הטור המאויר לפרשת פנחס: חייבים לדאוג שהמכל יישאר מלא

"נו חנה, חייבים לצאת, אנחנו באיחור לחתונה", ביקשתי מאשתי בעודה מתארגנת ליציאה.

 "רק רגע, אני שמה את העגילים החדשים שקנית לי לפסח. לא אמרת שהם יפים עלי?".

"יפים, יפים", אמרתי, והתחלתי לאבד את הסבלנות...

החלטתי לפתוח גמרא (רצוי מסכת מכות) כדי להירגע. עברתי דף שלם, ועוד דף, ועוד דף. בעצם אני לא קורא בכלל! אני סתם עצבני! מוציא עצבים על הגמרא... "נו, מה קורה"? שאלתי שוב.

"רק עוד רגע, אני כבר מוכנה...".

את זה שמעתי לפני רבע שעה! "אין בעיה, את החופה כבר הפסדנו!", אמרתי, והלכתי לכיוון המקרר. חייב להרגיע את העצבים. מזכיר לעצמי "עבודה על המידות, עבודה על המידות". תאכל משהו ותרגע! דחפתי כל דבר אפשרי לפה, אני חושב שהגעתי ל-100 ברכות ביום רק מהפתיחה הזאת של המקרר! נשברתי...

"חנה, אני הולך לחכות לך באוטו!", אמרתי בייאוש. "בסדר, אני כבר מגיעה...".

לאחר רבע שעה של המתנה באוטו, החלטתי "די! אני מתכוון לשים לזה סוף!". יצאתי מהאוטו... אבל זה קרה, אשתי מולי, מוכנה!

"לאן אתה הולך?", שאלה, "אנחנו באיחור!".

שיננתי לעצמי "עבודה על המידות, עבודה על המידות"... אני לא אתעצבן... התחלנו לנסוע, ברוך ה'!

"אבי, לא אמרת לי כלום על השמלה החדשה".

"מה? אהה, לא שמתי לב", התבלבלתי.

"זאת בדיוק הבעיה, שאתה לא שם לב! אתה לא מסוגל לתת מחמאות!".

הסתבכתי... איך יוצאים מזה? חייבים לשנות נושא. "צדיק גוזר והקדוש ברוך הוא מקיים!" ברגע שאמרתי את זה, האוטו התחיל להראות סימני האטה. נגמר הדלק... נאלצתי לחנות בשוליים. איזה מזל... (או שלא!).

"אבי, שכחת למלא דלק?! ממש לעניין! בחיים לא נגיע לחופה!", אמרה באכזבה.

 "איזה חופה", חשבתי לעצמי, "נגיד תודה אם נגיע לקינוח"...

מתוך המקרה הזה נשארתי עם המסקנה, שכמו שהאוטו חייב מילוי של דלק כדי להמשיך ולנסוע, כך גם האישה חייבת לקבל מחמאות כדי להמשיך ולפעול! המחמאות מהבעל הן כמו דלק בשבילה!

חייבים לדאוג שהמכל יישאר מלא, ולא לחכות לטיפות האחרונות, כי כשהן מתייבשות – נשאר כל הלכלוך...

השורה התחתונה:

"בְּרִיתִי שָׁלוֹם"

עם ישראל חוזר בתשובה! ישנם לפעמים מצבים שבני זוג חוזרים בתשובה, ואחד מבני הזוג מתקדם יותר מהשני, או שהשני לא מתקדם כלל. מצב זה גורם לבעיות בשלום בית, וללא התייעצות וליווי של רב יכול הדבר לגרום ל"פיצוץ".

התחשבות בבן הזוג הפחות מתקדם היא קריטית! גם אם זה בא על חשבון הידור במצוות, כאשר זה מקשה על בן הזוג השני ויכול להרחיק אותו, או גרוע מזה – לנתק אותו כלל מתהליך התשובה, שגם ככה קשה כשלעצמו. לכן צריך להתייעץ האם ההחמרה רצויה.

צריך להתייחס לבן זוג כמו שרוצים להאכיל יונה. אם נבוא אליה בריצה ובמהירות – היא תפרוש כנפיים ותעוף! צריך לבוא אל היונה בשקט ובנועם, להתכופף אליה, לעשות קולות של חיבה ולהושיט יד. רק כך היונה תרגיש ביטחון ותתרצה להתקרב.

"בתחבולות תעשה לך שלום".