"חייכתי בכל כוחי לכבוד השבת, אבל באמת רציתי רק לבכות ולא להתנחם"

הדסה בת שרה יוכבד היא אמא צעירה שמתמודדת עם המחלה הקשה מזה למעלה משנתיים. ערב תשעה באב היא יוצאת במכתב מצמרר: "מהי אבלות?" היא שואלת בפתח מכתבה, ומשיבה: "אבלות זהו זמן שנתנו חז"ל להתייחד עם האבל, לשקוע בו, לדבר, לפרוק, להתנתק מהעולם, לחיות את העצב ולעכל את החסר. תשאלו כל אדם שישב שבעה על אחד מקרוביו האהובים ונהג מנהגי אבלות והוא יסביר לכם כמה חסד עשו חז"ל שנתנו את ימי השבעה ואחר כך השלושים ואצל הורים גם שנה.

"האבל הוא האפשרות הלגיטימית לשבת ופשוט להרגיש את הכאב, להתעמק בו", מוסיפה הדסה, "לא, לא לנסות להמשיך, רק לשבת ולדבר. לדבר על הנפטר, להתרפק  על הזיכרונות היפים ולקלוט לאט-לאט שעכשיו זהו, זה  נגמר. עכשיו זאת מציאות אחרת וקשה יותר. כך גם עם פריקת הרגשות הקשים - לתת איכשהו אפשרות לטעון כוחות ולהמשיך בחיים למרות החסר הגדול.

"ימי בין המצרים הם ימי אבל, פשוט התאבלות. פעם בשנה נותנים לנו להתחבר אל הדיכאון שבתוכנו, להתייחד עם הקשיים שמוציאים אותנו מדעתנו, לנשום עמוק ולהגיד: 'וואו, כמה קשה'".

"התרגלנו לבוסס בבוץ, אנחנו אפילו לא מתלוננים"

הדסה מדגישה את הייחוד שבימים אלו: "מאז ומעולם חינכו אותנו, ובצדק, לחיות בשמחה, לתת לעצמנו כוחות, לשמוח במה שיש, להודות על כל דבר קטן, וזה מצוין. אבל עכשיו, באבלות, זה אחרת. עכשיו זה זמן שאפשר להתלונן, להגיד לעצמנו שכן, שיש אפשרות של אושר בלי גבול, של ברכה ושפע, של חוסר קשיים, של שמחה ושמחה, של שמועות טובות, של חיים רגועים ושלווים, של סיפוק, של אמת, ועוד ועוד. אבל מה? די, התרגלנו לצורת החיים הזאת, של שיעבוד לקושי, של שמועות קשות בלי סוף, של חוסר יכולת להתמודד, של חרדות, של טירוף ,של חוסר יכולת להשלים עם מציאויות קשות, של ריצה כל היום אחרי לשמח את עצמנו ולתת לעצמנו כוחות.

"התרגלנו להתבוסס בבוץ וליהנות גם בתוכו, אולי עם דלי ומגרפה ולבנות ארמון מבוץ. ואולי לנסות להחליק בתוכו ולנסות איכשהו ליהנות מזווית ההחלקה, אבל תכלס - זה בוץ. ויש עולם יפה בחוץ ואנו מתבוססים בבוץ.

"פעם בשנה אומרים לנו חז"ל: 'תעצרו, תחשבו על הצער, תיכנסו אל הכאב והקושי, יש פה משהו  רע ורע ורע, אתם בתוך בוץ, אתם בתוך גלות'".

היא גם מוסיפה ומספרת: "אני זוכרת את מה שהיה בשנה שעברה בתשעת הימים – כשהייתי בתקופה מאוד קשה של המחלה והתמודדתי עם דברים קשים ביותר. ישבתי בשולחן שבת בסעודה שלישית אצל המארחים שלי בארצות הברית, ארץ הטיפולים שלי, ואני אומרת להם: 'וואו, סוף-סוף מגיע תשעה באב, סוף-סוף מותר לי להיות עצובה. אם כל הזמן אני עובדת על עצמי להיות בשמחה עכשיו  אני יכולה להרפות מהעבודה הקשה הזאת'.

"תשעה באב חל בשנה שעברה במוצאי שבת וכבר בסעודה שלישית הייתה השקיעה, אך עוד לא יצאה שבת וכבר רציתי לתת לעצמי להישטף בגל העצבות  לדורות והמארחת היקרה שלי מבקשת: 'פליז, דסי, עוד לא יצאה שבת, עכשיו עדיין תשמחי. חייכתי בכל כוחי לכבוד השבת, אבל באמת כבר רציתי לבכות ולא להתנחם'".

חדש ימינו כקדם!

"לפני כשנתיים", היא מוסיפה, "היו אלו שלבי ההתחלה של מחלתי, גם כן בתשעת הימים. לא הבנתי אז  מדוע היה לי במשך כל השנים כל כך קשה שלא להתקלח בתשעת הימים וכל דיני האבלות שהכבידו עליי כל כך. 'באמת', חשבתי לעצמי, 'אני אפילו לא מרגישה את עצמי מרוב טירוף הקושי והחרדה'.

"אבל השנה אספר לכן בסוד שכבר התרגלתי למחלה, ולא שאני לא נורמלית, אני יודעת טוב-טוב שאני חיה במציאות קשה, אבל התרגלתי. בתחילה המחלה הייתה נוראה ואיומה, ובצדק, כי הייתי רגילה לחיים השפויים פחות או יותר של לפני המחלה.

"הנפילה אל תוך מציאות כל כך קשה דיכאה את כל כוחותיי הגופניים והנפשיים והייתי כמו ציפור שכרתו לה את הכנפיים והיא לא מסוגלת אפילו לפרפר. אבל היום, שנתיים וחצי אחרי, ברוך השם, לא שאני סובלת פחות מכפי שהיה בהתחלה ולא שנהיה לי יותר קל, אבל מה? התרגלתי!!! פשוט התרגלתי לחיות עם הסבל המתמשך ולמצוא לי את ההנאות, התרגלתי לזה שאני בקושי מתפקדת והבית נהפך לרשות הרבים. התרגלתי לחרדת המוות הלופתת, התרגלתי לפרידות הקשות מהילדים.

"כן, פשוט התרגלתי, התרגלתי להכל. אז גם אנו כעם פשוט התרגלנו. בתחילה אבותינו לא ידעו מאיפה להתנחם, 'תדבק לשוני לחיכי' הם אמרו, ישבו ובכו בזכרם  את ציון וזעקו בכל כוחם: 'השיבנו! חדש ימינו כקדם!' וכיום פשוט התרגלנו, התרגלנו  לגלות הארוכה לצרות ולקשיים ולחרדות, למלחמות, למחלות, ולמחסור ועוד ועוד. ולעיתים כשכבר אי אפשר אנו צועקים "אבא!!!!" וזה הכל. אבל רבותיי, זו גלות.

ההרגל הוא חסד השם, אבל עכשיו אנו באבלות. בואו נתייחד עם הקשיים שלנו בתוכנו פנימה, ניתן למרירות ולכאב הכללי של עם ישראל ולכאב האישי של  כל אחת ואחת לשטוף אותנו, כי זה הזמן.

זוהי עת בכות. אחר כך כבר תגיע הנחמה, ונתחזק ונתעודד ונקבל כוחות. אבל בשביל לקבל כוחות אנו צריכים היום לפרוק, לבכות, על חורבן נורא ואיום".   

יהיו הדברים לרפואתה השלמה והמהירה של הדסה בת שרה יוכבד.

אנא, קראו תהילים לרפואתה:

כ

א לַמְנַצֵּחַ מִזְמוֹר לְדָוִד: ב יַעַנְךָ יְהוָה בְּיוֹם צָרָה יְשַׂגֶּבְךָ שֵׁם אֱלֹהֵי יַעֲקֹב: ג יִשְׁלַח עֶזְרְךָ מִקֹּדֶשׁ וּמִצִּיּוֹן יִסְעָדֶךָּ: ד יִזְכֹּר כָּל מִנְחֹתֶךָ וְעוֹלָתְךָ יְדַשְּׁנֶה סֶלָה: ה יִתֶּן לְךָ כִלְבָבֶךָ וְכָל עֲצָתְךָ יְמַלֵּא: ו נְרַנְּנָה בִּישׁוּעָתֶךָ וּבְשֵׁם אֱלֹהֵינוּ נִדְגֹּל יְמַלֵּא יְהוָה כָּל מִשְׁאֲלוֹתֶיךָ: ז עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי הוֹשִׁיעַ יְהוָה מְשִׁיחוֹ יַעֲנֵהוּ מִשְּׁמֵי קָדְשׁוֹ בִּגְבֻרוֹת יֵשַׁע יְמִינוֹ: ח אֵלֶּה בָרֶכֶב וְאֵלֶּה בַסּוּסִים וַאֲנַחְנוּ בְּשֵׁם יְהוָה אֱלֹהֵינוּ נַזְכִּיר: ט הֵמָּה כָּרְעוּ וְנָפָלוּ וַאֲנַחְנוּ קַּמְנוּ וַנִּתְעוֹדָד: י יְהוָה הוֹשִׁיעָה הַמֶּלֶךְ יַעֲנֵנוּ בְיוֹם קָרְאֵנוּ:

קב

א תְּפִלָּה לְעָנִי כִי יַעֲטֹף וְלִפְנֵי יְהוָה יִשְׁפֹּךְ שִׂיחוֹ: ב יְהוָה שִׁמְעָה תְפִלָּתִי וְשַׁוְעָתִי אֵלֶיךָ תָבוֹא: ג אַל תַּסְתֵּר פָּנֶיךָ מִמֶּנִּי בְּיוֹם צַר לִי הַטֵּה אֵלַי אָזְנֶךָ בְּיוֹם אֶקְרָא מַהֵר עֲנֵנִי: ד כִּי כָלוּ בְעָשָׁן יָמָי וְעַצְמוֹתַי כְּמוֹקֵד נִחָרוּ: ה הוּכָּה כָעֵשֶׂב וַיִּבַשׁ לִבִּי כִּי שָׁכַחְתִּי מֵאֲכֹל לַחְמִי: ו מִקּוֹל אַנְחָתִי דָּבְקָה עַצְמִי לִבְשָׂרִי: ז דָּמִיתִי לִקְאַת מִדְבָּר הָיִיתִי כְּכוֹס חֳרָבוֹת: ח שָׁקַדְתִּי וָאֶהְיֶה כְּצִפּוֹר בּוֹדֵד עַל גָּג: ט כָּל הַיּוֹם חֵרְפוּנִי אוֹיְבָי מְהוֹלָלַי בִּי נִשְׁבָּעוּ: י כִּי אֵפֶר כַּלֶּחֶם אָכָלְתִּי וְשִׁקֻּוַי בִּבְכִי מָסָכְתִּי: יא מִפְּנֵי זַעַמְךָ וְקִצְפֶּךָ כִּי נְשָׂאתַנִי וַתַּשְׁלִיכֵנִי: יב יָמַי כְּצֵל נָטוּי וַאֲנִי כָּעֵשֶׂב אִיבָשׁ: יג וְאַתָּה יְהוָה לְעוֹלָם תֵּשֵׁב וְזִכְרְךָ לְדֹר וָדֹר: יד אַתָּה תָקוּם תְּרַחֵם צִיּוֹן כִּי עֵת לְחֶנְנָהּ כִּי בָא מוֹעֵד: טו כִּי רָצוּ עֲבָדֶיךָ אֶת אֲבָנֶיהָ וְאֶת עֲפָרָהּ יְחֹנֵנוּ: טז וְיִירְאוּ גוֹיִם אֶת שֵׁם יְהוָה וְכָל מַלְכֵי הָאָרֶץ אֶת כְּבוֹדֶךָ: יז כִּי בָנָה יְהוָה צִיּוֹן נִרְאָה בִּכְבוֹדוֹ: יח פָּנָה אֶל תְּפִלַּת הָעַרְעָר וְלֹא בָזָה אֶת תְּפִלָּתָם: יט תִּכָּתֶב זֹאת לְדוֹר אַחֲרוֹן וְעַם נִבְרָא יְהַלֶּל יָהּ: כ כִּי הִשְׁקִיף מִמְּרוֹם קָדְשׁוֹ יְהוָה מִשָּׁמַיִם אֶל אֶרֶץ הִבִּיט: כא לִשְׁמֹעַ אֶנְקַת אָסִיר לְפַתֵּחַ בְּנֵי תְמוּתָה: כב לְסַפֵּר בְּצִיּוֹן שֵׁם יְהוָה וּתְהִלָּתוֹ בִּירוּשָׁלִָם: כג בְּהִקָּבֵץ עַמִּים יַחְדָּו וּמַמְלָכוֹת לַעֲבֹד אֶת יְהוָה: כד עִנָּה בַדֶּרֶךְ (כחו) כֹּחִי קִצַּר יָמָי: כה אֹמַר אֵלִי אַל תַּעֲלֵנִי בַּחֲצִי יָמָי בְּדוֹר דּוֹרִים שְׁנוֹתֶיךָ: כו לְפָנִים הָאָרֶץ יָסַדְתָּ וּמַעֲשֵׂה יָדֶיךָ שָׁמָיִם: כז הֵמָּה יֹאבֵדוּ וְאַתָּה תַעֲמֹד וְכֻלָּם כַּבֶּגֶד יִבְלוּ כַּלְּבוּשׁ תַּחֲלִיפֵם וְיַחֲלֹפוּ: כח וְאַתָּה הוּא וּשְׁנוֹתֶיךָ לֹא יִתָּמּוּ: כט בְּנֵי עֲבָדֶיךָ יִשְׁכּוֹנוּ וְזַרְעָם לְפָנֶיךָ יִכּוֹן:

קל

א שִׁיר הַמַּעֲלוֹת מִמַּעֲמַקִּים קְרָאתִיךָ יְהוָה: ב אֲדֹנָי שִׁמְעָה בְקוֹלִי תִּהְיֶינָה אָזְנֶיךָ קַשֻּׁבוֹת לְקוֹל תַּחֲנוּנָי: ג אִם עֲוֹנוֹת תִּשְׁמָר יָהּ אֲדֹנָי מִי יַעֲמֹד: ד כִּי עִמְּךָ הַסְּלִיחָה לְמַעַן תִּוָּרֵא: ה קִוִּיתִי יְהוָה קִוְּתָה נַפְשִׁי וְלִדְבָרוֹ הוֹחָלְתִּי: ו נַפְשִׁי לַאדֹנָי מִשֹּׁמְרִים לַבֹּקֶר שֹׁמְרִים לַבֹּקֶר: ז יַחֵל יִשְׂרָאֵל אֶל יְהוָה כִּי עִם יְהוָה הַחֶסֶד וְהַרְבֵּה עִמּוֹ פְדוּת: ח וְהוּא יִפְדֶּה אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל עֲוֹנֹתָיו