צולל עמוק

לאחר שזכה בפרס אופיר לשחקן הראשי הטוב ביותר ("שמיכה חשמלית ושמה משה"), קטף את פרס האקדמיה לטלוויזיה ("מעורב ירושלמי"), וקיבל את פרס אופיר לשחקן המשנה הטוב ביותר ("איים אבודים"), מתפנה שמיל בן ארי לדבר על התובנה עתיקת היומין אליה הגיע - "ואהבת לרעך כמוך" - זאת כל התורה כולה.

ב- 2009 סגר בן ארי עונה שלישית בסדרת הדרמה "מעורב ירושלמי", העוסקת בחייה של משפחה מסורתית -מזרחית ממוצא ג'רבאי - תוניסאי, המתגוררת בשכונת נחלאות בירושלים. בן ארי גילם בסדרה את תפקיד אב המשפחה, שמעון שדה, שעלה מג'רבה שבתוניסיה יחד עם אביו, ועזב את הישיבה כדי להיות פועל בניין. כעבור עשר שנים הפך לקבלן ירושלמי מצליח, שלא היסס לדרוך בדרכו למעלה על אנשים וערכים.

בשונה ממה שהיה תפקידו בסדרה, בן ארי הוא דווקא טיפוס רך ומתון יותר. "במציאות אני לא כזו אוטוריטה כמו שמעון שדה בסדרה. אבי ז"ל היה קצת דומה לדמות הזו - אב משפחה שכולם יראים מפניו ומכבדים אותו. די לקחתי משם השראה. התפקיד הזה חיבר אותי גם למסורת וגם לאבי".

ב- 2011 השתתף בן ארי בסדרה "אליפים", על פי ספרה של אסתר שטרייט וורצל, ודיבב שוב את מאסטר שיפו ב"קונג פו פנדה 2".

איך הגעת לתחום המשחק?

"הייתי תלמיד בתיכון ברויאר בירושלים. דווקא הייתי תלמיד מאוד טוב. בתקופה מסוימת עברתי משבר נפשי כלשהו, שהשפעותיו נמשכו עד הצבא והאוניברסיטה, ויצרו תבנית אישיותית קצת נוקשה. משהו בי רצה להתמרד ולשבור את הגבולות. בעקבות המשבר הלכתי ללמוד משחק בבית צבי. דברים שמאוד רציתי בתור ילד וטואטאו מתחת לשטיח צצו פתאום ויצאו החוצה - המשחק, הציור והאומנות בכלל".

אכן שמיל התפרסם כשחקן, אך בתוכו הסתתרו עוד מספר כישרונות חבויים, סודות שעין הציבור טרם ראתה. בזמנו הפנוי שמיל היה מצייר להנאתו, כותב למגירה ומדבר אמונה. "בשנים האחרונות עסקתי בתורות בודהיסטיות וטיבטיות, בד בבד עם ערוצי יהדות. כך הגעתי לערוץ הידברות. לאט-לאט, כשאתה נוגע בתורה היהודית שלנו, מתגלה בפניך חכמה שבמלוא הכנות - אינה משתווה לשום יצירת אומנות אחרת. החכמה, התובנות, הדברים החשובים באמת, השורשים שלנו - כל אלה יפים מבחינה אומנותית ועמוקים מאוד מבחינה מהותית".

איך התחיל הרומן שלך עם ערוץ הידברות?

"לערוץ נחשפתי באקראי, העברתי ערוצים והגעתי ל- 97. באופן טבעי, כשאתה רואה אדם עם פאות ולבוש מסוים, אתה ישר נסוג ואומר לעצמך 'זה מוגזם, לא בשבילי', אבל בפנים אתה נותן לזה הזדמנות של חמש דקות, ובכל זאת מקשיב. ואז אתה אומר: 'וואלה, אני מבין ומתחבר, זה קשור אליי'. זה ערוץ מיוחד. אני מרגיש שהאנשים שמופיעים בו נראים ונשמעים אותנטיים מבחינת הידע והניסיון שלהם, לכן אני אוהב לשמוע אותם, במיוחד את ההרצאות של הרב זמיר כהן, הרב יצחק פנגר והרב אהרון לוי.

אני חושב שאם אנשים באמת יקשיבו להם, הם יראו שהם מדברים על חיי היומיום של כולנו, ללא קשר לעובדה אם אתה אדם חילוני או דתי. אני אומר לאנשים: 'מה אכפת לכם להקשיב?'. הרי ברגע שאנחנו לא נרתעים מהסממנים החיצוניים - כיפה, שטריימל וכו' - אנחנו מבינים שבמהות שלנו, בבסיס שלנו, אנחנו עם אחד עם אותם שורשים. אין מה לעשות. גם אדם חילוני שצופה בסדרות או בתוכניות של ערוצים כמו הידברות, מרגיש פתאום חיבור לשורשים שלו. אין לאן לברוח. השורשים האלה הם שלך, הם יפים, עמוקים ומעניינים, וכל אחד יכול להרגיש את זה".

היום, עם התובנות החדשות האלה, איזה מקום תופס בחייך המשחק?

"המשחק הוא אמצעי להתחבר לעצמי יותר, להכיר את שורשיי ומהותי כבן-אדם. בנוסף, ככל שאני מכיר ומתחבר לעצמי יותר - אני מוצא שאני יותר מתחבר לתכנים בערוצי היהדות. אם היו אומרים לי ללכת להצגה טובה או לשמוע הרצאה של הרב זמיר - הייתי בוחר ללכת לרב זמיר. אחרי שנים של התעסקות ביצירות מופת אומנותיות, ברור לי היום שהמעיין האמיתי של הידע והיופי נמצא אצלנו בתורה, בסיפורי התנ"ך ובחז"ל". 

התכנים בערוץ נותנים לך כלי עבודה לחיים, או שמדובר בעניין מעניין אך לא מחייב?

"אני יודע מה עליי לתקן בכל תחום ועם מה עליי להתמודד ביומיום, שעה-שעה. אם זה כעסים, פחדים, לחצים. דרך התכנים בערוץ מראים לך ראשית שאתה לא לבד. חכמינו חשבו על כל הדברים האלה, וגם ידעו לתת לזה תשובות. אתה פתאום מבין איך מצווה או עשייה מסוימת יכולות לחבר אותך פנימה ולעזור לך. היום אני הולך די הרבה לבית הכנסת ברחוב בן-גוריון בתל אביב, ליד הבית שלי, כדי להתפלל שחרית ולהניח תפילין. זה פשוט ממלא לי את הבטרייה לכל היום. במקום עוד בוקר שמתנהל בעצלתיים, אני קם, מתקלח, מסתדר, מתכונן, לוקח את התפילין והטלית, יוצא מהבית, נושם את האוויר הנקי, מרגיש מלא אנרגיה, וכבר ב- 7 בבוקר אני נמצא בבית הכנסת. זה עושה לי חגיגה כל בוקר מחדש".

מהו יהודי בעיניך?

"יהודי הוא אדם שמבין מה המשמעות של 'שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד'. כולנו בבסיס, בניצוץ שלנו, מחוברים אחד לשני. ברגע שאתה יודע, כחילוני או כדתי, להשתחרר מהדעות הקדומות ולהתרחק מכל דבר שיכול להבדיל בינינו, אתה מסוגל למצוא את הנקודה המשותפת שיש לך עם השני, גם אם הוא שונה ממך. ה'אני מאמין' שלי הוא 'ואהבת לרעך כמוך'. כל התורה כולה עומדת על זה. אם אתה לוקח את המשפט הזה ובאמת חוקר אותו, אתה מגיע לתובנות ולעומקים - גם בהיכרות שלך עם עצמך וגם ביחס לפרטנרים שאיתך: החברה, המשפחה, הילדים, בת הזוג. אם תרכוש ולו מעט מהמעיין הפנימי שיש בזה - תהיה אדם טוב ומאושר יותר".