הנפטר התגלה בחלום ואמר לחברו: "חייך יינצלו בזכות..."

הדרשן הדגול הרב שלום שבדרון זצ"ל סיפר סיפור מפעים, ששמע מבעל המעשה, סיפור על תעצומות הנפש של האיש הישראלי, גבורה אדירה לשם קיום מצוות במסירות נפש.

בחור צעיר בעיירה סטוצ'ין נאלץ להתגייס לצבא הרוסי בימי מלחמת העולם הראשונה. הוא נשלח לחזית במטרה להילחם נגד הגרמנים. במסגרת תפקידם, נאלצו החיילים להתחפר בתעלות, כשראשיהם מציצים מעל הקרקע, וכשהגנה של שקי חול לפניהם, היו יורים לכיוון קו האויב. לא קלה היתה המלאכה ואף מסוכנת, כדורי מוות עפו לכיוונם מכל עבר, שריקות אימה היו מפרות את הדממה כל העת.

בתעלה שליד הבחור עליו נסוב הסיפור, עמד חייל יהודי נוסף, בשנות הארבעים לחייו. כדורי האויב פגעו בו והוא נפגע מהאש, בעודו נופל שדוד, והוא עוד נושם את נשימותיו האחרונות ביקש משכנו – מספר הסיפור – שיביא אותו לקבר ישראל. רק אחר שהבטיח לו ברגשי קודש לקיים את בקשתו, נפטר החייל והשיב את נשמתו לבוראו.

חלפו שעות ארוכות והקרב ממשיך. הפוגה כלל לא נראתה באופק, והוא החל לחשוש להבטחתו. 'לו היתה הפוגה קלה', הרהר הבחור, 'הייתי מצליח אולי להביא לבית הקברות בסטוצ'ין הקרוב יחסית, אבל רעש הכדורים וקולות הנפץ רק מתעצמים, מה אעשה עם הבטחתי?!'

אך עד מהרה התעשת ואמר: 'הבטחתי ליהודי, אקיים את דבריי ויהי מה!, אני אביאו לקבר ישראל!' בגבורה אדירה יצא מן התעלה, נטל את גופתו של ההרוג על כתפו, ורץ עמה לכיוון העיירה. בדרכו עבר על פני מחנות של קוזקים, פגישה עמם ודאי לא היתה מסתיימת בחיוך או בברכת שלום, היא היתה שולחת אותו אל אותו מקום אליו רצה להגיע עם גופת חברו, אבל הקב"ה סימא את עיניהם והוא צעד עם הגופה כרואה ואינו נראה.

שלושה קילומטרים רץ הבחור עם הגופה הכבדה, תחת מטר כדורי האויב, עד שבסופו של דבר הגיע אל החברה קדישא בעיר ומסר להם את הנפטר. כשסיים את שליחותו וקיים את הבטחתו, רץ חזרה אל התעלה כאילו לא התרחש דבר, וקציניו הרוסיים לא ידעו כלל בלכתו ובבואו.

גלגל חוזר בעולם, והעיירה סטוצ'ין נכבשה בידי הגרמנים. הבחור קיבל אישור לחזור לעיירתו, אך אז הוא גויס ע"י הצבא הגרמני לתפקיד 'שומר בהמות'. גם בתפקיד זה ענייני המתים לא עזבו אותו, יום אחד כאשר הוא רעה את הבהמות הוא שומע לפתע קול יריה בודדת והוא מבחין מרחוק כי חייל נופל תחתיו. לא היה אדם נוסף בקרבת מקום, עובדה שנתנה לו להבין כי החייל יצא אל השדה ואיבד עצמו לדעת.

מיד רץ לעברו כדי לנסות להצילו, הוא כלל לא שת לבו אל הבהמות שהוא מפקיר, וכי הוא עלול לשלם ע"כ ביוקר. הרי הצלת חיי אדם לנגד עיניו, וכי דבר קל הוא?!

כאשר הוא הגיע אל החייל הנופל, שמח לראות כי הוא עוד נושם. פשט גיבור הסיפור את חולצתו והחל במלאכת חבישה וסתימת עורקים, אך רצון ה' היה אחר וכל ניסיונותיו להצילו עלו בתוהו, החייל מת לו בידיים.

"מדוע אתה חושש? אל לך לחשוש! בזכות שהבאתני לקבר ישראל תינצל"

בעודו מתעסק בהצלת החייל, הגיעו חיילי הצבא, וכשהם ראו חייל מת על הארץ ולידו חייל חי, מיד חשדוהו כי הוא הרוצח, כפתו אותו ואסרו אותו בכלא צבאי. כעבור כמה שעות הוא נלקח למשפט צבאי, בו הוא אמור היה להישפט בהליך מזורז לעונש מוות.

לפני גזר הדין נתנו לו את זכות הדיבור, ובקול בוכים התחנן על נפשו וטען כי רק רצה להציל את החייל המת ששם קץ לחייו. תחנוניו לא הועילו לו והן נפלו על אוזניים ערלות, טענות התביעה וראיותיהם הם שהכריעו את הכף, וכאמור, נגזר עליו עונש דין מוות. קיום העונש נועד למחרת בשעה 12:00 בצהריים, אז הוא יועמד לפני כתת יורים שישימו קץ לחייו.

את יום ההמתנה למוות בילה הבחור בצינוק צר ומצניח, ובאמצע הלילה הנה הוא רואה – ספק בהקיץ ספק בחלום – את הבחור שהוא הביא לקבר ישראל ליד העיר סטוצ'ין, והוא שואל אותו: 'מדוע אתה נפחד מעונש המוות המוטל עליך? אל לך לחשוש! בזכות שהבאתני לקבר ישראל תינצל!!! ואף אם תעמוד בשערי מוות לא יהרגוך'. בתום דברי ההרגעה נעלם החייל, כשהוא מותיר את גיבור הסיפור קפוא על מקומו. האם זה חלום או מציאות, זה דמיון או אמת?

מחוגי השעון אמרו את שלהם. השעה 12:00 התקרבה, הוא הוצא מן הצינוק כשהוא קשור בעיניו, אל עבר השדה הפתוח, הוא הועמד מול כיתת היורים, ושלוש שניות לפני השעה המיועדת נשמע קולו הרם של הכרוז: אחד! שתיים!, טרם הספיק לומר שלוש, ולפתע מגיח מרחוק חייל דוהר על סוס כשהוא צועק ומנופף במטפחת שבידו: "עצרו!!! המתינו!!! אל תהרגו אותו!!!", זעק לעברם. החייל מתקרב ומציג בפני המפקד מכתב שמצאו זה עתה בכיסו של החייל ההרוג, בו הוא נפרד ממשפחתו ומידידיו, כי הוא עומד לאבד עצמו לדעת.

כמובן שהסירו מיד את המטפחת מעיניו של הבחור והניחוהו לנפשו. או אז הבין כי לא היה זה חלום או דמיון, אלא, אכן, בזכות מעשה הגבורה שעשה במסירות נפש להבאת היהודי לקבר ישראל, נצלו חייו.

באדיבות אתר 'דרשו'