כואבים את ההשפלה בהר הבית? קבלו עצה מעשית לבניין הבית

הר הבית לא בידינו

בדרך כלל העובדה שהננו נמצאים בארץ ישראל תחת שלטון יהודי מקהה את תחושת האבל והגלות, עלינו להעמיק ולהתבונן בגלות הרוחנית, במצב האומה כלפי בוראה ושמירת תורתו, ובמצבנו אנו מבחינת הקושי להשיג קירבת ה'.

באו מאורעות השבועות האחרונים והזכירו לנו שבתוככי הריבונות היהודית על ירושלים היא עדיין חרבה ובזויה, שועלים מהלכים בה ובידם כלי משחית נשק קר וחם ואין ביד השלטונות להעמיד נגדם את השמירה הבסיסית והאלמנטרית.

אולי טוב לנו להיזכר שגם במובן הפיזי והשלטוני עדיין לא הגענו אל היעד ו'עיר האלוקים מושפלת' למרבה הצער, זו אמירה שיכולה להתפרש כפשוטה.

ובכן הבה נתפלל כולנו על בנין ירושלים, על החזרת הר הבית לקדושתו, על כך שכולם ישכילו לשמור על קדושתו כראוי – גם בני עמנו לא יעלו אליו בטומאה וכולנו נזכה לטהרה שלמה ועליה להר ציון ומלכנו בראשנו 'והעלנו לתוכה ושמחנו בבניינה' 'ושם נעלה ונראה בשלש פעמי רגלנו'.

הכותל והשבת

שני נושאים עמדו לאחרונה במרכז הפולמוס הישראלי בין שומרי המסורת לאלו המשתדלים לבטלה. הכותל המערבי בו ניסו ומנסים הרפורמים לקבוע דריסת רגל – לחילוניות בגירסתה הבלתי ישראלית בעליל, זו ששילבה מוטיבים נוצריים במרכזי דת האמורים לייצג יהדות ומייצגים התבוללות.

והשבת, הדגל היהודי שעוד לא הוסר לחלוטין מהפרהסיא הישראלית, ונתון למאבק עז בערים הגדולות, אף היא היתה בהקשרים שונים בכותרות.

לא נתייחס למכות הכואבות שקיבלנו באזורים האלו, נשאיר את חשבון הנפש ואת ההתחשבנות למי שיודע רזי עולם.

הבה נתבונן בקשר שבין השבת והמקדש, בין הזעזועים בחומת השבת - לפירצות בקדושת שריד בית המקדש, ועל הסכנות האורבות לקיומנו עקב כך.

ב'לכה דודי', הפיוט המפורסם שהתחבר בצפת על ידי רבי שלמה אלקבץ, והתקבל בכל תפוצות ישראל, בולט מאד הקשר בין קבלת שבת לבנין ירושלים. כמה וכמה מהקטעים עוסקים בציפיה ותקוה לתקומת ציון, להתנערותה מעפר ולהתחדשות תפארתה: "מקדש מלך עיר מלוכה, קומי, צאי מתוך ההפיכה", "התנערי מעפר קומי", "ונבנתה עיר על תילה" ועוד רבים.

השבת והמקדש

כל הקישורים הללו מורים בעליל על קשר מובהק המוצא את ביטויו גם בכמה פרשיות בתורה, ולדוגמה בולטת כל התחלת פרשת ויקהל העוסקת בבנין המשכן יחד עם ציווי השבת וכמו כן פסוקים כמו 'את שבתותי תשמורו ומקדשי תיראו' ועוד.

מעניין לצטט קטע מדברי רבנו בחיי בספרו 'כד הקמח' (1150 לספירה בערך): "מצינו בבית ראשון שהיו בידם עבירות הרבה, עבודה וגילוי עריות ושפיכות דמים גזל ולשון הרע ועוון אשת איש ...ואף על פי שהיו בהם כל עבירות הללו לא תלה הכתוב חורבן בית המקדש אלא על חלול שבת הוא שאמר ירמיה: 'כה אמר ה' השמרו בנפשותיכם ואל תשאו משא ביום השבת והבאתם בשערי ירושלים. ולא תוציאו משא מבתיכם ביום השבת וכל מלאכה לא תעשו וקדשתם את יום השבת כאשר צויתי את אבותיכם. ולא שמעו ולא הטו את אזנם ויקשו את ערפם לבלתי שמוע ולבלתי קחת מוסר, והיה אם שמוע תשמעו אלי נאם ה' לבלתי הביא משא בשערי העיר הזאת ביום השבת ולקדש את יום השבת לבלתי עשות בו כל מלאכה, ובאו בשערי העיר הזאת מלכים ושרים יושבים על כסא דוד רוכבים ברכב ובסוסים המה ושריהם איש יהודה ויושבי ירושלים וישבה העיר הזאת לעולם, ובאו מערי יהודה ומסביבות ירושלים ומארץ בנימן ומן השפלה ומן ההר ומן הנגב מביאים עולה וזבח ומנחה ולבונה ומביאי תודה בית ה', ואם לא תשמעו אלי לקדש את יום השבת ולבלתי שאת משא ובא בשערי ירושלים ביום השבת והצתי אש בשעריה ואכלה ארמנות ירושלים ולא תכבה'. וכל זה ללמדך כי השבת שקולה כנגד כל המצות כלן הוא עדות לחדושו של עולם".

העם בישראל שקוע בחטאים חמורים אבל הוא לא הסיר את הדגל, הוא עדיין מצהיר על אמונתו על ידי שמירת השבת ובכך יש לייחס לחטאים את התגברות היצר על הרצון האמיתי, אבל כאשר השבת נרמסת – גובר הקיטרוג ואין מי שיגן עלינו, או אז איבדנו גם את בית המקדש.

נקודות המרכז של העולם ושל הזמן

אולם הקשר בין השבת והמקדש הוא גם פנימי ומהותי כפי שמרמז רבנו בחיי בהמשך דבריו שם. המקדש – מרכז העולם, והשבת מרכז הזמן. המקדש מקום השראת השכינה והשבת זמן השראת השכינה. המקדש מקום קיבוץ האומה אליו נשואות עיני כל ישראל ואליו יעלו כולם לרגל, והשבת חמדת ישראל ובת זוג של כנסת ישראל. שתי הקדושות הללו קשורות ואחוזות זו בזו. חילול אחת מהן פוגע בחברתה, והתחזקות בשמירת הכבוד והיחס הראוי לשבת הוא אבן פינה להשבת בית המקדש או חלילה לסילוקו.

גם אנחנו יכולים להוסיף אבן לבנין בית המקדש בהתחזקותנו בשמירת השבת כל אחד ואחת בדרגתו, זו תהיה גם התשובה שלנו לכל המנסים לזעזע את חומותיה.

הטור מעובד מדבריו של הרב מנחם יעקבזון, ראש ישיבת 'מאור יצחק' במושב חמד, ומתפרסם לעילוי נשמת מנחם בן יששכר ורחל בת מנשה ז"ל