"פעם בחודש הייתי טסה במשך שעתיים, כדי לקיים את מצוות הטהרה"

שבועיים חלפו מאז שהגיעו לסיומם השיפוצים במקווה הוותיק שבמושב אדרת. שיפוצים שהפכו אותו להיות חדיש, יפהפה ומפואר.

"נשים יוצרות איתי קשר בלי הפסקה ומספרות לי בדמעות על כך שאחרי שנים שהן לא טבלו, הן חזרו לקיים את המצווה", מספרת בהתרגשות עינת הלוי-לוין, אשר הייתה מאלו שיזמו את השיפוצים והובילו אותם.

"הכל התחיל בעקבות כך שבמשך חמש השנים האחרונות עבדתי כדיפלומטית מטעם משרד החוץ והתגוררתי עם משפחתי בוויטנאם", היא מספרת. "כדי לטבול נאלצתי לטוס מידי חודש במשך כשעתיים. לפעמים טבלתי במקווה שבפיליפינים ולפעמים בבנגקוק או בסינגפור. גם להונג קונג הגעתי ולעוד מקוואות במקומות נוספים.

"כאשר חזרנו לארץ - אל מושב אדרת, הרגשתי שאני עומדת לזכות בפינוק אמתי – לטבול במרחק של כמה פסיעות, בתוך המושב, אבל כשהגעתי למקווה גיליתי למרבה הזעזוע שזהו מקווה שכמעט לא ניתן לטבול בו. במשך שנים הוא היה מוזנח, מלוכלך וישן מאוד. זה פשוט דחה את הנשים. הבלנית הייתה מקסימה, אבל זה לא עזר, כי המקווה היה ברמה מאוד-מאוד ירודה".

"כאב לי על נשים שלא טובלות"

הנשים המתגוררות באדרת היו הולכות לטבול במקוואות אחרים, מחוץ למושב, והיו גם כאלו שהרגישו שאם זה לא נוח ולא קרוב, אז הן לא טובלות. "כן, אני אישית מכירה נשים כאלו", אומרת עינת.

"מבחינתי זה היה ממש הלם", היא מוסיפה. "אמנם אינני מגדירה את עצמי כדתייה קלאסית וכשהתחתנתי עם בעלי לא היה לו מושג מה זו טבילה, אבל הודעתי לו כבר מההתחלה שעל מצוות הטהרה אני לא מוותרת. סבתא שלי גדלה בכפר קטן בהולנד, ולא משנה מה היה המצב ומה היו התנאים – היא הייתה טובלת. גם אמא שלי הקפידה מאוד על המצווה והיה ברור לי שגם אני לא מקלה.

"בתקופה שהתגוררתי בוייטנאם זה היה מאוד לא פשוט. אני כבר לא מדברת על המאמץ הכספי והפיזי הכרוך בטיסה לכל צד במשך שעתיים, אלא גם על כל מה שמסביב – היו לי בבית תאומות קטנות והטיסות לא תמיד יצאו בשעות סדירות. לפעמים היו גם סופות או שיטפונות שלא אפשרו למטוס להמריא, ואז נאלצתי לטבול באגם על יד הבית שהיה מאוד לא נקי בלשון המעטה. אני זוכרת שבאחת הפעמים בעלי הלך איתי והוא נפל לתוך המים וכמעט טבע. עברנו הרבה הרפתקאות סביב נושא המקווה, וזו הסיבה שכל כך הפריע לי שכאן, במדינת ישראל, אישה שמעוניינת לטבול במקווה בתוך היישוב שלה, אינה יכולה לעשות זאת".

בעקבות כך עינת לא הצליחה להירגע ואף פרסמה פוסט כאוב מאוד בפייסבוק. "בשלב הזה הייתה לי סייעתא דשמיא מאוד גדולה, כי מספר ימים אחרי פרסום הפוסט, יצרה איתי קשר העוזרת של השר אריה דרעי. היא הודיעה לי שקראה את הדברים וביקשה ממני שאשלח מייל לדרעי והם ידאגו באופן אישי לכך שהמקווה ישופץ.

"וזה באמת מה שעשיתי", ממשיכה עינת, "כתבתי את המייל ומהר מאוד הפנו אותי השר ואנשיו לעמותת 'אורם', הפועלת דרך משרד הדתות. שם הבינו מיד שיש מצוקה והודיעו לנו שהם ידאגו לשיפוץ. בינתיים נרתמו גם ב'הידברות' כדי לסייע לנו, והודיעו לנו שיש להם תורמת בשם תמר שתשמח להשתתף במימון השיפוצים. כאן גם הייתה השגחה פרטית, כי התברר שתמר היא אמא של חברת ילדות שלי. במשך שנים לא הייתי בקשר עם החברה, ופתאום הכל נקשר יחד, התחבר והסתדר. "ראיתי פשוט ניסים גלויים", היא מציינת, "אין לי שום הסבר אחר. כעת נשאר לי לקוות שהניסים האלו ימשיכו ללוות אותנו, כי המשימה עדיין לא הושלמה ובימים אלו אני מנסה להשיג תרומות עבור מקווה לטבילת כלים, שלא קיים במושב".

המקווה היפה בעולם

ארבעה חודשים בלבד חלפו מאז הפרסום בפייסבוק ועינת אומרת כי השיפוצים כולם הגיעו לסיומם. "המקווה השתנה לבלי הכר, אי אפשר להכיר אותו בכלל. הוא הפך להיות המקווה הכי יפה בעולם".

נושאת דברים באירוע פתיחת המקווה

עינת מדגישה שהיא אומרת את זה מתוך היכרות אישית עם מגוון מקוואות. "כי כשהתגוררתי בחו"ל היו יוצרות איתי קשר נשים ישראליות שיצאו לטיול או הזדמנו לחו"ל והיו צריכות לטבול. הן ביקשו לברר מהו המקווה היפה והמומלץ ביותר. תמיד המלצתי על המקווה שבפיליפינים. הוא היה כוכב-על בעיניי, אבל עכשיו אני יכולה להגיד שהמקווה שלנו, באדרת, לא נופל ממנו".

מח' מתחברות – טהרת המשפחה לפניות, הכוונה וייעוץ: 02-6301516, מייל mit@htv.co.il