כמה השתדלות צריך באמת לעשות?

כלל גדול צריך לדעת הבוטח בה', הבורא יתברך אינו מעוניין לראות את בניו סובלים, או עמלים כדי להשיג את פרנסתם, אלא ההיפך הוא הנכון הבורא יתברך מעדיף שבניו ישבו כל ימיהם ויעסקו בתורה, וגמילות חסדים, מתוך יישוב הדעת, ושלווה. רק שדבר זה יכול לגרום לבניו, לבגוד בו במעשיהם, ולכן אם רק נוכיח לבורא יתברך שאף אם ישפיע עלינו שפע של פרנסה, ושלוה מענייני העולם הזה אנחנו ננצל את זה לטובה, ונכניע ליבנו אליו יתברך, ובכל זמן פנוי, נחפש במחשבתנו, במה אפשר לשמח את הבורא יתברך, ממילא ישמח הקב"ה להשפיע עלינו שפע של פרנסה ויישוב הדעת, כדי שנוכל לעובדו בלבב שלם.

שאלת השאלות

שאלת השאלות בנושא הביטחון היא כמה השתדלות צריכים אנו לעשות? האם להוסיף לעבוד שעות נוספות בעבודה כשהמצב דחוק? או אולי לחפש עבודה נוספת? האם צריך ללכת לרופא, כשמרגישים לא טוב, ואולי לחפש את הרופא הטוב ביותר? האם לקחת הלוואה מהבנק כדי לקנות דירה, או שמא נחכה שישלח לנו הבורא את כל הסכום הנדרש עבור הדירה? האם לבצע טיפולי פוריות כשלא נפקדו בני הזוג כמה שנים בילדים? האם לשכנע את המעביד שיעלה לנו את המשכורת, או שנסמוך על הבורא שיתן לנו ממקום אחר? האם לבצע בדיקות בזמן ההיריון כדי לבדוק שהעובר בסדר או שנסמוך על הבורא בזה? האם הבעל שהוא אברך יצא לעבודה כשהמצב הכלכלי קשה? האם לפנות לעוד שדכניות כשלא מוצאים את הזיווג? האם לפנות למתווכים כדי למצוא דירה או שנסתפק בחיפוש עצמי?

על כל שאלות אלה אנסה לתת תשובה, כפי מה שחנני הבורא יתברך:

הקב"ה ברא בטבע העולם את הצורך בהשתדלות, גם בשביל לנסות את האדם האם לאחר שעשה השתדלות יאמין שהתוצאה היא ממנו יתברך בלבד, כמשל, אדם שעבד למחייתו במשך חודש שלם וקיבל את משכורתו מאת המעסיק, הרי ניסיון גדול עומד בפניו, להמשיך ולהאמין שהכסף הזה כבר נקבע בעבורו מראש השנה, כמו שמביאה הגמרא (ביצה טז) "מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה ועד לראש השנה", ולא תשנה במאומה העובדה שהוא עבד חודש ימים. וכן כשאדם הולך לרופא ומקבל תרופה לכאבו ומתרפא, הרי הוא עומד במבחן האמונה, שאין התרופה מועילה בכלום, אלא בגזרת הבורא יתברך הוא נתרפא.

כך בכל השתדלות שאדם עושה בעולם, התוצאה היא מאת השם יתברך ותלויה רק ברצונו יתברך, ולכן ציווה הבורא על ההשתדלות, כדי לבחון את עמו ישראל האם יאמינו וידעו כי כל השתדלותם היא בגדר ציווי מאתו יתברך, ואינה לא מעלה ולא מורידה במאומה.

"אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר שָׂם ה' מִבְטַחוֹ וְלֹא פָנָה אֶל רְהָבִים וְשָׂטֵי כָזָב" (תהלים מ, ה). מסבירים חז"ל שפסוק זה נאמר על יוסף הצדיק, שפנה לבקש עזרה משר המשקים שיוציאו מבית האסורים, ויוסף הצדיק נענש בעוד שנתיים בבית האסורים בגלל שתי מילים שאמר זכרתני, והזכרתני.

ובאמת שמיד נשאלת השאלה. - מה חטאו של יוסף הצדיק? הרי הוא עשה השתדלות קלה מאד?. הלוא אדם שנמצא בבית האסורים על לא עוול בכפו, ופוגש שם שר חשוב בבית המלך, ודאי שיכול הוא לבקש את עזרתו במילים ספורות? ואם כן מדוע נענש על השתדלות זו יוסף הצדיק? ועוד שהוזכר בזה לגנאי לעולם ע"י שנחקק הדבר בספר תהלים?.

התשובה לדבר פשוטה מאד, יוסף הצדיק, זכה שהבורא יתברך נגלה אליו בכל מעשיו, כמו שאמר הכתוב (בראשית לט, ב) "וַיְהִי ה' אֶת יוֹסֵף וַיְהִי אִישׁ מַצְלִיחַ וַיְהִי בְּבֵית אֲדֹנָיו הַמִּצְרִי". ופרשו חז"ל ששכינה שרתה על מעשיו של יוסף, וכל פעולה שעשה בבית אדוניו, הצליח בה מעל הטבע, וכן זכה יוסף ללמוד תורה, עם גדול הדור, יעקב אבינו, ולראות ניסים גלויים בכל רגע, וכיון שכך מצפה הקב"ה מיוסף הצדיק, לדעת שאין השתדלות מועילה במאומה, ובוודאי לא לבקש עזרה ממצרי שהיה שונא את יוסף, כמו שאמר לפרעה (בראשית מ"א, י"ב) "וְשָׁם אִתָּנוּ נַעַר עִבְרִי עֶבֶד לְשַׂר הַטַּבָּחִים". והסביר רש"י, שהתכוון בזה לבזותו בעיני פרעה.

לכן נענש יוסף הצדיק, כיון שבדרגתו הגבוהה, שהיה יודע שהקב"ה הוא המחליט הבלעדי מתי ישתחרר מבית האסורים, ובידו של הקב"ה לשחררו מיד, ללא כל השתדלות, וכיון שכך השם יתברך מצפה ממנו שלא יפנה אל רשעים לבקש את עזרתם, לכן נענש יוסף הצדיק על השתדלותו בשנתיים נוספות בבית האסורים.

* * *

"יְבָרֶכְךָ ה' אֱלֹקֶיךָ בְּכָל מַעֲשֵׂה יָדְךָ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה" (דברים יד, כט).

מפרשים חז"ל (ילקוט שמעוני דברים רמז תתח) אתה תעשה, וה' יסייע בידך שתצליח.

מהי מידת ההשתדלות

מכאן משמע שאדם מצווה על ההשתדלות, ומאידך גיסא למדונו חז"ל שמזונות האדם כבר נקצבו לו בראש השנה, ואם כך מדוע לעשות השתדלות הרי מה שנקצב בעבורנו כבר יגיע לנו ומה תשנה השתדלותנו בדבר?

התשובה לכל השאלות היא:

ההשתדלות תלויה בביטחונו של הבוטח בבורא יתברך, ולא רק ההשתדלות עצמה, אלא אף כמות ההשתדלות.

דוגמא לדבר, אדם שמרגיש כאב קל בבטנו, והוא מאמין שהקב"ה יכול להעביר את הכאב, ללא תרופה מפני שהכאב קל מאד, והוא אומר לעצמו - "עוד כמה דקות זה יעבור", אם הוא מבין בנפשו שלא צריך ללכת לרופא בשביל כאב שכזה, אלא ה' יתברך יעזור והחולי יעבור מעליו, הרי שאינו צריך לעשות השתדלות, ויבטח בבורא יתברך שיסיר מעליו את צער הכאב, וה' יתברך ישלח דברו וירפאהו.

אולם אדם שמרגיש כאבים עזים מאוד בבטנו, וקשה לו מאוד להאמין שהכאב יעבור מעליו ללא עזרה חיצונית, כגון תרופות וכדומה, ואם נשאל אותו באותו הרגע "האם נראה בעיניך שהבורא יתברך יכול להעביר את הכאב ללא תרופה?", הוא יענה: תסבירו לי איך בדיוק הכאב החד יעבור? הרי לפי חוזק הכאב הדבר ברור שמשהו לא בסדר בגופי? אזי הרי הוא חייב לעשות את ההשתדלות הרצויה ולגשת לרופא להיבדק, ולקחת את התרופות שקיבל.

כך הדבר לגבי פרנסה –

אם יודע בנפשו שאף אם יעבוד שעתיים ביום בלבד, ביד הבורא יתברך לשלוח לו את כל צרכיו דרך אותם שעות עבודה, אזי אינו מצוה להשתדל יותר מכך, וינצל את שאר זמנו לתורה ומעשים טובים, ויבטח בבורא יתברך שהשתדלות זו תהיה הצינור להעביר לו את כל צרכיו, ועליו נאמר (תהלים נה כה) "הַשְׁלֵךְ עַל ה' יְהָבְךָ וְהוּא יְכַלְכְּלֶךָ".

ולעומתו, היהודי שקשה בעיניו להבין שבשעתיים עבודה בלבד יקבל משכורת שתספיק לכל צורכי מחייתו, אזי הוא חייב לעשות השתדלות נוספת, עד שידע בליבו שדי בהשתדלות זו כדי שיקבל את השכר שיספיק עבורו ובעבור בני ביתו.

וככל שיתחזק בטחונו בבורא יתברך שישלח לו פרנסתו אף בהשתדלות מועטת, אזי יכול למעט בהשתדלות, כי האמת המוחלטת היא שהבורא יתברך לא צריך שום השתדלות מצדנו כדי לפרנס אותנו, רק שתלה הדבר בגודל אמונתנו בו. 

את הספר 'יגל לבי בישועתך' אפשר להשיג בחנויות המובחרות ובהידברות שופס