עליונות המחשבה: אדם נמצא היכן שמחשבותיו נמצאות

התחושה הרווחת היא, שתיקון של מעשה עבירה קשה יותר מתיקון של הרהור עבירה. אולם כבר קבעו חז"ל במסכת יומא (כ"ט ע"ב) "הרהורי עבירה קשים מעבירה". ובאמת יש להבין, כיצד יתכן שהרהורי עבירה, שלא באו לכלל מעשה, חמורים יותר ממי שנכשל בגוף העבירה?

אם נדייק בלשון חכמינו, אין הדבר קשה. הם לא אמרו "הרהורי עבירה חמורים מעבירה", אלא "קשים מעבירה". מה ההבדל בין גזע קשה לגבעול רך? את האחרון קל לשבור ולעקור, ואת הראשון קשה לשבור ולעקור. חכמינו אינם מתייחסים לעונש ולחומרה, אלא לתוצאה ולנזק. המעשה כמובן חמור יותר מהרהור, אך הפגם, הניסיונות ועגמת הנפש שההרהורים מביאים על האדם, הם קשים יותר. עבירה מעשית היא מקומית, עם התחלה וסוף, ואילו הרהורי עבירה מלפפים את האדם עד אין קץ, מכים בו שרשים שקשה לעוקרם, וגורמים לו להיסחף לעולמות שבמציאות אין שום סיכוי שיגיע אליהם, והוא גם אינו מתכוון להגיע אליהם. וגם אם יגיע אליהם, הוא יגלה עד כמה רחוקה הנאת החטא ממה שדמיין לעצמו. [ואפשר להוסיף שהגמרא דקדקה ואמרה "הרהורי עבירה", ברבים, היינו הרהורים חוזרים ונשנים, "קשים מעבירה" יחידה. כאשר אדם רגיל בהרהורים, התמודדותו קשה משל אדם שעבר עבירה יחידה, אך לא מדובר בהרהור חד-פעמי שעמד וביטלו מיד, שזהו טבע העולם].

מוסרים בשם הבעל שם טוב ז"ל, כי האדם נמצא היכן שמחשבותיו נמצאות. והמחיש זאת הגאון רבי זמיר כהן שליט"א כך: נתאר לעצמנו ניצול שואה שזכה לעלות ארצה, ונכדו מתחתן הלילה בירושלים. כולם שמחים וצוהלים, אך הוא יושב בשולחן הכבוד וצולל ביגונו. שב במחשבתו לימים אחרים – ימי גיא צלמוות. שוב הוא נזכר במה שעוללו לו חיות האדם, וגופו רועד ומצטמרר. היכן אדם זה נמצא באמת? בחתונה שמחה בירושלים או בשואה? בשואה. אמנם גופו נמצא כאן, אבל הוא עצמו לא. לעומת זאת, אדם היושב בבית כלא ומדמיין עצמו רגוע ושליו על חוף הים. אמנם גופו כלוא, אך הוא עצמו נמצא במקום אחר, היכן שמחשבותיו.

המחשבה יוצרת מציאות. שאיפה ומחשבה על עשיית טוב וחסד, מעצבת את אישיות האדם להיות אדם טוב ובעל חסד במהותו. לפיכך, רואים שאדם הפגום בכיבוד הורים או בשמירת העיניים, משתנה לטובה כאשר הוא לומד הלכות כיבוד הורים או שמירת העיניים. זאת מלבד האור שבתורה, המאיר את נשמתו ומתקנו.

לעומת זאת, המהרהר בעבירה – דש בדבר עם עצמו שוב ושוב, והתאווה קונה שביתה בלבו, עד שהופכת להיות חלק מאישיותו ממש, על אף שבולם את עצמו שלא להיכשל בחטא בפועל.

ואכן, קשה עד בלתי אפשרי להיאבק במחשבות. העצה הכמעט יחידה היא, תיכף ומיד להסיח לבו לדברים אחרים, רצוי דברי תורה. ההסבר לכך הוא פשוט: אין ביכולתו של אדם לחשוב שתי מחשבות בבת אחת, כאשר יפנה לבו לדברים חיוביים, ממילא לא יישאר מקום פנוי למחשבות השליליות. עצה זו כה חשובה ויעילה, עד שרבנו הרמב"ם הביאה בספרו ההלכתי "משנה תורה" (פרק כ"א הלכות איסורי ביאה הלכה י"ט).

ואמנם, דרך זו שונה מדרך ההתרחקות משאר עבירות. אם בכל העבירות, חלק מהתיקון שלהם הוא על ידי זכירת רעתם, הרי שבהרהור הלב – אדרבא, התיקון הוא להסיח דעת מהם ככל האפשר.