורמטיבית, ואפילו בת להורים גרושים, לא תיקח בן אדם שלא מסוגל לפתח שיחה של 5 דקות?

ומה עם הבחור שכל הפגישה צעק עלי למה בחרתי את המקום הזה להיפגש ולא את המקום ההוא, עד שתפסתי שעומד מולי מישהו עם התנהגות לא סבירה? סליחה, מה אני חייבת לך? יכולת לבקש מקום אחר, אך למה אתה חושב שאני אבחר בך אם אתה מתחיל את הצעקות עוד לפני החתונה? תארו לעצמכם איך ייראו הצעקות אחריה... השתגעתי לקחת בן אדם כזה? והצחוק הוא, שהוא אמר לשדכנית אחרי הפגישה שהוא מאד מעוניין בי. הוא צועק, והוא מעוניין! צחוק מהול בדמעות. במילה אחת – "בוכֶקֶת" כלומר בוכה וצוחקת ביחד. צוחקת על המחשבה שלו שאסכים, ובוכה על חיי. אלו השידוכים שלי?

השדכניות אומרות לי כל הזמן "במצב שלך את חייבת להתפשר". אז מה הן מתכוונות? שאם לא אקח חולה נפש או מופרע אצטרך להתכבד ולשבת לבד עד סוף ימי?

כמעט שאני מתייאשת, אבל אומר לכם דבר אחד: בלי נדר, בעזרת ה' אני לא אתייאש! בשום פנים ואופן. הורי לא מסוגלים להילחם בשבילי, אז אלחם אני. ולא אתייאש. אם אתם חושבים שבגלל הסיפורים האלו אני יורדת מהסיפור ומוותרת על החיים שלי, אתם טועים. יהיה מה שיהיה, אמשיך לחפש עד שאמצא, ומי שעזר לעם ישראל בצרותיו, יעזור גם לי להגיע לבן אדם הראוי והטוב, שיתאים לי ולבית משלי.

קצת השפלה בשבילי לבקש, אך האם תוכלו לחזק אותי בדרכי הלא פשוטה? האם יש לי תקווה להגיע לשידוך במצב בלתי אפשרי כזה? אני מגששת את דרכי במדבר, צמאה. תנו קצת מים קרים והצילו חיים.

הניה גולדברג היא פסיכותרפיסטית משפחה ושידוכים, בנות הורים זוגות, אישי קבוצתי hgoldberg10@gmail.com