האם האמנת בשלמות, וממילא הבנת שחייבים משיח?

אני מאמין באמונה שלמה בביאת המשיח! אבל זה לא מסתיים כאן. ישנו המשך: ואף על פי שיתמהמה, עם כל זה אחכה לו בכל יום שיבוא.
וכך פסק הרמב"ם בפרק י"א מהלכות מלכים: "המלך המשיח עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות דוד ליושנה לממשלה הראשונה, ובונה המקדש ומקבץ נדחי ישראל, וחוזרין כל המשפטים בימיו כשהיו מקודם, מקריבין קרבנות, ועושין שמטין ויובלות ככל מצוותה האמורה בתורה. וכל מי שאינו מאמין בו, או מי שאינו מחכה לביאתו, לא בשאר נביאים בלבד הוא כופר, אלא בתורה ובמשה רבינו, שהרי התורה העידה עליו שנאמר 'ושב ה' אלקיך את שבותך ורחמך ושב וקבצך וגו' אם יהיה נדחך בקצה השמים וגו' והביאך ה'. ואלו הדברים המפורשים בתורה הם כוללים כל הדברים שנאמרו על ידי כל הנביאים, אף בפרשת בלעם נאמר ושם נבא בשני משיחים, במשיח הראשון שהוא דוד שהושיע את ישראל מיד צריהם, ובמשיח האחרון שעומד מבניו שמושיע את ישראל מיד בני עשו, ושם הוא אומר 'אראנו ולא עתה' – זה דוד, 'אשורנו ולא קרוב' – זה מלך המשיח, 'דרך כוכב מיעקב' – זה דוד, 'וקם שבט מישראל' – זה מלך המשיח, 'ומחץ פאתי מואב' – זה דוד. וכן הוא אומר 'ויך את מואב וימדדם בחבל, וקרקר כל בני שת' – זה המלך המשיח, שנאמר בו 'ומשלו מים עד ים, והיה אדום ירשה זה דוד, שנאמר ותהי אדום לדוד לעבדים וגו', והיה ירשה וגו' זה המלך המשיח שנאמר ועלו מושיעים בהר ציון וגו'".
וכאן הבן שואל: ניחא מי שאינו מאמין בביאת המשיח הריהו כופר, משום שכתוב בתורה שמשיח יבוא ויגאלנו, אבל מהיכי תיתי לומר שמי שאינו מצפה לביאתו – הריהו כופר?
הבה נצייר בדמיוננו: ישנו יהודי אשר זכה לשני שולחנות. הוא גם בר אוריין וגם בעל בעמיו. היהודי תלמיד חכם בא בימים אשר זכה לראות דורות ישרים מבורכים ההולכים בדרך השם, ובד בבד הוא זכה לעשירות, עולמו הוא רואה בחייו ואת חמישית הונו הוא מפריש לצדקה לעניים ולהחזקת תורה. מדוע, אם האדם הנ"ל אינו מצפה ומייחל לביאת המשיח, הריהו כופר? הוא שומר תומ"צ? כן! הוא עושה חסד? כן! אז מדוע א"כ הוא כופר בתורה כולה?

כאן עלינו להבין את משמעותה של הגאולה השלימה, ואת מה שיתרחש בביאת המשיח.
כשמשיח יגיע ויגאלנו, נגיע אנו והבריאה כולה לתיקון הגמור של "לתקן עולם במלכות שד-י". אז יקוים הנאמר "ומלאה הארץ דעה את השם", "ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ", "ונשגב השם לבדו ביום ההוא".
וכן כותב הרמב"ן בפרשת נצבים על פרשת התשובה ועל הפסוקים "והיה כי יבואו עליך כל הדברים האלה... ושבת עד השם אלקיך... ושב השם אלקיך את שבותך ורחמך ושב וקבצך": "כי מזמן הבריאה היתה רשות ביד האדם לעשות כרצונו, צדיק או רשע. וכל זמן התורה כן, כדי שיהיה להם זכות בבחירתם בטוב ועונש ברצותם רע. אבל, לימות המשיח תהיה הבחירה בטוב להם טבע. לא יתאווה להם הלב למה שאינו ראוי ולא יחפוץ בו כלל... וישוב האדם בזמן ההוא לאשר היה קודם חטאו של אדם הראשון".
וכן אומר הרמב"ם בפרק ז' מהלכות תשובה: "וכבר הבטיחה תורה שסוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותן, ומיד הן נגאלין, שנאמר: 'והיה כי יבואו עליך כל הדברים וכו' ושבת עד השם אלקיך ושב השם אלקיך' וגו'".
זו התכלית שלמענה ברא השי"ת את הבריאה כולה!
כעת הדברים מתחילים להתבהר. כיום אנו חיים בעולם שקרי ומזוהם, עולם אשר הכל נשגב בו מלבד שם השם. עולם עכור מלא צרות ותלאות, הן בגשמיות והן ברוחניות. העולם הזה העולם כיום הינו רק פרוזדור בדרך אל התכלית אל המנוחה והנחלה.
ע"כ, הציפיה למשיח והציפיה לישועה היא חלק מהותי מעניין האמונה כולו. כי יהודי שמאמין שהקב"ה הוא הבורא ומנהיג והוא ברא את עולמו ואותנו למען מטרה נעלית, לא יתכן שיהיה לו טוב במצב הנוכחי. אדם שדי לו במצבו כעת, די לו בעולם מזוהם ונמוך כמצב היום. חסרה לו האמונה הבסיסית אשר השם אלוקינו הוא בורא ומנהיג ועתיד לתת שכר לטובים ועונש לרשעים. האמונה הבסיסית דורשת מאתנו להבין שאנו כעת בעולם שהוא פרוזדור בדרך לתקן עולם במלכות שד-י.
רואים אנו את הדברים הללו מתבטאים בכל אחת מתפילות היום, בתפילת שמונה עשרה: את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח וקרנו תרום בישועתך, כי לישועתך קיווינו כל היום ומצפים לישועה.

עוד נקודה חשובה יש בעצם הציפיה למשיח. כשאנו מבטאים געגועים לטוב יותר, עצם הדבר הזה מחזק אותנו ונותן לנו כח לעבור בשלום את הצרות והתלאות המתרגשות עלינו. הגעגוע עצמו הינו סוג של קשר ודבק המחבר בין הנפרדים. וכמו שאנו רואים בחיי היום יום, שכאשר שני אנשים קרובים מתרחקים לתקופה, עצם הגעגוע מחזיק ומתדלק את הקשר החזק ביניהם. וכך בכל מעגל השנה אנו מתחננים ושופכים לב כמים: "אבינו מלכנו, גלה כבוד מלכותך עלינו מהרה. והופע והנשא עלינו מהרה לעיני כל חי". "והביאנו לציון עירך ברינה ולירושלים בית מקדשך בשמחת עולם. ושם נעשה לפניך את קרבנות חובותינו".
וזה מה שאנו אומרים בסיום כל תפילה, ובימים נוראים אנו אומרים אותה במרכז ובשיא התפילות: תפילת "עלינו לשבח". למעשה ניתן לראות בתפילה הזו את כל הדברים שהבאנו לעיל.
עלינו לשבח לקב"ה, שהוא אדון הכל, לתת גדולה לקב"ה, שהוא יוצר מעשה בראשית. משום שלא עשנו ככל גויי הארצות, שהם משתחווים להבל וריק, אלא אנחנו היהודים – העם הנבחר, אנו כורעים ומשתחווים ומודים לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה, שהוא זה שנטה את השמים ויסד את הארץ, ומושבו בכל מקום שהוא ממעל ומתחת. כמו שנאמר: "וידעת היום והשבת אל לבבך כי השם הוא האלקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת, אין עוד"!
ומשום כך, נקווה לראות במהרה בתפארתך, כשיעברו גילולים מן הארץ והעבודה הזרה תיכרת, והעולם יתוקן במלכות שד-י, וכל בני העולם יקראו אך ורק בשמך, גם רשעי הארץ יכירו בזה. ולך תכרע כל ברך וכל לשון תשבע לך. לפניך כולם יכרעו ויקבלו את עול מלכותך, ואתה באמת תמלוך עליהם במהרה. כי המלכות היא רק שלך, ולעולמי עד תמלוך על העולם בכבוד. שנאמר: והיה השם למלך על כל הארץ, ביום ההוא יהיה השם אחד ושמו אחד.

כפי שראינו, הסיבה לכך שנקווה לראות את מלכותו השלימה על כל העולם – היא בגלל האמונה שהוא נוטה שמים ויוסד ארץ.

אחים יקרים, זכרו!
אחת השאלות ששואלים אדם בדינו היא: ציפית לישועה? האם ציפית להקמת השכינה מהגלות? האם האמנת בשלמות, וממילא הבנת שחייבים משיח?
הבה, רעים אהובים, נתחזק באמונה ונתחיל לצפות באמת לישועת העם.
ישועת השם כהרף עין.

יעזור השי"ת שיקוים בנו במהרה "ומחה השם דמעה מעל כל פנים", ונזכה להשתתף בקבלת פני משיחנו במהרה בימינו אמן.

המצפה לישועת עמו ברחמים 
יהונתן שטינברגר