אלעד מוקדס נחשף: "אני ייצרתי את סרטון הסמארטפון, ויש לי גם תכניות לעתיד"

לפני כחצי שנה התפרסם סרטון בנושא המלחמה בסמארטפון שהפך לוויראלי. הוא הופץ כמעט בכל מקום אפשרי והותיר חותם עמוק בקרב כל אלו שצפו בו.

על הסרטון חתום 'אלעד – היינו כחולמים', כך הוא הציג את עצמו. אלא שכיום, חצי שנה לאחר מכן, מכניס אותנו אלעד אל מאחורי הקלעים. הוא עומד לפני הפקת סרט קצר חדש ומהפכני לא פחות, וכעת גם חושף את שמו המלא - אלעד מוקדס. נעים להכיר. בחור בשיעור ט' בישיבת מאור טוביה שלמד בבית ספר לקולנוע יהודי 'תורת החיים' ורואה לעצמו שליחות ליצור סרטונים בתכנים חיוביים. סרטונים מלאי מסר וערכים. "בשביל זה הלכתי ללמוד קולנוע יהודי, כדי להעביר מסרים לציבור", הוא מסביר.

לא לעבור את הגבול

והמשימה שלקח על עצמו לגמרי אינה קלה. "ככל שהשקעתי בסרטונים הללו כך גיליתי עד כמה שזה מורכב. כי לעשות סרט חיובי, אפילו כשהוא בתוך הווי חיים תורני, זה דבר שדורש ממך הרבה יותר מאשר לדאוג לגדרי הצניעות של השחקנים. בדרך כלל במבנה של סרט עלילתי יש קונפליקט עם שני צדדים, בדרך כלל אחד טוב והשני רע. אז איך מציגים את הצד הרע מבלי לגרום רע לצופה?" הוא שואל, ואף מוסיף דוגמא להמחשה: "אם הגיבור צריך לעבור משבר, אז איך מספרים על כך בצורה שלא תזיק, אך שתהיה אמינה? אני מאמין שכאשר אתה מראה משהו בסרט, אז אתה לא רק משקף את המציאות אלא גם מייצר מציאות. אז צריך כל הזמן לבדוק שאתה יוצא עם רווח ולא עם הפסד. לפני שכתבתי את התסריט הסופי זכיתי לליווי של מספר רבנים מהישיבה וביררתי את הניואנסים והעקרונות בהרחבה. אני יודע שתמונה, במיוחד במדיה הוויזואלית, שווה אלף מילים. אם אתה שם בטעות תמונה לא נכונה או בזווית לא נכונה, אתה יכול להפסיד הכל. יש כאן אחריות עצומה".

מצד שני, הוא מציין, ברור לו שזו הזדמנות להעביר מסרים שמבוססים אצלו חזק כתלמיד ישיבה. "אחרי התפוצה העצומה של הסרטון על הסמארטפון גיליתי פתאום את גודל ההשפעה שיש לנו דרך עולם המדיה הוויזואלי. אחרי שהסרטון פורסם בערוצים ובאתרים שונים, הגיעו אליי המון תגובות מכל מיני ישיבות ומוסדות.

"אגב, זו גם הסיבה ששם הלוגו שלי הוא 'היינו כחולמים'. אני מרגיש שביצירות האלו יש חלומות שמתגשמים. כי מתגשם כאן החלום האישי שלי - ליצור סרטי קולנוע איכותיים וגם החלום להעביר את המסרים האלו לאנשים אחרים. אני מרגיש שזוהי שליחות".

סיפור של אהבה

הסרט שעל הפקתו עמל אלעד בימים אלו עוסק בסיפור אהבה. "אבל בפן המפתיע", הוא אומר. "זהו סיפור אהבה לתורה. גיבור הסיפור הוא בחור בישיבה שחווה מתח בין לימוד לעשייה ובעקבות כך מחליט לעזוב את הלימוד ולצאת עם חבריו להתקבל לתחרות של הפקת סרט. הם מחליטים שהסרט יעסוק בסיומי הש"ס בישיבה. אלא שתוך כדי ההפקה הוא 'נדלק' על הרעיון לסיים ש"ס בעצמו. החברים שלו מתנגדים וטוענים שעליו לסיים קודם את הסרט ורק אחר כך לחזור ללמוד, אבל הוא מתעקש. אביו, שהוא בעצמו ראש הישיבה מנסה גם כן להשפיע. בסופו של דבר העניינים מסתבכים, עד לסוף הטוב שאותו נשאיר בשלב זה מאחורי הקלעים".

אלעד מדגיש כי המגמה הפנימית שהובילה אותו לאורך כל כתיבת התסריט היא להציף את התשוקה לסיום הש"ס. "לפני שהשלמתי את התסריט ניסיתי לברר ולבדוק למה יש הרבה אנשים שאצלם לימוד תורה, ובמיוחד גמרא, מצטייר כעסק קשה ומכביד? גם אלו שמודים בחשיבות שיש בלימוד הש"ס, לא תמיד מצליחים לחוות אותו כדבר נעים וטוב שממלא באנרגיה לקום מוקדם בבוקר, או כאפשרי בכלל. לעומת זאת, בישיבה זכיתי לפגוש חברים ורבנים שחווים את לימוד הגמרא כחוויה חיובית חזקה, ברמה שמביאה להתעורר מוקדם בבוקר באנרגיה.

"אני מאמין שחלק משמעותי מהחיבור לגמרא או לכל משימה הוא הציור הפנימי שיש לאדם ביחס אליו. דבר שאדם חווה אותו כחיובי ברגש, בנוסף לשכל – יכול לסחוף אותו לפעולה אדירה, גם אם היא דורשת השקעה מאסיבית. ורואים את זה בפעולות אחרות שאנשים עושים במשך חייהם בהשקעה רבה, ככל שהם מרגישים שזה משמעותי ונעים. להציג אהבת תורה וחיבור ללימוד ש"ס זה לא הצגה חיצונית, זוהי האמת לאמיתה".

ומה עם העלויות הכספיות של ההפקה?

"אכן, זה אתגר רציני. מי שמכיר את התחום יודע שנדרשות עלויות גבוהות מאוד כדי לממן הפקה ברמה. היעד הוא 50,000 ש"ח. אני מקווה שאקבל תמיכה כספית חלקית מקרן ובימים אלו יצאנו בקמפיין של גיוס המונים. בנוסף, השחקן גולן אזולאי כבר הסכים לשחק בסרט. אני אסיר תודה לו על כך ומנסה לאתר גם שחקנים נוספים ליתר התפקידים בסרט".

בסופו של דבר אומר אלעד שהסרט הזה ייגע לפי דעתו בהרבה מאוד ציבורים. "המסרים של הסרט פונים ראשית לציבור הדתי והחרדי שחווה את הדברים האלו מקרוב. הוא מרגיש מסור לתורה ואוהב אותה, אך גם מחובר בסופו של דבר לעולם המעשה. מצד שני אני משער שיתעניינו בו גם כאלו שבאים מהציבור המסורתי ואפילו החילוני, שרוצים לראות הווי חיים ודילמה אמתית מתוך ישיבה".  

את הצילומים הוא בחר לבצע דווקא בתקופת בין הזמנים, בה יש חופש בישיבה. "מבחינת צילום הסרט יהיה הרבה יותר נוח לצלם בתקופת ה'זמן' שאז לומדים, אבל לא באנו כדי לגרום ביטול תורה ולהפריע לתלמידים. ועוד יותר מזה - כשיבואו בחורים בתקופת בין הזמנים להצטלם, אז הם ישבו בפועל על יד הגמרות וילמדו. ככה כבר בהפקה עצמה נוסיף תורה", הוא אומר בחיוך.