טובה סלומון משחזרת את הפיגוע הרצחני ומספרת מה מנחם אותה בתוך הכאב הגדול

טובה סלומון (68) הגיעה אתמול (ראשון) על כיסא גלגלים ללוות את בעלה יוסף ושניים מילדיהם לדרכם האחרונה. טובה, שנפצעה באורח בינוני – קשה מדקירות המחבל הגיעה להלוויה בניידת טיפול נמרץ, כשהיא יושבת על כיסא גלגלים. הקהל הרב שגדש את בית העלמין במודיעין לא עצר בעצמו, וקול בכי תמרורים נשמע במקום.

בתום ההלוויה הוחזרה טובה סלומון לבית החולים שערי צדק בירושלים, בו היא מאושפזת. ממיטתה בבית החולים, פצועה וכואבת מדקירות סכין המרצח, שיחזרה טובה בדמעות באוזני חברתה הטובה את הפיגוע הרצחני. "אני לא חוזרת לשם", אמרה אתמול לחברותיה שהגיעו לבקרה בבית החולים.

תמי חופי, חברתה הקרובה של טובה ושכנתה בבית הצמוד, סיפרה ל'ידיעות אחרונות' שטובה כאובה מאוד ושאינה קולטת את גודל האובדן. את אירועי ליל שבת הקשים, שהתרחשו בעיצומה של חגיגה לרגל הולדת נכד נוסף במשפחה, זוכרת סלומון לפרטי פרטים.

"היה אמור להיות 'שלום זכר' לכבוד הנכד הטרי והדלת לא הייתה נעולה, ולכן כשמישהו דפק בדלת חשבנו שזה אורח", סיפרה אתמול.

"חיה פתחה את הדלת, הוא דקר אותה והיא ברחה מהבית ויצאה בצרחות אל השביל כדי להזעיק אנשים. גם אז לא הבנתי שמדובר במחבל. התקרבתי לדלת, המחבל הסתובב אליי בחיוך רחב, הוא לבש חולצה לבנה ומכנסיים כהים וחשבתי שזה אדם שבא ל'שלום זכר' ושאולי אני לא מכירה אותו, אז שאלתי אותו 'מי אתה?' הוא צחק לי בפנים, ואז הוא הניף את הסכין.

"בשניות האלה הבנתי מה קורה, התכופפתי והפניתי אליו את הגב, כדי שאם הוא ידקור אותי הוא יפגע בגב ולא בצוואר. רצתי למעלה, לאזור של חדרי השינה וישבתי על הספה. ראיתי שהוא רץ לבעלי, יוסי, אבל לא ראיתי בדיוק מה קרה, רק שיוסי נפל ואז המחבל רץ לאלעד, ואלעד נאבק בו דקות ארוכות.

"זה לא היה כוחות", אומרת טובה בדמעות, "בא מולו מחבל עם סכין, אבל הוא חסם אותו לדקות קריטיות כדי להציל את המשפחה שלו. באותו רגע לא הבנתי איפה חיה. קיוויתי שהיא ניצלה וחשבתי שאולי היא מתחבאת באמבטיה או בשירותים. חיפשנו אותה בבית עד שהבנו שהיא יצאה החוצה להזעיק עזרה, והיא איננה. התושייה שלה שהיא רצה להזעיק עזרה, ושל אלעד שבגבורתו הציל את אשתו ואת חמשת ילדיהם, היא הדבר היחיד שמנחם אותי בכאב הנוראי הזה".