ארבעת היסודות שבעולם, באדם, וביהודי

הבריאה מורכבת מארבע היסודות: אש, רוח, מים, ועפר. שהם כנגד ארבע אותיות שם הוי"ה. ומארבע יסודות אלה מורכבים: המְדַבֵּר, החי, הצומח, והדומם. שאף הם כנגד ארבע אותיות שם הוי"ה. וב"עץ חיים" מבואר שאפילו הדומם מורכב מכל ארבע היסודות, אלא שהעיקר בו הוא יסוד העפר. ועיקר הצומח הוא יסוד המים. ועיקר החי, יסוד הרוח. ועיקר המְדַבֵּר, יסוד האש.

ומעתה נבין את ההבדל הפנימי שיש ב'מְדַבֵּר' עצמו, שהם זרע יעקב שבהם בחר ה', וגרי הצדק המצטרפים אליהם – לבין שאר האומות בעולם, שאף הם נכללים ב'מְדַבֵּר'. שהנה, המְדַבֵּר הוא כנגד אות י' שבשם הוי"ה. וכשם שבאות י' יש גוף ה-י' ויש קוצו של י', כך במְדַבֵּר יש בני-אדם מאומות העולם שהם בבחינת י', ויש מזרע יעקב שהם בבחינת קוצו של י', המכוון כנגד עולם א"ק.

והביאור בזה, כל המין האנושי הוא נזר הבריאה, ועל כולם אמרו חז"ל: "חביב אדם שנברא בצלם, שנאמר כי בצלם אלוקים עשה את האדם". אולם ה' יתברך בחר בזרעו של אברהם שעמד באמונתו נגד כל העולם, והשליך עצמו לאש כדי לא לבגוד בבוראו, ועמד בעשרת הנסיונות, להיות לו לעם סגולה ולממלכת כהנים וגוי קדוש, בבחינת פמליית המלך, ביחס לאזרחי המדינה היקרים והחביבים לכשעצמם. ואמר לאברהם אבינו, שמבין ילדיו, "ביצחק יקרא לך זרע", כיורש העצר הממשיך את מעמדו הרם של אביו. ומיצחק עברה הגדולה ליעקב, לאחר שקנה את הבכורה מאחיו, ואביו (וכן מלאכו של עשיו) אישר את ההעברה. ומזרע יעקב נבנה עם ישראל.

בחירה זו שבחר ה' בעם ישראל, אינה מתבטאת במעמד נכבד חיצוני וסמלי, אלא בשינוי מהותי בתוספת דרגות שונות בנשמת היהודי, כמבואר בדברי מהרח"ו המובאים להלן (והנכרי, אם רק ירצה בכך באמת, יוכל לקבל תוספת זו באמצעות גיור כהלכה וקבלת עול מצוות התורה). לפיכך נצטוו האומות בשבע מצוות בלבד, המכוונות לתיקון שבעת חלקי גוף האדם (ראש, שתי ידיים, חזה, שתי רגליים, ומקום היסוד), שהן שבע מצוות בסיסיות לאדם החביב בהיותו עשוי בצלם אלקים ומעמדו כאזרח במדינת מלכו של עולם. אולם ישראל נצטוו בתרי"ג מצוות, המכילות רמ"ח מצוות עשה המכוונות כנגד רמ"ח אברי גוף האדם, ושס"ה מצוות לא-תעשה המכוונות כנגד שס"ה גידי הגוף. שלפי גדולתו הרוחנית של היהודי, כאדם הנמנה על פמליית המלך, כן נדרש הוא להתנהג בגינוני מלכות שלא לאכול כל דבר, ולא ללבוש כל דבר, ולא להתחתן עם כל אדם, וכהנה רבות. וכגודל הדרישה כן גודל המעלה והגדולה, השכר וגם העונש.

והרי לשון מהרח"ו בביאור ההבדל הרוחני שבין זרע יעקב וגרי הצדק, לבין אומות העולם, בתוספת טבלאות להבהרת הדברים:

נמצא ששורשי נשמת היהודי מתחילים מהעולמות הגבוהים ביותר. לפיכך מצווה או חלילה עבירה הנעשית על ידי יהודי, פועלת ומשפיעה במקומות שהנכרי לא יכול להגיע אליהם. הפליא לנסח זאת הגר"ח מוולוז'ין במלוא עוצמת האמת המעמידה את היהודי על הכרת גדולתו מחד, ועל אחריותו הגדולה מאידך. הנה דבריו בספרו "נפש החיים":

"כל איש ישראל, אל יאמר בלבו חס ושלום, כי מה אני ומה כוחי לפעול במעשי... ובאמת כי האיש החכם ויבן את זאת לאמיתו, לבו יחיל בקרבו בחיל ורעדה, בשומו לבו על מעשיו אשר לא טובים, עד היכן הם מגיעים לקלקל ולהרוס בחטא קל, חס ושלום, הרבה יותר ממה שהחריבו נבוכדנצר וטיטוס. כי הלא נבוכדנצר וטיטוס לא עשו במעשיהם שום פגם וקלקול למעלה, כי אין להם חלק ולא שורש בעולמות העליונים כדי שיהיו יכולים לנגוע שם כלל במעשיהם. ...כי עוונותינו החריבו נָוֶה מעלה, עולמות עליונים קדושים. והמה החריבו רק נוה מטה."

פירוט הספירות במקביל לאותיות

לעיל התבאר שעשר הספירות בונות את עשרים ושתיים האותיות ומאירות דרכן, ושמלבד היות כל אות מורכבת מכל עשר הספירות, כל אות גם מכוונת כנגד ספירה מסויימת, שהיא שורש פעולתה. עתה נפרט את שורש כל אות על פי המבואר בספר התמונה.

עשר האותיות הראשונות מכוונות במקביל לסדר מבנה עשר הספירות:

שלושת האותיות הראשונות מכוונות כנגד שלושת הספירות העליונות, שהן כנגד הראש, הניצב בפני עצמו מעל הגוף, באדם.

האות א' רומזת לספירת כתר עליון.

האות ב' רומזת לספירת חכמה והאות ג' לספירת בינה. ספירות חכמה ובינה מכוונות כנגד שני חלקי המוח, האונה הימנית והאונה השמאלית. ואילו ספירת כתר עומדת מעליהן, ושלושתן יחד כצורת סֶגול הפוך. כי כשם שהכתר מונח על ראש האדם ומקיף את המוח, כך האות א' נעלית מגוף הבריאה, והאצילה את אותיות ב' ו-ג' המכוונות כנגד המוח שבראש עצמו.

האות ד' רומזת לספירת דעת הבאה לעיתים במניין שלושת הספירות הראשונות, לאחר חכמה ובינה (במקום ספירת כתר שלפני חכמה ובינה). מקום ספירת דעת הוא בין שני חלקי המוח מלמטה, כנקודה התחתונה של הסֶגול.

ואכן במוח האדם, החכמה (שמימין המוח, בבחינת זכר) היא המעלה את הרעיון בבחינת בריאת יש מאין, והבינה (שמשמאל המוח, בבחינת נקבה) מקבלת ממנה את הרעיון הבסיסי ובונה אותו באמצעות צירוף פרטים מתוך המידע שבמאגר החכמה, עד יצירת צורת הרעיון. ואילו דעת היא הקביעה וההחלטה הסופית המתקבלת, בדומה להתגשמות עולם העשייה, הוא העולם הרביעי שכנגד האות הרביעית, האות ד'.

כלומר, ג' הראשונות הן:

כתר

חכמה           בינה

או

חכמה           בינה

דעת

וביאר הגאון מוילנא שההנהגה הגבוהה והנסתרת שהיא רחמים גדולים, בבחינת הפנימיות המכוסה וההסתר הגדול, אשר תתגלה רק לעתיד לבוא, היא ספירת כתר (ככתר מלכות מרומם שאינו חלק מהגוף עצמו). ואילו ההנהגה החיצונית והנגלית הנראית עתה, היא הנקראת ספירת דעת.

ב"ספר התמונה" שם מבואר עוד לאיזו ספירה מקושרת כל אות:

כתר                       א'

חכמה                     ב'

בינה                       ג' ל' נ' ק' ש'

חסד                       ד' מ'

גבורה                     ה' ת'

תפארת                   ו'

נצח                       ז' צ'

הוד                        ח'

יסוד                       ט' ע' ר'

עטרת (מלכות)         י' כ' ס' פ'

נמצא שעשר האותיות הראשונות, מ-א' עד י', מכוונות כנגד עשר הספירות כסדרן, ושאר האותיות מכוונות כנגד ספירות שונות.

לרכישת הספר "הצופן" של הרב זמיר כהן, כנסו להידברות שופס.