מבנה הספירות והשתלשלות העולמות על פי הסוד

לאחר שבשתי האותיות הראשונות, א' ו-ב', עמדנו על יסודות אחדים הנוגעים להתהוות הבריאה על פי תורת הנסתר, נקדים כאן הקדמה קצרה ויסודית בדבר עשר הספירות ומבנה ארבע העולמות שהשתלשלו זה מזה, עד התהוות היקום הנראה לעינינו. הקדמה זו חיונית להבנת הרובד העמוק יותר שבסוד האותיות. אמנם, מי שעדיין לא בשל ומסוגל ללימוד זה יוכל לדלג לעת עתה על האמור כאן.

ארבע עולמות אבי"ע

המונח "אבי"ע" הוא ראשי התיבות של ארבעת שלבי התהוות היקום, עד להופעת הבריאה החומרית. והם: אצילות, בריאה, יצירה, עשייה. שהרי כאמור באות א', היקום לא הופיע לפתע כחומר מהאין המוחלט, אלא תחילתו בהארה רוחנית דקה שממנה נאצל עולם רוחני זך ששמו עולם האצילות. הארה זו הלכה והתפשטה, עד שמעולם האצילות השתלשל עולם הבריאה. עולם הבריאה נקרא בשם זה משום שרק בו החלה התגלות רוחנית ממשית, אשר ביחס לעולם האצילות, ניתן להגדירה בשם 'בריאת יש מאין'.

אותה הארה המשיכה להתפשט, ומעולם הבריאה השתלשל עולם היצירה, בו החלו מושגי צורה וכמות להופיע; הגם שעדיין היה זה עולם רוחני, בלתי נתפס בחושים.

מעולם היצירה השתלשל עולם העשייה, אשר בתחתיתו התגשם עולם החומר, הוא היקום המוכר לנו.

יצוין שעצם תחילת ההארה שקדמה לעולם האצילות, מהווה עולם רוחני זך ביותר הנקרא בשם עולם "אדם קדמון" (א"ק), והוא בבחינת קוצו של י' שבשם הוי"ה. המילה "אדם" שכאן, אינה אלא כינוי לעולם רוחני זך מאד, שצורתו, כמו גם צורת שאר העולמות, עשויה במבנה מערכת עשר הספירות, הדומה למבנה גוף האדם כמבואר להלן. מבנה זה של העולמות העליונים הרוחניים, הוא סיבת צורת גוף האדם, כהעתק גשמי ממבנה המערכת הרוחנית.

עשר ספירות

עשר הספירות הן, על דרך המשל, עשרה סוגי צינורות רוחניים, המורכבים יחד כמערכת אחת הדומה למבנה גוף האדם, אשר שפע הטבת האור האלקי האחד עובר דרכן לעולמינו

דברי אליהו הנביא על הספירות

בהקדמת תיקוני הזוהר הקדוש מבואר, שכאשר חובר ספר הזוהר על ידי רבי שמעון בר יוחאי ותלמידיו, נתן אליהו הנביא את הסכמתו לספר זה במעמד התנאים הקדושים, ביניהם רבי שמעון וחבורתו, וכלל בעלי הישיבות למעלה ולמטה, וצבאות מלאכים עליונים, ונשמות עליונות, בהסכמת ורצון כולם כאחד. באותו מעמד פתח אליהו הנביא ואמר את מאמרו המפורסם "פתח אליהו" (הנאמר בבתי כנסת רבים לפני התפילה) ובו גילה את יסודות תורת הנסתר. בתוך דבריו במאמר זה, מסביר אליהו הנביא את עניין עשר הספירות. הנה הדברים מתורגמים:

"אתה הוא שהוצאת עשר תיקונים, ואנו קוראים להם עשר ספירות, להנהיג בהם עולמות נסתרים שלא התגלו ועולמות שהתגלו. ובספירות אלה אתה נכסה מבני-אדם. אתה הוא המקשר אותן [להשפיע מזו לזו], ומיחד אותן [לתוצאת הנהגה אחת]. ומשום שאתה בפנימיותם, כל מי שגורם להפריד ביניהן [על ידי עבירותיו] נחשב לו כאילו הפריש בך [כאילו פוגע ח"ו באחדות האין-סוף ברוך-הוא]".

בספרו "קל"ח פתחי חכמה" כתב הרמח"ל שהספירות הן הארות שניתנו להתגלות, מה שלא ניתן באור האין-סוף ברוך-הוא. ואף על פי שהן עצמן אור אלקי, יש בהן גילוי אל המקבלים, ולכן יחול עליהן שם של אור נאצל. ובפרק ו' שם הוסיף שדרך עשר הספירות, היא הדרך שרצה האין-סוף לפעול בו בפעולת בני האדם. וכעניין מה שאמרו חז"ל "בעשרה מאמרות נברא העולם". ואין הספירות דבר שהוא חיצוני מהאין-סוף ושני לו, אלא הרצון הוא אחד. רק שהבלתי מתגלה לא נראה, ונקרא אין-סוף, ואילו המתגלה מן הרצון הזה הוא הנקרא ספירות.ומתגלה אצלנו, הן בחיי הכלל והן בחיי הפרט, בצורות שונות ובמצבים שונים, על פי סוג הספירה אשר דרכה הוא עבר. כגון: מצב שלום או מלחמה, גשמים או בצורת, שפע כלכלי או חרפת רעב, בריאות או מחלה, ילודה או עקרות, זוגיות או בדידות וכן הלאה; כאשר ביניהם קיימים מצבים מאוזנים, והכל לטובה.

מלבד זאת, כדי שהבריאה שנבראה על ידי הבורא יתברך תתקיים, חייבת היא להיות 'מחוברת' להארה תמידית מהבורא, אשר תחָיה ותקיים את הבריאה בכל רגע; כזרם החשמל ההכרחי לקיום תמונה מוקרנת. הארה אלקית זו, היא שפעלה בעולם בעת הבריאה ויצרה יסודות שונים ותרכובות שונות, שנוצרו כתוצאה מזרימת האור האחד בכלים ובצירופים שונים, והיא ההארה הפועלת בכל רגע לקיים את העולם על כל פרטיו, וגם להפעילו בהתאם למעשה בני האדם.

כלים אלה אשר הארת האין-סוף עוברת דרכם, הם עשרים ושתיים האותיות ועשר הספירות. משום כך ספר יצירה פותח במילים: "בשלושים ושתים נתיבות, פליאות חכמה, חקק י"ה... וברא את עולמו". וממשיך ומבאר: "עשר ספירות בלי-מה, ועשרים ושתים אותיות יסוד".  ועוד נכתב בספר יצירה על הספירות:

"עשר ספירות בלי-מה, במספר עשר אצבעות. חמש כנגד חמש, וברית יחיד מכוון באמצע, במילת הלשון ובמילת המעור.

עשר ספירות בלי-מה. עשר ולא תשע, עשר ולא אחת עשרה. הבן בחכמה וחכם בבינה. בחון בהם, וחקור מהם, והעמד דבר על בוריו, והשב יוצר על מכונו.

עשר ספירות בלי-מה, מדתן עשר, שאין להם סוף. עומק ראשית, ועומק אחרית. עומק טוב, ועומק רע. עומק רום, ועומק תחת. עומק מזרח, ועומק מערב. עומק צפון ועומק דרום. אדון יחיד אל מלך נאמן מושל בכולם ממעון קודשו, עד עדי עד.

עשר ספירות בלי-מה, צפייתן כמראה הבזק, ותכליתן אין להם קץ, ודברו בהן ברצוא ושוב, ולמאמרו כסופה ירדופו, ולפני כסאו הם משתחוים.

עשר ספירות בלי-מה, נעוץ סופן בתחילתן, ותחילתן בסופן, כשלהבת קשורה בגחלת. שאדון יחיד, ואין לו שני. ולפני אחד, מה אתה סופר.

עשר ספירות בלי-מה. בלום פיך מלדבר, ולבך מלהרהר. ואם רץ פיך לדבר ולבך להרהר, שוב למקום. שלכך נאמר: "והחיות רצוא ושוב". ועל דבר זה נכרת ברית".

לרכישת הספר "הצופן" של הרב זמיר כהן, כנסו להידברות שופס.