כתבות מגזין
צוואתו של בני בן ה-14: תמיד להסתכל על חצי הכוס המלאה
"ריבונו של עולם מקובלני מבית אבא שאדם צריך תמיד להסתכל על חצי הכוס המלאה, אז אני רוצה לומר לך תודה בורא עולם. תודה שעשית שאין הרעה ב-.C.T"
- נעמה גרין
- פורסם כ"ו תמוז התשע"ז |עודכן
גבי בזמן מחלתו (צילום: מתוך האוסף המשפחתי)"אני, שעד לפני שבועיים הרגשתי כי החיים לגמרי בשליטתי, וורקוהלית שעובדת עד שעות מאוחרות בתור ואת חשבון מנהלת כספים בכירה, חשתי שבזה הרגע נגמרו לי החיים" – במילים אלו פותחת פסי מונק את הדברים שהעניקה ל-ynet. "עברו מאז כמעט 8 שנים ועדיין, הרגע הזה צרוב בלבי כאילו קרה אתמול: החיים שלפני, המחלה, החיים שאחרי".
בני השני של פסי, גבי, חלה במחלת הסרטן כשהיה בן 14. לאחר עשרה חודשי מאבק בגידול אלים במיוחד נפטר גבי והותיר חלל עצום בלב סובביו. "גבי השני מבין ילדיי. ילד יפה תואר, גבוה לגילו, מוכשר וחינני. כשגבי חלה נלחמנו. חיינו כעשרה חודשים בין כותלי בית החולים כשאנחנו עטופים בהמון עמותות שרצו לסייע לגבי ולנו ועשו עבודת קודש. החור השחור נוצר כבר בשבעה. נציגי העמותות השונות הגיעו בכדי להיפרד מאתנו", משחזרת פסי.
"יום אחרי, נותרנו למעשה לבד, ללא תמיכה נפשית וללא תמיכה כלכלית. התסכול שלי כהורה היה עצום: 'איך לא הצלחתי לשמור עליו?' היו ימים שלא היה לי חמצן. המאבק לשרוד את הרגע היה נראה לי בלתי אפשרי. החלטתי לחלק את היום לדקות ולנסות לשרוד אותן. כל יום שחלף היה עבורי הצלחה.
"למרות הכל, גמלה בלבי ההחלטה כי אני אקום, אחזור לחיים ואשתדל למצותם עד תום למרות שלא היו בידיי כלים כיצד עושים זאת", מספרת פסי את ההחלטה שנבטה בה באותם ימים קשים. "שבע שנים עברו מאז שגבי נפטר, המון תהפוכות, מעבר דירה, החלפת עבודה. לפני שנתיים, כשחשנו כי אנו מסוגלים להעניק לאחר, החלטנו, בעלי ואני, לעשות מעשה".
"המציאות בה אין תמיכה למשפחות שכולות נראתה לנו הזויה. הקמנו את עמותת 'קמים' – המסייעת למשפחות שאיבדו ילדים ממחלות. החלטתי לעזוב את משרתי כרואת חשבון ולהתמסר לחלוטין לעמותה, שפועלת בהתנדבות מלאה, ללא משכורות כלל.
פסי מספרת את הצוואה שהותיר לה בנה, גבי, חודשיים לפני פטירתו. "חודשיים לפני פטירתו חזרנו מטיפול הקרנות בארה"ב. מצבו הפיזי הורע. מיד כשחזרנו עשו לו בדיקת .C.T שהראתה שהמחלה התפשטה. למרבה הצער ברגע אחד באותו היום גבי איבד את התחושה מהמותניים ומטה. הגידול התפשט למערכת העצבים.
"הרופא זימן אותי לחדרו ואמר מילה אחת: 'חודשיים'. עם בשורת האיוב הזו חזרתי להוספיס בתל השומר כשפניי חתומות. אסור שהילד ידע. אסור לאבד תקווה. בחדר היו החברים. עשו שמח - חול המועד סוכות. גבי שכב במיטתו, סובל פיזית ובעיקר מנטלית, מודע לחלוטין למצבו. לעת ערב, כשהחברים הלכו ונותרנו שנינו לבדנו בחדר, גבי ביקש לדעת מה היו תוצאות בדיקת ה-.C.T
"אני, כמובן, לא העזתי לספר לו את האמת. אמרתי שאין הרעה ב-.C.T. שעה לאחר מכן אמרתי לגבי שברצוני לצאת מהחדר להתפלל תפילת ערבית. גבי חשב שנותר לבדו בחדר. הוא לא ראה שנעמדתי מאחורי הווילון, כך שאוכל להשגיח עליו לפי הצורך.
"פתחתי את הסידור, ושמעתי את גבי נושא תפילה בקול רם. הסתכלתי עליו. הוא נעץ מבט בתקרה. ואמר: 'ריבונו של עולם, מקובלני מבית אבא שאדם צריך תמיד להסתכל על חצי הכוס המלאה, אז אני רוצה לומר לך" 'תודה בורא עולם. תודה שעשית שאין הרעה ב-.C.T'. אין לי מושג מדוע גבי בחר להתפלל באותו ערב בקול. אבל את שאמר אנצור בלבי כל עוד אני חיה", מספרת פסי על צוואתו של בנה.
מדי שנה נפטרים בישראל ממחלות כמאה ילדים כתוצאה ממחלות. הקושי והכאב מקשים על רוב ההורים לחזור למעגל העבודה, ובכך מצטברים חובות כלכליים רבים. מדובר בשבר שאין לו סוף, שמגיע לרוב לאחר שנים של מאבק וטיפולים ניסיוניים למען הבראת הילד. כתוצאה מכך משפחות רבות מתפרקות, הורים מתגרשים ואחים הולכים לאיבוד.
עמותת 'קמים' הוקמה לפני כשנתיים והיא העמותה היחידה המסייעת למשפחות שחוו אובדן ילדים ממחלות. עבור המשפחות, הסתייעות ב'קמים' פירושה קרש הצלה לחזרה לחיים. העמותה מסייעת במימון טיפולים פסיכולוגיים, עורכת מפגשים חודשיים מחזקים, מסע לאימהות, טיולי משפחות ועוד.
לראיון נרחב עם פסי מונק באתר 'הידברות', לחצו כאן.