הרב זמיר כהן – כיצד קובעים מעשינו את דרך החיים שלנו?

תורת הקבלה מלמדת כי ענייני הייעוד של האדם מתעצמים שבעתיים כאשר מדובר במי שיש לו נשמת יהודי (מעצם היותו משושלת מקבלי התורה בסיני - זרע אברהם יצחק ויעקב בחירי ה', או שהוא מהמצטרפים ליהדות על ידי גיור כהלכה היוצר שינוי מהותי בנשמת האדם), אשר כל פעולה הנעשית על ידה הינה בעלת משקל רב בעולמות רוחניים עליונים. ואכן, ישנן מצוות שנועדו – בין השאר – להזכיר ליהודי את יוקרתו בעיני הבורא ולהחדיר בו את מעלתו, כדי שחובתו לנהוג כראוי לבן מלך תעמוד תמיד לנגד עיניו. למשל, אחת ממצוות התורה היא שלא שלא לשבור עצם בליל פסח, בעת האכילה מבשר הפסח. ככתוב: "וְעֶצֶם לֹא תִשְׁבְּרוּ בוֹ". בביאור טעם מצוה זו כתב ספר החינוך: "וגם זה גזעו מן השורש הנזכר, שאין כבוד לבני מלכים ויועצי ארץ לגרר העצמות ולשוברם ככלבים. לא יאות לעשות ככה כי אם לעניי העם הרעבים. ועל כן בתחילת בואנו להיות סגולת כל העמים ממלכת כהנים ועם קדוש, ובכל שנה ושנה באותו הזמן, ראוי לנו לעשות מעשים המראים בנו המעלה הגדולה שעלינו לה באותה שעה. ומתוך המעשה והדמיון [והמחשבה] שאנחנו עושים, נקבע בנפשותינו הדבר לעולם".

מעשים מול מחשבות

משום חשיבות ויוקרת המשך דברי ספר החינוך שם, המלמד על משקל מעשי האדם והשפעתם על אישיותו לחיוב או לשלילה, הרבה יותר מכל מחשבה, מן הראוי להציגם כאן במלואם. הנה דבריו:

"ואל תחשוב בני לתפוש [מלשון הערה, השגה] על דברי ולומר, ולמה זה יצווה אותנו השם יתברך לעשות כל אלה לזיכרון אותו הנס, והלא בזיכרון אחד יעלה הדבר במחשבתנו ולא ישכח מפי זרענו? כי לא מחכמה תתפשני על זה, ומחשבת הנער ישיאך לדבר כן. ועתה בני אם בינה שמעה זאת, והטה אזנך ושמע, אלמדך להועיל בתורה ובמצוות. דע כי האדם נפעל כפי פעולותיו. ולבו וכל מחשבותיו תמיד אחר מעשיו שהוא עושה בהם, אם טוב ואם רע, ואפילו רשע גמור בלבבו וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום, אם יערה רוחו וישים השתדלותו ועסקו בהתמדה בתורה ובמצוות, ואפילו שלא לשם שמים, מיד ינטה אל הטוב, ובכח מעשיו ימית היצר הרע, כי אחרי הפעולות נמשכים הלבבות. ואפילו אם יהיה אדם צדיק גמור ולבבו ישר ותמים, חפץ בתורה ובמצות, אם יעסוק תמיד בדברים של דופי, כאילו תאמר דרך משל שהכריחו המלך ומינהו באומנות רעה, באמת אם כל עסקו תמיד כל היום באותו אומנות, ישוב לזמן מן הזמנים מצדקת לבו להיות רשע גמור. כי ידוע הדבר ואמת, שכל אדם נפעל כפי פעולותיו, כמו שאמרנו".

חכמי תורת הקבלה מדגישים בדבריהם כי לכל מעשה שהאדם עושה ולכל דיבור שמדבר, ואפילו לכל מחשבת מצוה או עבירה שחושב ומהרהר בה, ישנה השפעה על עצמו ועל סביבתו ואפילו על העולמות הרוחניים העליונים. הנה דברי ספר "נפש החיים" (בעיבוד לשוני קל): "וכמו שחיבור וקיום נשמת האדם בגופו הוא על ידי אכילה ושתיה, ובלתם תיפרד ותסתלק מהגוף, כן חיבור עצמותו יתברך אל העולמות [שהם בבחינת אדם גדול], כדי להעמידם ולקיימם, גזר רצונו יתברך שיהא תלוי בעסק התורה ומעשי המצוות ועבודת התפילה של עם סגולה". וכתב עוד: "וכשם שמאכל הגוף, כאשר אינו טוב לגוף, אינו זן וסועד את הגוף, אלא נהפך בתוכו לפסולת וזוהמה וגם הוא מתיש ומחליש את כל הגוף, ולפעמים יחלה מזה כל הגוף, כך המעשים שאינם טובים ורצויים חס ושלום, המה נהפכים בתוך העולמות הרוחניים לפסולת ולכלוך רוחני, וזהו התגברות כוחות הטומאה והקליפות". והוסיף: "ועתה תחזה ותבין מה רב עוצם צורך עבודתנו הקדושה בכללותה, לעצם קיום העולמות ולמשוך ולהשפיע בתוכם ברכה ותוספת קדושה מצד התחברות עצמותו יתברך אליהם. וראוי לכל איש מעם הקודש, לצרף את המחשבה הנכונה וטוהר הכוונה הרצויה בעת לימוד התורה ומעשי המצוות, ובכך להזרים ולהוסיף אור חדש בכל העולמות הרוחניים. ובפרט בעת עומדו להתפלל לפניו יתברך, אשר התפילה בשעה המיוחדת לכל תפילה, היא עיקר המזון לעולמות כולם ולנפש האדם עצמו".

המבין את משמעות הכח האדיר שניתן בידו, לקיים ולהחיות את העולמות הרוחניים (וממילא את העולם הגשמי התלוי בהם) באמצעות מעשיו ודיבוריו הטובים, או חלילה להזיק ולקלקל בממדים עליונים אלה באמצעות השפעתן השלילית של מעשיו ודיבוריו הפגומים, לא יחטא בקלות בדיבור או במעשה. שהרי בכך הוא מוזיל את עצמו ומזיק לכל סביבתו ועולמו. אלא אדרבה, יתייחס למכובדות עצמו מתוך רצינות מליאה, וייקר את מעלתו מתוך ענוות אמת. ועל ידי כך ישקול מעתה כל מעשה לפני שיוציאו לפועל וכל דיבור בטרם ייאמר, ואף ישתדל כמיטב יכולתו שגם כוונותיו ומחשבותיו במעשיו הטובים תהיינה טהורות ככל שניתן, עד הגיעו לשלימות הרוחנית הראויה.

ומעת שיבין את משמעות מכובדות עצמו בעיני בוראו, מתוך היכולת האדירה שהפקיד בידו, יבין גם את משמעות מכובדות האדם בכלל, וייקל לו למתבונן בכך לכבד גם את הזולת כראוי למעלתו, באשר הוא אדם.

לרכישת הספר "מפתחות לחיים" היכנסו לאתר הידברות שופס