"בעולם האמת ישאלוני למה לא נסעת. מה אומר להם, שהיה לי קר?"

פעם התבקש מרן ה"חפץ חיים" על ידי רבה של העיר לידא, הסמוכה לראדין, לבוא לעירו ולהשפיע על אנשי העיר לגייס את האמצעים הדרושים להקמת מקווה טהרה במקום.

ה"חפץ חיים", שכל ימיו היה מטלטל עצמו בדרכים כדי להרבות בזיכוי הרבים ולהצילם ממכשולות, קיבל את בקשתם, בא אל העיר וטרח רבות בענין, אך לא הצליח להשיג את כל הסכום הדרוש להקמת המקווה.

והנה, ביום בבוקרו של יום שישי אחד, קם ה"חפץ חיים" והודיע  לבני ביתו שהוא נוסע מיד לעיר לידא כדי לסיים את הפעולות הנצרכות בענין הקמת המקווה. בני ביתו התפלאו מאד על החלטתו זו, כיון שדרכו של החפץ חיים היתה להימנע מנסיעה מביתו כבר מיום חמישי אחר הצהריים מחמת השבת המתקרבת, ונוסף לכך שאותו היום היה יום חורפי קשה וכפור עז שרר ברחובות והדרכים היו מושלגות, והנסיעה כולה היתה כרוכה בסכנה מלבד סכנת ההצטננות לאדם מבוגר בגילו של ה"חפץ חיים".

כמובן שבני ביתו ניסו להניא אותו מהנסיעה, וביקשו בכל לשון של בקשה שידחה את הנסיעה ליום שיהיה בו מזג אויר נוח יותר לנסיעה, הן מבחינת הסכנה שבדרך קפואה ומושלגת והן מבחינת בריאותו.

ה"חפץ חיים" סירב באומרו: "הלא בוודאי ישאלוני בעולם האמת 'מדוע לא נסעת?' ומה אומר להם, שהיה לי קר? האם יקבלו את התירוץ הזה?!"

ואכן, נסע ה"חפץ חיים" והצליח לגייס את כל הסכום הדרוש להקמת מקווה הטהרה, וגם זכה להגיע בחזרה לביתו לשבת קודש, עליה כל כך טרח להסתובב בערים ובכפרים שיזהרו לשומרה.

באדיבות אתר 'דרשו'.