פוסט אמיץ: "לטפל בילדה שלי זה לא ’לשבת בבית’"

"'עד מתי את מתכננת לשבת בבית?', 'לא קשה לך לא להגשים את עצמך?' בואו רגע נדבר על אימהות שמגדלות את הילדים בבית" – כך פותחת איריס חן את הפוסט, שזכה למעל 2,000 לייקים ולמאות תגובות ושיתופים.

"אני באמת חושבת שנורא קשה להבין את המשמעות הזאת. 'יושבת בבית' - אני באמת לא זוכרת מתי פעם אחרונה ישבתי או אפילו סתם עמדתי. אני עובדת. אני עובדת בבית", כותבת חן.

חן, בת 30, אם למיה בת השנה ושמונה חודשים, החליטה להישאר עם בתה בבית לפחות עד גיל 4-3 שנים, וההחלטה, מתברר, גוררת המון תגובות מאנשים. ברגע של שבירה החליטה לתאר איך מתנהל סדר יומה של אמא ש"יושבת בבית", ביטוי שמקפיץ אותה.

"אני קמה בבוקר, ועוד לפני הקפה (שלרוב אני ממש לא זוכה לשתות אותו בשקט כבר שנה ושמונה חודשים) אני מיד מכינה ארוחת בוקר לבת שלי. לפני הארוחת בוקר אני מכינה לה תה, ואחר כך גם תמיד מנקה את מה שנשפך על כל הספה והרצפה. מחליפה לה חיתול אחרי הלילה, שוטפת לה פנים, מנקה את השאריות של ארוחת הבוקר, לוקחת שלוק מהקפה הקר שלי (שכבר התרגלתי לשתות אותו ככה), חותכת לה פירות, שוטפת את כל הכלים.

"מרימה, מנחמת, מעסיקה, משחקת, קוראת ספרים, טיול עם הכלב, כביסות, ניקיונות. אני עובדת בבית. בין לבין נותנת לה מנות היקשרות - חיבוקים, נשיקות, תיווך. שוכחת לאכול או במקרה הטוב אוכלת איזו פרוסה לא מושקעת בעמידה. 'יושבת בבית', לגמרי", ממשיכה חן לתאר את סדר יומה של אם שבחרה לגדל בעצמה את ילדיה.

בשיחה שהעניקה ל-ynet, הסבירה חן מה גרם לה להעלות את רגשותיה על גבי המקלדת. "הפוסט נכתב ברגע של 'פריקה'. הקש ששבר את גב הגמל היה הטכנאי שהיה אצלנו בבוקר וששאל אותי: 'אז מה, את כל היום יושבת בבית?' למרות שברבע השעה שהוא היה כאן לא התיישבתי לרגע".

חן ממשיכה לספר על התגובות שהיא מקבל מאנשים ששומעים שהיא "עם הילדה בבית". "זה מתחלק לכמה סוגים של אנשים", היא אומרת. יש נשים שזה מעט מערער אותן על הדרך האימהית שהן בחרו, קצת מעלה להן את רגשות האשם על חוסר הסבלנות שלהן עם הילדים אז התגובות שלהן הן כביכול סוג של הגנה עצמית, למרות שלעולם לא שפטתי אימהות שבחרו אחרת ממני.

"החצי השני פשוט בטוח שאימא שמגדלת את הילדים בבית היא אחת שתקועה אי שם בשנות השמונים, כל היום מבשלת ומנקה וכמובן לא מגשימה את עצמה. אני מאמינה שזה נטו מבורות. אין כאן שחור או לבן, יש המון אפור.

"הופתעתי מאוד מכמות התגובות בפוסט", היא משתפת. "לא חשבתי שהוא יתפוס כל כך חזק וייתן סוג של עוגן לאימהות שמזדהות. רוב התגובות היו ממש מפרגנות אבל היו כמובן גם תגובות אחרות, למשל 'תוסיפי לזה גם קריירה מחוץ לבית' - מה שהפתיע אותי כי בפועל, הפוסט שלי לא עשה שום השוואה בין אימהות קרייריסיטיות לאימהות בבית. זה מבחינתי היה נטו לדבר מהמקום שלי ללא טיפת שיפוטיות. הייתה תגובה אחת שתפסה את עיניי, על כך שאני צריכה לשחרר, שאני לא מגשימה את עצמי וכו'. לי זה היה נשמע שהיא פשוט לא קראה את הפוסט ודיברה מהמקום האישי שלה".

חן פונה לנשים שמתלבטות אם להישאר בבית עם הילד, ואומרת להן: "קודם כול - תקשיבו לעצמכן. תקראו חוות דעת של פסיכולוגים, תקראו מחקרים שאומרים שהדבר הכי חשוב בשביל התינוק או הפעוט זה דמות אחת. זה המיצוי הכי טוב של הפוטנציאל האנושי שלו. אין דבר כזה 'משעמם'! לילדים קטנים אפילו תליית כביסה היא משהו ממש אטרקטיבי, ואפשר ללמוד דרכה מספרים, צבעים, בגדים וגם להתאמן על מוטוריקה. מומלץ למצוא מעגלים וקבוצות של אימהות בגישה שלכן - זה כל כך יקל עליכן.

"מבחינה כלכלית", ממשיכה חן לציין, "אני מאמינה שיש הרבה אופציות, פשוט צריך ראש פתוח והרבה רצון, ודבר אחרון - אל תפחדו משעמום - משם מגיעים הדברים הכי טובים ויצירתיים".

"הציפייה של החברה כיום היא שאישה תהיה קרייריסטית ותעשה הפרדה בין היותה אימא להיותה אישה שחייבת לצאת עם עקבים ולעבוד. פעם היו ממש שבטים - השכנות היו עוזרות אחת לשנייה והייתה אחווה. היום אימא שנשארת בבית נאלצת להתמודד עם הכול לבד - מה שנורא קשה מבחינה רגשית", מסיימת חן את דבריה האמיצים.