על השתדלות – וביטחון בה’

פרנסתו של אדם תלויה בבורא יתברך בלבד, וברצונו יכול לתת לאדם כל מחסורו אפילו ללא השתדלות מצדו של האדם, אולם כך גזרה חוכמתו יתברך, שהאדם צריך לעשות השתדלות כדי לקבל את פרנסתו.

אבל כמה שעות יעבוד בשביל פרנסתו זה כבר לא מגזרת הבורא, אלא תלוי באדם עצמו, ככל שיאמין ויבטח יותר, כך יבין שאפילו במעט השתדלות ישלח לו הבורא את כל מחסורו.

ולכן כל אחד צריך לעשות השתדלות, עד שיאמין בליבו שהשתדלות זו מספיקה כדי להכניס לו את כל מחסורו, וככל שתגדל הבנתו שאין הדבר תלוי כלל בשעות עבודתו או בסוג עבודתו, אלא הבורא יתברך גם בשעה אחת ישלח לו את כל פרנסתו, אזי יספיק בשבילו לעבוד שעה אחת ביום.

לדוגמא, אדם שעובד בעריית פ"ת, ומרוויח שבעת אלפים שקלים לחודש, ובכל תחילת חודש דואג בליבו איך יסיים את החודש, הרי סכום זה אינו מספיק להוצאות ביתו אפילו לחצי חודש, ואינו בוטח בבורא יתברך שישלים לו את פרנסתו, אזי צריך הוא לעשות השתדלות נוספת, עד שידע בעצמו שהעבודות שהוא עובד מספיקות כדי לספק לו את כל מחסורו.

כאן המקום להזהיר - ישנם צדיקים שלאחר ששמעו או קראו בנושא הביטחון, אומרים בליבם "זהו אני לו צריך לעשות שום השתדלות, הרי הכל ביד הבורא יתברך, נבטח בו והוא ישלח לנו את הפרנסה, הזיווג, הרפואה, הילדים ועוד".

ובאמת שכך אמרו לי יהודים רבים שהיו בתחילת דרכם בענייני הביטחון, היה זה לאחר שיעור שמסרתי בחשיבות מידת הביטחון ויתרונותיה, ניגש אלי יהודי והציג את עצמו - "שלום כבוד הרב. אני בנו של הצדיק ר' שמעון גבאי זצ"ל, ותדע לך שכל מה שדברת בשיעור התקיים באבי זצ"ל, שזכה להקים רשת של תורה בעיר נתניה, הכוללת רשת תלמודי תורה, סמינרים לבנות, ישיבות קטנות וגבוהות, וכן כולל המחזיק קרוב למאה אברכים, וכל זה רק בזכות הספר חובת הלבבות שער הביטחון שלמד אבי, עד שהעיד על עצמו שחזר עליו שלוש מאות פעמים, ומעולם לא ביקש כסף מאיש, וכל האימפריה שבנה והחזיק הייתה כתוצאה מכך שנשא עיניו לאבא שבשמים, ובו היה מבטחו תמיד.

המשיך הבן בסיפורו ואמר, שראה פעם אחת יהודי שניגש לאביו ואמר לו, כבוד הרב אני רוצה לתרום לך, אמר לו האבא תיגש למשרד אני אפילו לא יודע את המספר חשבון. וכך פטר אותו לחיים טובים ולשלום. למחרת הסתקרן הבן כמה הייתה תרומתו של אותו יהודי, וניגש למשרד לברר אם נכנסה כבר התרומה שהובטחה, לאחר ברור קצר התברר כי הצדיק תרם סך מיליון שקלים בהעברה בנקאית.

עמדתי נדהם מול הדברים הנפלאים.

אמרתי לבנו של הרב: "לצערי לא זכיתי להכיר מקרוב את אביך ע"ה, אמנם שמעתי עליו דברים רבים וטובים, אבל אתה בטוח שמעולם הוא לא שכנע אנשים לתרום?"

ענה הבן: אבא העיד בפני במפורש, שמעולם לא ביקשתי פרוטה מאיש!

מאותו רגע התרגשתי מאד, הנה מול עיני עומד בנו של אדם שהצליח להגיע לביטחון כל כך גבוה, זאת אומרת שזה באמת אפשרי, אולי גם אני אנסה.

- וכך החלטתי עם עצמי לזרוק את עצמי לגמרי על הבורא ברוך הוא.

זיכני ה' יתברך ופתחנו בבני ברק בית מדרש, על שמו של מרן פאר הדור רבנו עובדיה יוסף זצ"ל בשם "יביע אומר".

מקום שבו לומדים בן פורת יוסף שמונים אברכים, והוצאות בית המדרש מסתכמים בכל חודש בלמעלה ממאה אלף ש"ח, ולצורך זה אני מדבר בשיעורים, ועם יהודים יקרים נוספים שיעזרו בהחזקת תלמידי חכמים שעמלים בתורה. והנה כששמעתי אודות הצדיק ר' שמעון גבאי זצ"ל עלה בליבי, אולי גם אני אשליך את כל יהבי על הבורא יתברך, והוא כבר ישלח את התורמים שיעזרו!

וכך במשך שלושה ימים לא דיברתי מאומה בנושה הכספים. ולצורך העניין אסביר שבממוצע אני צריך לאסוף כל יום כמה אלפי שקלים כדי שאוכל לעמוד בכל התשלומים בסופו של החודש. והנה לאחר שלשה ימים גיליתי שנתנו לי סך של חמישים ש"ח בלבד, כמובן שבאותו רגע קיבלתי חלישות הדעת, אבל מהר מאוד הבנתי שעדיין לא הגעתי לדרגתו של אותו צדיק ע"ה, ולפי הנראה הקב"ה מצפה ממני להשתדלות מסוימת.

ולכן אמליץ בפני הקורא היקר לפחות בתחילת עלייתך במעלות האמונה והביטחון, להמשיך בהשתדלות שנהגת בה עד עתה, ובהדרגה תרגיש בליבך על השתדלות מסוימת שהיא מיותרת, כגון שהיא גוזלת זמן רב מידי, או חלילה גורמת לירידה רוחנית, ורק אז תמעט באותה השתדלות, עד שתראה שהבורא יתברך שולח לך את בקשתך בדרכים קלות וטהורות יותר.

השתדלות ברפואה

חייבים אנו לדעת ללא כל ספק, שביד ה' יתברך לרפאות את החולה ללא כל צורך בהתערבות רפואית כלל, כמו שנאמר (תהלים קז, כ) "יִשְׁלַח דְּבָרוֹ וְיִרְפָּאֵם". אולם כבר נאמר בתורה הקדושה (שמות כא, יט) "ורפא ירפא", ודרשה הגמ' (ברכות ס.) מכאן שניתנה רשות לרופא לרפאות. והסביר הרמב"ן בפירושו על התורה, שבלעדי ההיתר בתורה להתרפאות על ידי רופאים, היינו סבורים שהדבר אסור, משום שהרי הבורא יתברך בעצמו הביא  חולי על האדם, ואם כך מי נתן לרופא רשות לסלק מעל החולה את חוליו.

משל לדבר, מלך שגזר על אחד מעבדיו מאסר בבית האסורים, ובא אחד משרי המלך ושחררו, כעס עליו המלך מאוד, איך העזת להמרות את פקודתי לאסור את העבד, כך הדבר לגבי הרופא, אבל הבורא יתברך נתן את רשותו לרפאות.

עוד בהיותי נער, אני זוכר שכשחליתי מיד ההורים או הרבנים היו מפנים אותי למרפאה, כדי לקבל טיפול מתאים עבור המחלה, ובאמת לאחר נטילת התרופות הרגשתי הקלה, עד שברוך ה' נתרפאתי. וכך היה הדבר במשך כל שנות חיי. וכמדומני כך הורגלו רוב עם ישראל. וכתוצאה מהרגל זה מיד כשמרגישים שלא בטוב קופצת בליבנו המחשבה לאיזה רופא לפנות? או איזה תרופה לקחת? ולצערנו הבורא יתברך לא עולה אצלנו במחשבה. 

את הספר 'יגל לבי בישועתך' אפשר להשיג בחנויות המובחרות ובהידברות שופס