בתי היקרה, כשתשאלי איפה אבא...

בתי היקרה, בכורתי , בשר מבשרי. 

את המכתב הזה כנראה לא תקראי. 

אולי לעולם לא תדעי כמה נלחמתי למענך, כדי שיהיה לך טוב. בוודאי שלא תזכרי שבשנה הראשונה לצאתך לעולם אבא טיפל בך לחלוטין, כאם מסורה. לא ישן לילות, קם להאכילך ולהחליף לך טיטול, לקח אותך לרופאים, שיחק איתך ולימד אותך לברך, נשאר איתך בבית כשחלית, שמע את נשימותיך וכיסה אותך בשמיכה בלילות הקרים, הניח דובי ורוד חמוד ליד ראשך הקט.

לקח אותך בעגלה לסיבוב בערב באוויר הצח, לפעמים גם עם אמך, כדי להרדימך בנחת.  

קרה מה שקרה. אבא ואימא לא נשארו יחד. דברים לא הסתדרו, דרכינו נפרדו.

כנראה שיספרו לך סיפורים על אביך, לא סיפורים מכובדים. חבל.  

את לא תדעי, וב״ה לא תביני, כמה קשה היה כשלקחו אותך ממני בהפתעה בהיותך פעוטה רכה בת שנה, ואבהותי נשללה ממני, וכמה לילות של זוועה עברו עלי כשהתעוררתי בבהלה, כשחשתי שאינך ישנה לידי בעריסה.

רק תדעי שלא ויתרתי, והמשכתי להילחם על זכותך לאבא.

מעולם לא השתמשתי בדרכי שקר, מרמה ועוולה.

לא כן הצד השני. אך לא תשמעי ממני אומר לך מילה אחת רעה על הצד השני.

נלחמתי, בתי, נלחמתי עד טיפת הדם האחרונה ובדרך הישר בכל המערכות והרשויות כדי שלא תגדלי בלי אבא. שמי חולל, הוכפשתי ואוימתי והוגבלתי לשווא, ועוד כהנה צרות ומכשולים. אני פצוע מאוד. 

אמרו לי רבים: מה לך? תוותר, תחייה את חייך, עזוב את הילדה, וכך תשתחרר מהצרות.   

אבל לא הפסקתי, והתעקשתי להמשיך להיות אביך.

אולי כן תזכרי את הפעמים שלקחתיך לביתי, לביתנו,  ושם הרגשת בית ונינוחות וחופש. אולי תזכרי את שיחות הטלפון שלנו, ושסיפרת לי מי הציק לך בגן ומה את רוצה שאקנה לך.

אולי תזכרי את המשחקים שלנו יחד בגן השעשועים, או היצירות שהכנו והספרים שקראנו יחד,

ואת הפעמים שהתעוררת בבהלה מחלום רע בלילה וברחת לחדרי כדי שאשמור עליך מה״מכשפות״. ושבאת איתי לתפילות שבת בבית הכנסת וראיתי אותך שמחה ומאושרת, מסורקת ולבושה בשמלת שבת עם שקית הממתקים שלך.

אולי תזכרי את מסיבת יום ההולדת 3 שלך בגן, כשהגעתי ואחזת בידי ולקחת אותי לגננת, 

ואמרת לה בהתרגשות: יש לי אבא!

כשאת לא בבית, הכל מאבד את האור, הבית אפל וקודר.

הריח שלך עוד באוויר, שאריות שלך מן הארוחות מפוזרות על השולחן, צעצועים ובגדים שלך מפוזרים כאילו רק מחכים שתשחקי איתם.

אני מדמיין שעוד רגע תרוצי אלי מחדרך ותחבקי אותי, ותקראי לי אבא, אני רוצה שתספר לי סיפור.

את גדלה, גם אני.

המלחמה לא נפסקה, הסתבר שהיא רק מחמירה. זה לא רצוני. דרכי שלום עדיפות על הכל, אבל גם ביני לבינך יש כוחות קשים שמנסים להפריד, לשסע את החיבור ולנתק אותך מאביך.

בתי, קשה להחזיק מעמד. היה קל יותר להיכנע ולברוח, ״להשתחרר״, כדברי אנשים.

אבל עלייך אני לא מוותר. ממשיך להתפלל עלייך, ממשיך לחשוב עלייך, ממשיך לפעול לטובתך ולשלומך למרות המחיר הכבד. 

את עוד תגדלי, ואני אהיה שם. לא יודע מה יהיה המצב. אבל אני שם בשבילך. גם אם יהיו מכשולים, 

אנו נתגבר, ב"ה.

בטוב וברע,

י׳, אבא שלך.

רוצים גם אתם לקחת חלק במדור של אתר הידברות, "המכתב שלא יישלח לעולם"? שלחו לנו את המכתב שלכם לכתובת support@htv.co.il ואולי נפרסם גם אותו.