בניגוד לסיסמה מלפני 50 שנה: הר הבית לא בידינו

בעקבות הפיגוע הקשה בהר הבית, הורתה ממשלת ישראל על סגירת מתחם הר הבית. אירוע כזה, של סגירת ההר למוסלמים, לא התרחש מאז כבשה ישראל את העיר העתיקה, ובהתאם לכך גרר תגובות נזעמות וקשות מצד העולם הערבי והמוסלמי. אין ספק שכל שינוי מהסטאטוס קוו והקיים בהר הבית ולו הקל ביותר, עלול להביא לתגובות קשות, ולא לחינם האזור מכונה "חבית הנפץ של המזרח התיכון".

הבוקר (שלישי) פרסם העיתון 'יתד נאמן' סקירה מיוחד על ההיסטוריה של הר הבית, המקום הקדוש ביותר ליהדות. מתברר שלמרות שמדינת ישראל כבשה את הר הבית במלחמת ששת הימים, היא עדיין חוששת מלשלוט בו, ואולי בצדק.

על חשיבותו של ההר עבורנו אין כמעט צורך להרחיב, שכן זהו המקום ממנו לא זזה שכינה מעולם, וקדושתו נמשכת עד היום הזה. לכן ברורה ד עתם של גדולי ישראל ופוסקי הדורות על האיסור החמור ביותר לעלות להר.

להבדיל אלף אלפי הבדלות, האזור נחשב כסמל עבור הנצרות והאיסלאם, ולכן כל ריבונות או שליטה מיוחדת שנעשתה על ידי מדינת ישראל במקום היתה צריכה להיעשות בשום שכל וברגישות מתבקשת. כבר במלחמת "ששת הימים", לאחר ההכרזה ש"הר הבית בידינו" עלה חייל אחד מקבוצת הלוחמים שכבשה את ההר עם דגל ישראל והניפה אותו על כיפת הסלע. המעשה הזה עורר זעזוע רב בקרב מיליוני המאמינים והמוסלמים ברחבי העולם, ואף בתקופה של לפני חמישים שנה הידיעה הזו התפשטה במהירות כאש בשדה קוצים.

שר הביטחון דאז, משה דיין, הורה בתקיפות בעיצומה של המלחמה להוריד את הדגל, ולא לגרום למהומות מיותרות. בנוסף, הוא קבע כי לפני כל החלטת ממשלה מסודרת על מעמד ההר, פלוגת החיילים ששמרה בתוך ההר תצא ממתחם ההר.

גם האפשרות שיונף דגל של מדינה ערבית בהר הבית עוררה התנגדות ישראלית חריפה ביותר. בשיחות קמפ דיוויד ב-1978 הציע נשיא ארה"ב דאז ג'ימי קרטר שיונף דגל זר בהר הבית. ראש הממשלה מנחם בגין נשא נאום תקיף בו הביע את התנגדותו הנמרצת לכך. "אלפי שנות היסטוריה יהודית בירושלים הן תמצית סירובנו לאי הנפת דגל ערבי על הר הבית. בחילה תוקפת אותי למראה התרגילים שעושה מעצמת העל האדירה כדי לשכנע אותנו להניף דגל זר בירושלים", אמר בגין.

דווקא אהוד ברק, ראש המשלה שהציע לפלשתינים יותר מהכל, הציע ב-2000 הנפת דגל ערבי על הר הבית ושליטה חלקית על ההר. הפעם היו אלו הפלשתינים שסירבו להצעתו, הם דרשו הכל ללא שום ויתור.

מלבד עניין הדגל, שכאמור עורר מהומות במשך השנים, עיקר הויכוח שנמשך מעל ליובל שנים היה על הסדרים בהר, וסידורי ההבטחה מסביב לו.

למרות שהממלכה ההאשמית בעצם נוצחה במלחמת ששת הימים, דווקא ירדן היא זו שקיבלה מעמד חוקי ומשמעותי בכל הקשור להר הבית. כבר בסטאטוס קוו נקבע כי השליטה הפנימית תהיה בידי הוואקף המוסלמי בשטח, הוואקף היה בעצם זרוע בתוך משרד ההקדשות הירדני, וגם לאחר שירדן איבדה את אחיזתה בעיר העתיקה, דרך משרד הוואקף היא המשיכה בעצם לשלוט ולטפל בנושא הר הבית, מה שכלל גם שיפוצים ושדרוגים שונים שנעשו במשך השנים.

למרות הרצון של ישראל לשמר את הסטאטוס קוו, מי שבעיקר מפר אותו במשך השנים היו אלו הפלשתינים. בחסות הפלג הצפוני של התנועה האיסלאמית נפתחו והורחבו אולמות התיפלה בשטח ונעשו חפירות בכדי לטשטש את הקשר היהודי והזיקה למקום, ולחזק את הנרטיב הפלשתיני שהמקום שייך רק להם.

בכדי שלא לעורר מהומות נמנעה ישראל להיכנס לתוך המתחם ולעצור בגופה את השינויים הללו. כעת, בעקבות הפיגוע הקשה והראשון שנעשה אי פעם בתוך הבית עצמו, הודיעה המדינה על סגירת המתחם לימים ספורים. לאחר פנייתו של המלך הירדני שהוא, כאמור, הריבון בשטח, ופניית מנהיגים נוספים, הוראה ראש הממשלה על פתיחת המקום ועל הצב מגנומטרים לבדיקת מתכות בכניסה.

כצפוי, הפלשתינים זועמים על החלטה זו, ורבים מהם נמנעו מלהיכנס להר וערכו את התפילה שלהם מחוץ לעשרים הפתוחים והממוגנים.

מה ילד יום האם ישראל תיכנע שוב ושוב מפני זעם ההמון המאיים בהתקוממות ותפנה את המחסומים מהכניסה למתחם, או ששיקולי הביטחון יובילו הפעם החלטה מושכלת אחרת? ימים יגידו. מה שברור הוא כי בעבור היהודים החרדים לדבר ה', ברור שההר יישאר סגור, ולו בשביל שפחות יהודים יעברו על איסור כרת שבכניסה למקום הקדוש ביותר ביהדות, כי גם אם בעוונותינו שועלים מהלכים בהר – לנו אסור להיכנס אליו עד שניטהר באפר פרה אדומה במהרה בימינו אמן.