משמעות האותיות בתלמוד ובמדרשים

בנוסף לספר יצירה, ביאור משמעותה של כל אות ברבדי עומק שונים מוסבר במדרש "אותיות דרבי עקיבא", ובתלמוד, ובמקומות רבים בספר הזוהר ועוד. אולם ידועים דברי הגאון מוילנא כי יסוד כולם טמון בפסוקי התורה, במילה שבה אותה האות מופיעה לראשונה במקרא בראש מילה. כמבואר בתלמוד: "הרואה ט' בחלומו, סימן יפה לו. הואיל ופתח בו הכתוב תחילה". כלומר מפני שהתורה פתחה לראשונה באות ט' את המילה "טוב". וכמו שביאר שם רש"י: "ט' שכתובה ראשונה בתורה, נאמרה לטובה". כלומר, מהותה של האות ט' היא ההטבה, והאות ט' רק מייצגת אותה. מדברי התלמוד כאן עולה שהמילה בה מופיעה כל אות לראשונה בתורה מורה על מהות האות.

לכן, סמוך לתחילת כל פרק מפרקי האותיות בספר זה, הובא מקום הופעת האות לראשונה בתורה בראש מילה, בצירוף הסבר.

* * *

כאמור, ביאור הכוחות הרוחניים המיוחדים לכל אות ואות, מופיע בספר יצירה, במדרש, בתלמוד, ועוד. אולם פירוט המסלול החיובי או השלילי בו ניתן לפעול ולהשתמש בכל כוח מכוחות אלה, מבואר ברמז עמוק ובהסתר גדול במדרש ויכוח האותיות המובא בהקדמת הזוהר, ב"אותיות דרבי עקיבא", ובעוד מדרשי חז"ל. במדרש זה העוסק בביאור הסיבה שדווקא הארת האות ב' (כוח החלוקה והריבוי) היא שנבחרה להיות שורש הבריאה וממילא נבחרה גם לפתוח בה את התורה, מתוארת בקשת כל אות מהבורא לברוא בה את עולמו משום המעלות שבה, ולהוכחת דבריה היא מביאה פסוקים המבטאים את כוחה ומצביעים על חשיבותה. אך הבורא דוחה כל אות משום החיסרון שבה, אשר מפורט שם במדרש. מערכת בקשות ודחיות אלה של האותיות נפתחת באות האחרונה, ת', וממנה לאחור עד קבלת בקשתה של האות ב', והבטחה לאות א' שבה ייפתח מעמד מתן התורה ככתוב "אנכי ה' אלוקיך".

מדרש זה הנראה לכאורה תמוה, מואר באור יקרות ורשפי אש קדש אצל כל המבין את סוד האותיות הקדושות.

מהדברים שם עולה באופן ברור שלכל אות ישנה מהות רוחנית. בקשת כל אות מהאותיות שבה יברא ה' את עולמו, בטענה שאותו כוח רוחני מסויים הטמון בה הוא החשוב והמועיל ביותר, מבארת ממילא את מהות האות ואת סוג הכוח הרוחני הטמון בה מן הצד החיובי שבה, אשר אילו אכן היה העולם נברא בו, היה אותו כוח רוחני משמש ככוח המרכזי והפעיל ביותר בעולם (!). אולם הצד הקשה העלול לצמוח מאותו שורש הטמון באות, ולחבל במטרת הבריאה אילו היה נברא העולם באותה האות, גרם שלא בה ייברא העולם. וזוהי הכוונה בתשובת ה' אליה מדוע אינו בוחר בה. תשובה המלמדת ממילא את יכולת השימוש לרעה שניתן להשתמש באותה אות.

גם צירוף האותיות יכול לפעול לחיוב או לשלילה, על פי צירוף הכוחות שבאותיות לפי סדר מיקומן במילה. וכמו שכתב הזוהר: "צירוף האותיות זו עם זו פועל מעשה, הן לטובה והן לרעה". מכאן החשיבות הרבה שיש ליחס לבחירת שם לילד, שיהא זה שם שצירוף אותיותיו יוצר משמעות חיובית כגון "יוסף", ולא משמעות שלילית כגון "נמרוד".

ביאור האותיות – במסכת שבת

אמרי ליה רבנן לרבי יהושע בן-לוי אתו דרדקי האידנא לבי מדרשא ואמרו מילי דאפילו בימי יהושע בן-נון לא איתמר כוותייהו [אמרו החכמים לר' יהושע בן-לוי, באו עתה כמה ילדים לבית המדרש ואמרו דברים שאפילו בימי יהושע בן-נון לא נאמרו כמותם]:

אל"ף בי"ת - אלף בינה [למד תורה].

גימ"ל דל"ת - גמול דלים. מאי טעמא פשוטה כרעיה דגימ"ל לגבי דל"ת? [מדוע נוטה רגלה של הגימ"ל כלפי הדל"ת] - שכן דרכו של גומל חסדים לרוץ אחר דלים. ומאי טעמא פשוטה כרעיה דדל"ת לגבי גימ"ל? - דלימציה ליה נפשיה [ללמדך שעל הדל להמציא עצמו לעשיר]. ומאי טעמא מהדר אפיה דדל"ת מגימ"ל? [ומדוע מפנה הדל"ת את פניה מהגימ"ל] - דליתן ליה בצינעה, כי היכי דלא ליכסיף מיניה [כדי שלא יתבייש ממנו].

ה"ו - זה שמו של הקדוש ברוך הוא.

ז"ח ט"י כ"ל - ואם אתה עושה כן, הקדוש ברוך הוא זן אותך [ז'], וחן אותך [ח'], ומטיב לך [ט'], ונותן לך ירושה [י'], וקושר לך כתר [כ'] לעולם [ל'] הבא.

מ"ם פתוחה מ"ם סתומה - מאמר פתוח [מאמר מובן] מאמר סתום [שיש בו סודות, ונראה חתום עד שמעמיקים חקר בהבנתו].

נו"ן כפופה נו"ן פשוטה - נאמן כפוף [אדם שהוא נאמן לבוראו ונאמן לבריות, ומתנהג בענוה, יהיה] נאמן פשוט [ישר וזקוף - לעתיד לבוא].

ס"ע - סמוך עניים; לישנא אחרינא [ויש אומרים], סימנין עשה בתורה וקנה אותה [הסימנים מסייעים לזכירת דברי התורה].

פ"ה כפופה פ"ה פשוטה - פה פתוח פה סתום. [אם אין מי שראוי ללמד פתח פיך ולמד. אך אם יש מי שראוי לכך יותר ממך, חתום פיך].

צד"י כפופה וצד"י פשוטה - צדיק כפוף צדיק פשוט.

היינו נאמן כפוף נאמן פשוט? - הוסיף לך הכתוב כפיפה על כפיפתו [להורות שיש להוסיף ולחזק את מדת הענוה. וזה ביאור האות י' הרוחנית היושבת כמנהיגה באות צ' על האות נ' הכפופה מאד. בכך מבטאת האות צ' את שלמותו של הצדיק (צ') העוסק בתורה הרוחנית ובמצוותיה, ומשליט אותה על ענוותנותו הרבה]. מכאן שנתנה התורה במנוד ראש [באופן שהמכופף ראשו בענוה יזכה לה].

קו"ף - קדוש [הקדוש ברוך הוא].

רי"ש - רשע. מאי טעמא מהדר אפיה דקו"ף מרי"ש [מדוע מפנה הקו"ף את פניה מפני הרי"ש]? אמר הקדוש ברוך הוא: אין אני יכול להסתכל ברשע. ומאי טעמא מהדרה תגיה דקו"ף לגבי רי"ש [מדוע פונה התג שעל הקו"ף אל הרי"ש]? אמר הקדוש ברוך הוא: אם חוזר בו אני קושר לו כתר כמותי. ומאי טעמא כרעיה דקו"ף תלויה [ומדוע רגלה של הקוף אינה צמודה לגגה]? דאי הדר ביה ליעייל [להשאיר פתח לחוזר בתשובה]. וליעול בהך [והלא יש פתח בתחתית הקו"ף, שיכנס ממנה]? מסייע ליה לריש לקיש [מכאן סיוע לדברי ריש לקיש], דאמר ריש לקיש: מאי דכתיב "אם ללצים הוא יליץ ולענוים יתן חן"? בא ליטמא - פותחין לו, בא ליטהר - מסייעים אותו. [משום כך הונמך רגל הקו"ף כדי לאפשר לשב כניסה מהירה לקדושה מבלי שייאלץ להקיף].

שי"ן - שקר.

תי"ו- אמת. מאי טעמא שקר מקרבן מיליה, אמת מרחקא מיליה [מדוע אותיות המלה 'שקר' קרובות זו לזו בא"ב, ואלו אותיות המלה 'אמת' רחוקות זו מזו]? שיקרא שכיח [מצוי], קושטא [אמת] לא שכיח. ומאי טעמא שיקרא אחדא כרעיה קאי, ואמת מלבן לבוניה [ומדוע אותיות המלה שקר נצבות על רגל אחת בעוד שאותיות המלה אמת יציבות כלבנים]? קושטא קאי, שיקרא לא קאי [האמת עומדת יציבה, מה שאין כן השקר שאינו עומד ומתגלה לבסוף].

לרכישת הספר "הצופן" של הרב זמיר כהן, כנסו להידברות שופס.