גירוש ספרד: השנה שבה תשעה באב היה עצוב מתמיד

תשעה באב היה מאז ומתמיד יום קשה בהיסטוריה היהודית. מפעם לפעם, עם זאת, נוספה לו עוד שכבה של קושי. כך למשל היה בשנת רנ"ב, כאשר בתשעה באב גורשו כל היהודים מספרד.

גירוש היהודים מספרד, אירוע מכונן ורב משמעות בהיסטוריה היהודית של האלף האחרון, מופיע ביומנו של לא אחר מאשר כריסטופר קולומבוס. "באותו החודש שבו הוד מלכותם הוציאו את הפקודה שכל היהודים יגורשו מהממלכה ומהארצות השייכות לה, באותו החודש הם ציוו עלי לקחת על עצמי, עם מספיק אנשים, את מסע התגלית להודו", כך מתחיל היומן המפורסם של קולומבוס. המסע הראשון אל העולם החדש, שבו עתידים היהודים להקים קהילות כה גדולות, התחיל באותו חודש בו הם גורשו מהארץ שבה נהנו עד לא מזמן מתור זהב.

מה גרם לגירוש היהודים, שנמנו ברובם על האליטה הספרדית והיו אזרחים חרוצים, תורמים ומשכילים? מי שעמד מאחורי הפרויקט היה תומאס דה טורקוומדה, כומר ספרדי שעמד בראש האינקוויזיציה הספרדית.

האינקוויזיציה לא היתה, במקורה, מוסד ספרדי. היא נוסדה במאה ה-13 על ידי האפיפיור גרגוריוס התשיעי ונועדה להילחם בפשעי כפירה שבקרב הנוצרים עצמם. במשך שנים רבות, רוב משפטי האינקוויזיציה נסובו סביב נושאי אמונה פעוטים ובדרך כלל הסתיימו בעונשים כמו קנס או מסע צליינות. אבל במאה ה-15 הקים טורקוומדה את האינקוויזיציה כמוסד עצמאי בספרד שאינו כפוף לאפיפיורות אלא למדינה – והפך אותה למוסד מטיל אימה באמת ובתמים.

גם בספרד, היהודים בגלוי לא היו תחת האוטוריטה של האינקוויזיציה. אבל ה'מראנוס' הנוצרים החדשים, היו גם היו. תופעת ההתנצרות בקרב יהודי ספרד התחילה אחרי הפוגרומים שנערכו ביהודים בשנת 1391, הידועים בתולדות עם ישראל בתור 'גזירות קנ"א'. במהלך פרעות אלו, המירו יהודים רבים את דעתם כדי להציל את חייהם. לאחר מכן, סרבו השלטונות לאפשר לאותם יהודים לשוב לדתם. במאת השנים שלאחר מכן הלכו וגדלו מספר המתנצרים-לכאורה בקרב היהודים: מי מתוך פחד בעת פרעות, מי מרצון כדי לחיות ביתר בטחה.

האינקוויזיציה חקרה את הנוצרים החדשים בלי רחם, מתוך אמונה מוצדקת שהם עדיין שומרים מצוות בסתר. לקראת סוף המאה החמש עשרה, עם זאת, טורקוומדה הגיע למסקנה שבחקירות אין די. הוא פנה אל שליטי ספרד, המלך פרדיננד והמלכה איזבלה, ואמר להם שכל עוד יהודים שומרי מצוות ממשיכים לחיות בספרד ומורשים לשמור על יהדותם, הנוצרים החדשים ימשיכו להיות מושפעים לרעה על ידם. המסקנה? יש לגרש את כל היהודים.

למשך זמן מה, פרדיננד ואיזבלה סרבו לבקשתו של טורקוומדה לגרש את היהודים. אבל בינואר 1492, כשהצבא הספרדי כבש את המעוז המוסלמי האחרון בגרנאדה ובכך השיב את כל ספרד לשלטון נוצרי, השליטים החלו לשנות את דעתם. כעת, כשהפרויקט החשוב ביותר שלהם הושלם, היהודים כבר נראו להם מיותרים. ב-30 במרץ הוצאה הגזירה: על כל היהודים להמיר את דתם לדת הנוצרית – או לעזוב את ספרד תוך ארבעה חודשים.

היהודים, כמובן, ניסו להפר את רוע הגזירה. שר האוצר של ספרד בשמונה השנים האחרונות, דון יצחק אברבנאל, הציע למלכים הון עצום מרכושו הפרטי תמורת ביטול הגזירה. האגדה מספרת, עם זאת, שלאוזניו של טורקוומדה גונבה השמועה על המשא ומתן והוא פרץ לנוכחות המלך עם צלב גדול, מבקש לדעת האם המלכים הנוצרים עומדים לבגוד באותו-האיש כפי שעשה זאת יהודה איש קריות. פרדיננד ואיזבלה נסוגו, והגזירה נותרה בעינה.

היהודים לא רק נאלצו לעזוב את ספרד, הם גם נאלצו להשאיר את רוב רכושם מאחוריהם. את נכסי הדלא ניידי שלהם לא נותר להם אלא למכור במחירים מגוחכים: תושיבה הנוצרים של ספרד הרי ידעו שעליהם לעזוב עד תשעה בבאב, ירצו או לא ירצו, ובכל מקרה לא יוכלו לקחת את בתיהם עימם. בנוסף, נאסר עליהם לקחת כסף או זהב.

לרוע המזל, רבים מהגולים בחרו ללכת לארץ הקרובה ביותר: פורטוגל השכנה. אבל מלך פורטוגל, מנואל, היה חסר לב באופן שגרם אפילו לפרדיננד ואיזבלה להיראות רחמניים בהשוואה אליו. הוא התיר ליהודים להישאר שישה חודשים, אבל לאחר מכן, כשרצה לשאת לאישה את ביתם של פרדיננד ואיזבלה, הסכים לתנאי שלהם לגרש את היהודים מארצו. אלא שבניגוד למלכי ספרד, מנואל לא חשב שהוא יוכל להסתדר בלי היהודים. כתוצאהף הוא לא איפשר להם לעזוב, אלא פשוט ציווה עליהם להמיר את דעתם או למות. הוא גם חטף מאות ילדים יהודים ושלח אותם לאי מרוחק באפריקה. עשרות אלפי יהודים שנמלטו לפורטוגל כדי לא להמיר את דעתם הפכו כמעט בן לילה לאנוסים.

גם מצבם של אלה שהפליגו לגנואה שבאיטליה לא היה טוב יותר: עד בן התקופה מספר כי: "המלחים בספינות נהגו ברשעות כלפי היהודים, שדדו אותם, ואף הסגירו חלק מהם לשודדי הים...אלה שנמלטו והגיעו לגנואה נתקלו באנשים חסרי רחמים ששדדו אותם ואף חטפו תינוקות מזרועות אימהותיהם".

בצפון אפריקה, אליה שמו רבים את פעמיהם, היו קהילות יהודיות טובות לב שניסו לעזור למגורשים, אבל במקומות רבים המוסלמים ששלטו במקום אסור על היהודים להיכנס לערים והם נותרו להתמודד במדבריות פרא, כשרעב וצמא עושים בהם שמות וחיות טרף הורגות בהם.

בני המזל היו אלה שהפליגו עד לטורקיה. הסולטן של אותו זמן קיבל את פניהם בשמחה וסייע להם להתיישב בטורקיה: בין היהודים היו חרשים ואומנים רבים, והסולטן נזקק לכלי נשק כדי להילחם בהצלחה בנוצרים. עד סוף ימיו נהג הסולטן לומר: "איך אפשר לקרא לפרדיננד מספרד מלך חכם? אותו פרדיננד רושש את ארצו והעשיר את ארצנו שלנו!"

ודון יצחק אברבנאל, שר האוצר העשיר שלא הצליח להעביר את רוע הגזירה? הוא לקח עימו מספרד את האוצר שאין לו תחליף: לימוד התורה שלו. הוא עבר לאיטליה, שם נאלץ עוד מספר פעמים לעבור ממקום למקום, אבל הקדיש אותן שנים כדי לסיים את כתיבת פירושו לתנ"ך.