למה יוסי פריצקי לא מוכן לאכול במסעדה כשרה?

זוכרים את יוסי פריצקי? נסלח לכם אם שכחתם. פריצקי אמנם כיהן כחבר כנסת בכנסת ה-15 ובכנסת ה-16 מטעם 'שינוי' של טומי לפיד וגם היה התשתיות הלאומיות בכנסת ה-16, אבל הקריירה הפוליטית שלו הסתיימה די מזמן. מותן בטרם עת של שאיפותיו הפוליטיות התרחש כשנחשפה בתקשורת הקלטה שלו אומר לחוקר פרטי שהוא ישמח אם ימצא חומר שלילי על חברו לסיעה, אברהם פורז. 'שינוי' הדיחה אותו מכל תפקיד, והוא כיהן כסיעת יחיד עד סוף הכנסת ה-16. מאז ועד היום הוא מסתובב בעולם כמרצה, איש עסקים, ומתחזק דף פייסבוק פעיל.

דף הפייסבוק שלו הוא זה שהעניק לו לאחרונה כמה דקות של תהילה בכותרות. פריצקי הכריז שם בתחילת השבוע כי, כחילוני אדוק, הוא מקפד לא לאכול או לשתות בבתי עסק המחזיקים תעודת כשרות. וכך הוא כתב: "זה כשר?? לא נכנס, בזמן האחרון החלטתי לעשות כל שביכולתי שלא לסעוד או ללגום משקה במקומות שיש להם תעודת כשרות. אתמול הייתה פגישה מעניינת. היא נקבעה בבית קפה בתל אביב. תעודת הכשרות התנוססה בפתחו. נכנסתי והודעתי שאיני מוכן לשבת בבית קפה כזה".

המשתתפים, הוא מדווח בגאווה, קצת נבוכו: כנראה הרגישו את נחיתותם המוסרית מול עליונות הזוהרת של איש העקרונות יוסי פריצקי. מה עוד שאחד מהם היה יהודי דתי. או כפי שמתאר זאת פריצקי בלשונו הזהב: 'אורתודוקס'.

באותה הזדמנות למד פריצקי שהעקשנות משתלמת. הפגישה, הוא מספר בנימת 'הר הבית בידינו', עברה לבית קפה אחר. טוב יותר. כלומר, כזה שפתוח בשבת ואינו מתבזה לרכוש תעודת כשרות. והאורתודוקס? נאלץ להסתפק בשתיית תה.

אין ספק: באותו בית קפה לא כשר בתל אביב התממש באותו פגישה חזון 'להיות עם חופשי בארצנו' במלוא הדרו.

המגיבים בדף הפייסבוק של פריצקי, יש לומר, לא התלהבו כולם מעמידתו על עקרונות. יש מי שהחמיאו לו וטענו שבדיוק כפי שדתיים לא מוכנים לאכול במקום טרף, חילוניים בעלי מצפון מפותח צריכים להימנע מאכילה במקום כשר. יש גם מי שציינו, לעומת זאת, שאותו אירוע מהפכני בבית קפה לא השיג שום פריצת דרך בענייני דת ומדינה: כל מה שהשיג היה שדתי אחד נשאר רעב.

מה באמת עומד מאחורי ההחרמה של פריצקי? סביר שמדובר בעיקר בניסיון לעודד חילוניים לצבור לעצמם כוח צרכני: בעלי עסקים משלמים על כשרות כדי לפנות לקהל רחב יותר? הבה נלמד אותם שתעודת הכשרות היא לא רווח נקי: הם ירוויחו את הדתיים ויפסידו את החילוניים.

זו טקטיקה אבודה מראש, כמובן. לא ממש ברור למה נענו עמיתיו של פריצקי להעתקת הפגישה למסעדה בלתי כשרה (אם הוא היה מספר קצת יותר על מהות הפגישה, אולי היינו יכולים לנחש) אבל אין ספק שאין רוב ישראלי שמתנגד באופן עקרוני לכשרות. גם הישראלי החילוני שאוכל ברצון במסעדה בלתי כשרה, לא יימלט מבית קפה חביב עליו רק כי זה רכש תעודת כשרות. אחרי הכל, סקר 'פאנל פרויקט המדגם' בראשות ד"ר אריאל איילון מצא בשנת 2016 כי רק 27 אחוז מהישראלים 'אוכלים הכל' כשמדובר בכשרות. השאר נעים בין שמירת כשרות מוחלטת (30 אחוזים) שמירת כשרות חלקית (15 אחוזים) ושמירת כשרות חלקית מאד שאיכשהו גורמת להם בכל זאת להימנע מחזיר ופירות ים או להפריד בין בשר וחלב (18 אחוזים). אף חילוני מהקבוצות הללו, כמובן, לא יחרים עסק רק כי יש לו תעודת כשרות. הוא אולי לא מקפיד בכשרות כמו משגיח הכשרות במסעדה, אבל זה לא אומר שתעודת הכשרות לא משרתת גם את דרישות הכשרות המצומצמות שלו.

אבל זו לא הסיבה היחידה שהופכת את הרעיון של פריצקי לכושל. אנשים דתיים לא נמנעים ממסעדות לא כשרות בגלל עיקרון שהמציאו לעצמם אלא בגלל אמונה שאלוקים אוסר עליהם לאכול אוכל לא כשר. אי-דת, או אפילו אתאיזם, לא דורשים לכשעצמם להימנע בכוונה מאוכל כשר. קשה למצוא חילוניים רבים אדוקים בחילוניותם עד כדי כך שעבורם עבירה מכוונת היא מצווה, והחמצת הזדמנות לחטוא היא-היא החטא הגדול מכל.

הפוסט שפורסם בפייסבוק

ההיסטוריה מוכיחה כי עמדות עקרוניות יכולות להוביל מהפכות רק כשהן מגובות באמונה במשהו גבוה יותר מהמאמין. גם אם האידיאל מוטעה, הלבשתו בערכים נעלים-לכאורה היא נחוצה כדי לגרום לאנשים לדבוק בו ולהיות מוכנים להקריב למענו. איזה אידיאל יכול להניע ישראלים רבים לחקות את הדוגמה של פריצקי? אפילו אמונה אמיתית בהפרדת דת ומדינה והתנגדות לכפייה דתית לא יכולות לבדן להוביל אדם להחרים מסעדות כשרות: לא כל עוד ישנן בארץ מסעדות לא כשרות הפועלות תחת חסות החוק. עצם קיומן של מסעדות עם תעודת כשרות לא פוגע בחופש הדת והמצפון ולא באף ערך פלורליסטי אחר.

כדי להצטרף לקמפיין של פריצקי, אם כך, לא מספיק להיות חובב-טריפות: צריך להיות שונא כשרות אמיתי, כזה שרוצה לבער בתי עסק כששרים מהארץ. למי אכפת אם הציבור ההולך וגדל בארץ של שומרי כשרות (כמעט מחצית מהצעירים מתחת לגיל 35 שומרים כשרות מלאה!) יצטרך להימנע מאכילה בכמה שיותר מקומות? העיקר שנוף עולם האוכל בארץ יהיה ללא שמץ של יהדות.

בהתחשב בעברו של פריצקי, הזלזול שלו בכשרות אינו בהכרח צעד חכם. אם היה מטה אוזן להדרכות היהדות, פריצקי אולי היה נאלץ להגביל את התזונה שלו – אבל הוא גם היה נמנע מאותה התבטאות אומללה שעלתה לו בחייו הפוליטיים. אם יתהה פעם מדוע קמפיין 'החרמת המסעדות הכשרות' שלו לא מצליח, אולי כדאי לו להרהר בנקודה הזו ולהבין מה אחרים יודעים שהוא לא: רוב יהודי ישראל, מסתבר, כן סבורים שיש משהו בחכמה העתיקה של היהדות, שמאפשרת כבר אלפי שנים את הישרדות העם היהודי.