מי מכיר את חכמת סוד האותיות?

טרם הגלות, היה נפוץ לימוד חכמת סוד האותיות בקרב ראשי העם, עד שהיו אפילו מאותם המוגדרים רשעי ישראל, אשר היו יודעים סודות רבים מסודות האותיות. כמבואר בספר הזוהר על דברי הנביא ישעיה לאחז מלך יהודה (לאחר שניבא לו שינצל ממלך ישראל וממלך ארם שבאו יחדיו להלחם בו): "שאל לך אות מעם ה' אלוקיך". בפשט הדברים אומר הנביא למלך שיבקש סימן אשר יוכיח לו כי אכן עתיד הוא להינצל. אולם בזוהר מבואר כי בעומקם של דברים אומר הוא לו: 'תבחר לך אות אחת מבין עשרים ושתיים האותיות, אשר אתה רוצה שבכוח פעולתה – כפי ידיעותיך בפעולת כל אות – ייעשה לך הנס שיהיה לך לסימן שתינצל'. הנה לשון הזוהר מתורגם: "רבי אלעזר פתח: 'שאל לך אות מעם ה' אלקיך'. הסתכלתי מה בין הדורות הראשונים לדורות האחרונים. הדורות הראשונים היו יודעים ומסתכלים בחוכמות העליונות [של הנהגת הספירות ופעולת האותיות] ויודעים לצרף אותיות שניתנו למשה בסיני, כפי סוד פעולתן. ואפילו הרשעים שהיו בישראל היו יודעים פנימיות החכמה העליונה שבאותיות, ויודעים סוד האותיות הגדולות שבתורה, וסוד האותיות הקטנות".

לאחר פירוט פעולת האותיות בעולמות העליונים, מתייחס הזוהר להרכב שמה של כל אות מאותיות נוספות: "וחיבור האותיות שהן מתחברות בהעלם בכל אות ואות, כגון האות א' שהיא אות יחידה, מתחברות איתה בהעלם אותיות ל' ף', ויחד נקראת אל"ף. וכן מילוי כל אות, בכל אלה יש סודות שנמסרו למשה בסיני. וכל אלה הסודות שמורים בין החברים, אשריהם שזכו לכך. וזהו שאמר ישעיה לאחז 'שאל לך אות', אות ממש, לפי שכולם היו מתנהגים על פי סוד צירופי האותיות".

* * *

לאור היסוד הגדול האמור, שלשון הקודש הינה שפה מהותית ולא הסכמית, יובן מדוע בעניין מצוות קריאת-שמע, הקורא קריאת-שמע בכל שפה אחרת, יוצא ידי חובתו רק אם מבין את אותה שפה. ואילו הקורא קריאת שמע בלשון-הקודש, יוצא ידי חובת המצווה גם אם אינו דובר עברית ואינו מבין את המילים שאומר. לפי שבכל שפה, מחשבת האדם יוצקת את התוכן למילים שאומר, כי מצד עצמן אין בהן ממש. ולכן אם אינו מבין את אשר אומר, דיבורו כפטפוט צלילים שאין בהם שום משמעות, ואינו יוצא ידי חובת מצוות קריאת שמע. אולם לאותיותיהן של המילים בלשון-הקודש יש מהות עצמית, והן התוכן עצמו ממש. לכן פעילותן הרוחנית מתבצעת גם ללא מחשבתו.

ובכתבי הקודש כגון פרשיות התפילין, מזוזה וספר תורה, מקפידים אנו על כל אות ואות שלא תחסר, ושתיכתב כראוי, ותהיה מוקפת גויל (שטח קלף נקי) ללא דיבוק באות אחרת. וכתב הריטב"א שהכותב מגילת אסתר בכתב האומות אין אותיותיה צריכות להיות מוקפות גויל. והביאור בזה, לפי שאותיות השפות השונות אינן אלא סימנים, אבל לא כתיבה מהותית. ולכן כאשר הסימן מובן, גם אם לא נכתבה צורתו כראוי אין בכך כלום. מה שאין כן באותיות הקודש שהארות רוחניות טמונות וזורמות בהן, צריכות הן להיות כצורתן הנכונה. שהרי הזרימה הרוחנית מהתפילין לאדם המניחם, ופעולת הארת המזוזה שבבית, ושלימות ספר התורה, אינן אלא רק כאשר האותיות שלימות כראוי. כדי לסבר את האוזן ניתן להמשיל זאת לידוע בעולם המכשירים האלקטרוניים, שכל חלקיק קטן החסר בהם גורם להשבתתם. בלעדיו אינם יכולים לפעול ולא לשדר ולקלוט מאומה. רק חיבור כל חלקיהם וחלקיקיהם הפנימיים כראוי, מפיח בהם רוח חיים ויכולת פעילות.

* * *

לסיום יש להדגיש את המוזכר לעיל, שאמנם כל אות מייצגת כוח רוחני מסויים הפועל בעולמינו, אולם כוח מסויים זה אינו אלא בבחינת שורש בסיסי היכול להצמיח תוצאות חיוביות או שליליות. יכולת הבחירה נתונה ביד האדם אם להשתמש בו ולהפעילו לטובה או להפעילו לרעה. עקרון זה נכון הן במעשי האדם הבוחר לפעול בכוחות עצמו ובכוחות הטבע לחיוב או לשלילה, והן בהפעלת האותיות המרכיבות את שמו (כמבואר להלן בפרקי האותיות, ובפרק המיוחד העוסק בשם האדם). במקביל לכך, כל אות מייצגת מצד אחד את ה' יתברך, ואת היצר הטוב שברא, ואת כל כוחות הקדושה, ושפע ההטבה הבאים מסטרא דקדושה; ומצד שני מייצגת כל אות את הס"מ וחיילותיו, הלא הם כל כוחות הסטרא-אחרא, שנבראו על ידי ה' יתברך כדי להעמיד את האדם בניסיונות החומר בעולם הזה, למען יבנה ויעצב בעצמו את עולמו הרוחני הפנימי, לטובתו.

לרכישת הספר "הצופן" של הרב זמיר כהן, כנסו להידברות שופס.