לשון הקודש בשפות העולם

מהמקורות התנכ"יים עולה בבירור, שהשפה העברית היא מקור ושורש כל השפות בעולם. ואכן, הבוחן בעיון ובעמקות את מילותיהן של השפות השונות מגלה במהרה ברבות מהן, לאחר "הסרת" מעטה השינויים המכסים אותן, את שורשן העברי. אדם בעל רגישות מילולית, אשר ישתחרר לרגע מהרגלו ברבות מהמילים הלועזיות, ויבדוק את הקשרן ודמיונן למקבילותיהן העבריות, יגלה נפלאות. למשל, הלוחמים שהועסקו בשמירה ולוחמה על ידי שליטי יפן בימי קדם נקראו: "סמוראים". מילה יפנית טהורה, לכאורה. אולם מבט חדש ומשוחרר מגלה כי זו אינה אלא נבילת המילה "שומרים" בעברית, כאשר ה-ש' הימנית מתחלפת ב-ש' שמאלית, ואופן ההגיה מתעוות מעט. כך גם המילה הלטינית "אלטרנטיבה", שביאורה "חלופה" או "דרך חלופית", ואין לה - לכאורה - כל קשר לעברית, מקבלת משמעות עברית טהורה כאשר מחלקים אותה למילים: "אלתר-נתיב/ה" – "חפש דרך". אלתר מלשון "לָתוּר אֶת הָאָרֶץ". וכך מילים רבות בשפות השונות, קרובות להגיית המילים בעלות אותה המשמעות בלשון הקודש, כאשר ה'נבילה' נראית בהן בבירור, וכפי שנראה בדוגמאות הרבות שנביא בסמוך. זאת אפילו בשפות הנראות לכאורה רחוקות ומנותקות לחלוטין מהעברית, ובודאי שכך בשפות השמיות (אשר נקראות "שמיות" על שם שם בן נח, שעבר ואברהם היו צאצאיו), כגון הארמית, הערבית ואפילו האמהרית, הדומות כל כך לשפה העברית ממנה נוצרו.

ד"ר יצחק מוזסון, מהחוקרים הבולטים בתחום זה, כותב בספרו "המילה"The) Word) לאחר מחקר בלשני מעמיק, שאם עד היום היה ידוע שהיוונית והלטינית הינם בבחינת 'סבים' של השפות בימינו, הרי מתברר שהעברית היא 'אב המשפחה הקדמון' של כל השפות. המחבר אף טוען בלהט כי "אפילו אם מעולם לא הכרת מילה בעברית, במהרה תגלה, כי מעולם לא שמעת מילה שאיננה עברית!" שהרי מספר רב ועצום של מילים בשפות השונות מתקשרות בצורה ברורה לעברית, באופן שניתן להבחין בבירור במקורה העברי של המילה. עוד מציין המחבר בהקדמתו לספר, שמספר המילים האנגליות המתקשרות ללטינית, ליוונית או לצרפתית הינו מעבר לכל דמיון, וברור שעוד מילים רבות שונו במרוצת הדורות ממקורן הראשוני עד לבלי הכר, כך שקשה מאוד למצוא כיום את מקורן. (למשל, "אגרונום" לקוח מהמילה "אגרוֹס" שפירושה שדה, אדמה. שאף היא מקורה במילה "אָגֶר", אדמה ביוונית. אולם מקור כולן היא המילה "איכר" בעברית, עובד האדמה, אשר משום אי יכולתם של העמים הללו לבטא את האות כ' בחוזק כראוי, ביטאו אותה רכה יותר כאילו הייתה ג. וכך גם המילה "חידקל" הפכה ל"אידיגלת". דוגמא נוספת: חתול באנגלית הוא: כּת (cat). לכאורה, ללא קשר לעברית. אולם חיפוש אחר שורשי המילה מוביל ללטינית העתיקה בה נקרא החתול בשם "כּאתולוס", או "כּאתוס", ושמו קוצר באנגלית לכּת. ומעתה הכל ברור. בלטינית האות ח' אינה קיימת, ולכן השתנתה ל-כ' דגושה - כּאתול. וכך החתול הפך ל"כאתולוס" לאחר שבסיום שמו נוספה האות ס', כפי שהיה מקובל באותה תקופה - כמו טיטוס, אנטיוכוס. ומשקוצר שמו בשפה האנגלית, נעשה: "כאת", כאשר ללא החיפוש והבילוש אחר שורשיו, הקשר למקור העברי אינו ניכר בו כלל. כך גם בצרפתית: chat; בספרדית: gato; בגרמנית: katze.

להלן מדגם מילים מן השפה הנפוצה בעולם המערבי, השפה האנגלית, בהן ניתן לראות בבירור את זיקתן ללשון העברית (יצויין כי הכוונה ברשימה חלקית זו להציג רק את ההקשר הלשוני למקור העברי, גם כאשר לא מדובר בתרגום מילולי מובהק):

עדויות מהממצאים הארכיאולוגיים

גם כאשר נפליג במסע אל העבר הרחוק, באמצעות הכתבים הקדומים ביותר שנמצאו בחפירות ארכיאולוגיות, נגלה ממצאים מעוררי השתאות המוכיחים את היות השפה העברית שורש כל השפות.

פרופ' ש. נ. קרמר מאוניברסיטת פנסילבניה, הנחשב כאחד המומחים בעולם לאשורולוגיה, כותב בפתח ספרו "ערש הציליביזציה", אודות התרבות הקדומה ביותר בעולם שהתגלתה באזור בבל, הלא היא עירק של היום:

"במקום שנהרות הפרת והחידקל נשפכים למפרץ הפרסי, נעשה האדם לראשונה בן תרבות. כאן, לפני כחמשת אלפי שנה, פיתח עם הידוע בשם השוּמרים, את התרבות האמיתית הקדומה ביותר בעולם.

עשרים השנים שלאחר 1920 עמדו בסימן ממצאים הרי חשיבות בזה אחר זה. באוּר – זו 'אור כשדים' של התנ"ך, היה הארכיאולוג הבריטי סיר ליאונרד וולי מגלה נצורות בפתחו קברות מלכותיים מן האלף השלישי לפסה"נ. העולם נדהם מול שפע החפצים עוצרי הנשימה של זהב, כסף, ואבן-תכלת, ונחרד לנוכח שרידיהם של אנשים שככל הנראה נשרפו חיים בשעתם.

במרחק כ-80 ק"מ צפונה מערבה משם, עולים היו מן הקרקע מקדשים שומריים תוך שארכיאולוגים גרמנים מחטטים באתר של 'ארך' התנ"כית. בתוך ההריסות נמצאו מאות לוחות חימר שעליהם סימנים תמוניים, מבשריו של כתב היתדות". עד כאן קיצור דברי פרופ' קרמר.

לפי סדר המאורעות שבתורה, התקופה ההיסטורית בה חיו השומרים, מקבילה לתקופה שלאחר המבול. בתורה מסופר שניצולי המבול התמקמו לאחר צאתם מהתיבה, במקום שלימים נקרא בבל. ואכן, ממצאי שומר העתיקה אשר התגלו בבבל, גרמו לחוקרים לשנות את תפיסתם עד אז, שמצרים היא ערש התרבות האנושית, ולקבוע כי התרבות האנושית החלה דווקא בבבל. דבר שהיה ידוע לעם ישראל זה אלפי שנים מתוך התורה, הרבה לפני גילויים של הממצאים הארכיאולוגיים, כי בבל היא מקום ערש התרבות האנושית החדשה, לאחר שואת המבול שמחקה את התרבות הקודמת. גם מקור השם "שומר" אשר רבים תמהו כיצד לא היה ידוע ולא הוזכר כלל בשום מסורת עד שנודע מתוך התגליות החדשות הללו, מוסבר לדעת חוקר השומרית הנודע ארנו פבל, בהיותו נעוץ בשמו של שם בן נח, ניצול המבול המוזכר בתורה, אשר השומרים אינם אלא צאצאיו.

והנה, במאמר שכתבו פרופ' חיים תדמור וד"ר רפאל קוטשנר בסוף הספר "ערש הציליביזציה" מציינים שני החוקרים רשימת מילים המשותפות לשפה העברית ולשפה השומרית: "איכר", "היכל", "טפסר", "מַלָּח, "עדן", ועוד. הכותבים אשר יצאו מתוך נקודת ההנחה הבלתי נכונה כי השפה השומרית העתיקה קדמה לשפה העברית, תמהים: "בעוד שמרבית המילים השומריות הגיעו לעברית דרך האכדית, ולעיתים אף בתיווכה של הארמית, מהוות המילים 'עדן', 'היכל', ו'חידקל', בעיה. לפי הידוע לנו לא קיימים בשומרית עיצורים גרוניים (ה"א, חי"ת, עי"ן), והבלשנים מניחים שבהשפעת השומרית איבדה האכדית עיצורים אלו (בדומה ליהודי ארצות אירופה שאינם מבטאים ח' ו-ע', בניגוד ליהודים יוצאי ארצות ערב המבטאים אותן כהלכה). המילים 'עדן', 'היכל', ו'חידקל', מעוררות אותנו למחשבה, שמא בכל זאת נותרו בשומרית עיצורי הגרון, ומילים אלו עברו לעברית הישר מן השומרית בלא תיווך האכדית (שבהן עיצורי הגרון אינם בנמצא. ואילו באו מילים אלו דרך האכדית הן היו מקבלות את הצורות: 'אדן', 'אכּל', ו'אידיגלת')? האם היה זה בתקופת האבות? או בשחר ההיסטוריה של עם ישראל? או שמא נשתמרה בשומר ובאכד מסורת קדומה שאבדה לאחר מכן?" עד כאן מבוכת החוקרים, היודעים היטב שתמוה מאד לומר שישנם מילים שאופן הגייתן אינו קיים באכדית, והן עברו מהשפה השומרית הישר לעברית ללא תיווך האכדית, כאשר ידוע שהאכדית באה לאחר השומרית, והיא יורשתה.

חוקרים אלה ואחרים היו חוסכים מעצמם את מבוכתם הרבה, אילו היו מודעים לעובדה שהשפה הראשונה והמקורית היתה השפה העברית כעדותה הברורה של התורה, וממנה התפתחה השומרית לאחר מגדל בבל, ולא להיפך. וכך שלשת המילים הללו (כמו גם המילים "איכר", "מלח" וכדומה) הגיעו מהעברית לשפה השומרית כפי שהן, עם העיצורים הגרוניים שבהן, ורק כשעברו לאכדית שהעיצורים הגרוניים אינם קיימים בה, השתבשה הגייתן ל"אדן", "אכּל", ו"אידיגלת". ואכן, בתלמוד בבלי אשר נכתב בשפת המקום – בשפה הארמית המאוחרת מהאכדית – נקרא נהר החידקל בשם "דיגלת". אולם בשפה העברית המקורית שהועברה כפי שהיא מדור לדור בקרב צאצאי עבר, שלא חטאו בבניית מגדל המרד, נותרו המילים הללו בתפארתן - יחד עם שאר מילות השפה העברית - עד עצם היום הזה, וכפי שהן מופיעות בתנ"ך.

גם בממצאי העיר העתיקה "אֶבְּלַה" שבסוריה, בה התגלו בשנת 1975 למעלה מ-14.000 לוחות חימר הכתובים בשומרית, באכדית, ובאבלית, והם מיוחסים לשנת 2300 לערך לפסה"נ, כלומר לתקופה שלפני למעלה מארבעת אלפים שנה – מוזכרות מילים רבות הדומות לשפה העברית. כגון: "טוב", "נפל", ועוד. גם המבול מוזכר בכתבים אלה בשם: "מאבאלום".

הדברים הגיעו עד כדי כך שהבלשן ד"ר פטינאטו הכריז כי בעקבות בדיקת וחקירת ממצאי "אבלה" דרושה בחינה יסודית מחדש של כל הידוע לנו על התרבות וההיסטוריה של האלף השלישי לפני הספירה.

לנו לא נותר אלא להמליץ לאותם המעוניינים בבחינה יסודית חדשה, אשר אכן נדרשת מאד בקרב החוקרים הנבוכים, להתייחס בכובד הראש הראוי להוכחות הרבות והאיתנות בדבר היות השפה העברית, מקורן של כל השפות. דבר אשר לנו – עם התנ"ך, ברור וידוע מתוך ספר הספרים, התנ"ך.

לרכישת הספר "הצופן" של הרב זמיר כהן, כנסו להידברות שופס.