שוקלים לעלות להר הבית? קראו קודם את התחקיר שלפניכם, והישמרו מאיסור כרת

תחקיר מיוחד של עיתון 'בקהילה' מצביע על כך שגם הרב הצבאי הראשון, הרב שלמה גורן, ושאר הרבנים עליהם מסתמכים העולים להר הבית, מתנגדים בתוקף לעלייה ההמונית.

בעיצומו של צום תשעה באב זעקו הכותרות: "שיא של כל הזמנים בעלייה להר הבית". אכן, על פי הנתונים שזרמו לקראת סוף היום, 1264 יהודים עלו להר. 1264 חייבי כריתות פוטנציאליים רח"ל, על פי פסק ההלכה של גדולי הדורות. ביום שבו מתאבל עם ישראל על הגדלות והחורבן, הוסף על הצער שבר על שבר – על החורבן ועל המחריבים את הקדש. חברי 'נאמני הר הבית', מנגד, התקשו להסתיר את השמחה הגדולה ששררה בליבם.

כדי להבין שמחה זו על שום מה, יש לחזור מעט אחורה. כל יהודי יודע כי אוסף חלומותיו של העם היהודי זורמים כנחלים אל ההר. התקווה לביאת המשיח ולגאולה השלמה מבוססת על השאיפה לראות בבניין הבית השלישי על מקומו, נישא אל על במרומי הר הבית ומצהיר על תיקון העולם במלכות שמיים. בד בבד, נזהרו במשך כל הדורות מלמהול בחלומות אלו מרכיבים לאומניים. הדרך המובילה מלאומיות וזהות יהודית אל לאומניות על גבול הטירוף – קצרה לפעמים, ונדרשת תשומת לב מרבית כדי לא לסטות משביל אחר אל משנהו.

בנו של הרב גורן: "אבא התיר עלייה על שטח מצומצם מאוד"

שיחה עם רבנים ומנהיגים בציבור הדתי מצביעה על כך שהדברים אינם פשוטים כלל. אין מי שלא יודע לומר – גם מתוך שינה – כי הרבנים המתירים את העלייה, כמו הרב ישראל אריאל או הרב דב ליאור, מבססים את ה'היתר' על דבריו של הרב שלמה גורן. זה נראה פשוט כל כך עד כדי כך שהוא הפך להיות הדמות המזוהה ביותר עם הר הבית. אמרתם עלייה להר הבית – אמרתם הרב גורן.

את המיתוס הזה מבקש בנו, עו"ד רמי גורן, לנפץ. מתברר כי האופי שקיבל הפסק של אביו, שונה בתכלית ממה שהונפק במקור. נכון, הוא היה הראשון לתת אישור הלכתי לעלייה להר, ועל כך יצא קצפם של גדולי הדור ההוא, אך עם זאת, בתקופה שתנועת העלייה מרימה ראש, חובה לומר זאת בקול ברור: גם אלו המורים היתר על יסוד הוראתו, טועים ומטעים.

הנה תיקון היסטורי משמעותי כפי שמציג ל'בקהילה' בנו של הרב הצבאי הראשי לשעבר, "אבי חיבר ספר על הנושא ובו הוא סוקר את דעת כל הראשונים", מקדים גורן לפני שהוא מסביר את הטעות שהשתרשה בדעת אביו, במכוון או שלא. "יש חילוקי דעות על האבן שבמסגד עומר – האם היא אבן השתייה. אבי היה סבור שהיא איננה אבן השתייה, ולו משום שהאבן אמורה להיות במעמקי האדמה, שהרי הארון היה מונח עליה. ההר כולו עשוי שכבות היסטוריות וכיום אנחנו עומדים על משהו כמו שמונים מטר מעל השכבה של אותה תקופה".

גורן נזכר ביום שלמחרת הכיבוש: "בכ"ט באייר באתי להר יחד עם אבי, נכנסנו מכיוון המסגד. ההר כולו היה נתון עדיין במלחמה ותחת אש צלפים הראה לי אבי את האבן והסביר לי את שיטתו על המיקום.

"שוחחתי עם רב אחד מתלמידיו של אבי שמורה היתר להיכנס לשטח נרחב יותר בהר. שאלתי אותו, הרי אבא הורה במפורש לאיסור, ההיתר שלו היה על שטח מצומצם בהרבה. אותו רב השיב לי במפורש: 'ההיתר שלי הוא מטעם כיבוש'".

אם נרצה להיכנס לעומקו של הדיון ההלכתי, נצטרך יריעה רחבה הרבה יותר, אך גם מבלי לעשות זאת, על פי עדותו של גורן, אביו התיר את הכניסה רק לשטח מצומצם מאוד – שגם עליו כאמור יצאו גדולי ישראל במלחמה חריפה. ההיתר הרחב כפי שהוא מקובל היום, נאסר גם על ידי הרב גורן עצמו. "אבי שלח לשם צוות מודדים של חיל הנדסה והם עלו לשם למחרת בבוקר, תוך כדי המלחמה, ועל פי המסקנות גיבש אבי את עמדתו", אומר רמי גורן ל'בקהילה'.

גורן ממשיך לתקוף את התולים היתרים שקריים בדעתו של אביו: "הייתי שם עם אבי כמה פעמים. הוא מעולם לא נכנס ממש לשטח הר הבית. לדעתו של אבי קודש הקודשים נמצא בצד צפון מערב הוא לא היה נותן לצאת החוצה מתוך מתחם העמודים, צעדנו בשטח מצומצם ממש שרק בתוכו התיר ללכת. הוא סבר שמחוץ לזה – זה כבר שטח העזרה".

"ביום השנה העשרים לפטירתו, רצו לקיים עלייה להר הבית לזכרו של אבי. מי שארגן את העלייה הזו היה ארנון סגל, פעיל מוכר למען העלייה להר הבית, סירבתי להשתתף מאחר והעלייה שלהם מנוגדת לדעתו של אבי. בעקבות כך, הם שינו את העלייה המתוכננת".

הדברים הללו אינם מונעים מנאמני ההר לעשות שימוש ציני ומכוער בהוראתו של הרב גורן. הם מצביעים לעברו ולעבר אותן בדיקות מקיפות שעשה בשטח, כאסמכתה להתיר את העלייה שלהם, בשעה שזו מנוגדת כליל לדעתו, "אבי הקפיד מאוד שלא יעלו סתם לתיירות, ובטח שלא למקומות שאסור. היו אז אנשים שהוא הציב בשערים, קראו להם קציני הר הבית, והם היו ממונים לעצור יהודים מלעבור את השטח האסור לדעתו. זה נגמר כשמסרו את ההר לוואקף. אם אבי היה רואה את מה שקורה היום, הוא היה מזדעזע ומתייחס לכך בחומרה רבה".

גדולי ישראל לאחר כיבוש ההר: "אנו מזהירים מלהיכנס לכל שטח הר הבית"

מי שאיננו מחפש לוליינות הלכתית יוכל למצוא נימוק ברור בפסק הלכה שפורסם על ידי גדולי ישראל בחודש אלול תשכ"ז, כמה חודשים לאחר כיבוש ההר: "אנו מזהירים ונמנעים מלהיכנס בכל שטח הר הבית כולו פן ניכשל חס וחלילה באיסור חמור בפגיעה בטהרת המקום הקדוש הזה".

"זאת ועוד", מוסיפים גדולי ישראל לנמק. "ברבות הימים נעלם מאיתנו המקום המדויק של המקדש, וכל הנכנס אל שטח הר הבית עלול להיכנס מבלי יודעים אל מקום המקדש וקודש הקודשים, ואז ייכשלו חלילה באיסור חמור של כרת".

על המכתב חתומים הרבנים הראשיים דאז: הרב יצחק יהודה אונטרמן והרב יצחק ניסים, ואליהם מצטרפים גדולי ישראל מכל החוגים והעדות, ובראשם פוסקי הדור הרב יוסף שלום אלישיב, הרב שלמה זלמן אוירבך והרב יחזקאל אברמסקי זצ"ל.

מכתב חוצה מגזרים זה, הופיע כאמור לאחר כיבוש ירושלים המזרחית ובעקבות התופעה של העולים להר. אך עוד הרבה קודם לכן, הזהיר הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל: "אזהרה לרבים מהאיסור החמור של הכניסה למקום המקדש והר הבית". מה יאמרו אם כן, אלו המתיימרים לצעוד לאורו?

גם דעת בנו, הרב צבי יהודה קוק, היתה תקיפה בעניין, כפי שמעיד תלמידו הרב יעקב שפירא, ראש ישיבת 'מרכז הרב': "אני אינני פוסק, ודעתי האישית לא חשובה", מצטנע הרב בשיחה ל'בקהילה', "אבל ביקשנו מאחד הרמ"ים שלנו להוציא חוברת הלכתית, לא רק על השאלה האם מותר או אסור, אלא גם להסביר שאלו המתירים גבולות מסוימים נכנסים למחלוקת, היות וזה תלוי בדעות של הראשונים, ואי אפשר להתעלם מכך שזה ספק כרת.

מן הדברים עולה כי ההיתרים, שעליהם מסתמכים העולים אל הר הבית, שנויים מאוד במחלוקת הלכתית, ואף הרבנים המתירים לא התירו את העלייה הגורפת אל כל שטח ההר, ושומר נפשו ירחק מהמקום הקדוש ולא יכניס עצמו לספקות ולאיסורים חמורים. 

הרב עובדיה יוסף זצ"ל סוקר בהרחבה את האיסור לעלות להר הבית - לחצו כאן.

הרב זמיר כהן על נושא העלייה להר הבית: