מירי ישראלי: "מעולם לא שרתי לפני גברים, זה המפתח להצלחה שלי"

אין כמעט מי שלא הכיר במהלך השנים האחרונות את הלהיטים הגדולים והסוחפים – 'יש תקווה', 'אני מאמין בניסים', 'אני מתפלל המלאך הגואל', 'עברי אנוכי', ועוד נוספים. רבים שרים אותם בכל הזדמנות אפשרית, אך מעטים יודעים שמאחורי המילים היפהפיות והכובשות עומדת לה דווקא אישה חרדית, חסידת צאנז – מירי ישראלי. מביתה בירושלים היא מצליחה לכתוב את המילים החודרות לכל כך הרבה לבבות ברחבי העולם.

כשאנו שואלים את מירי איך הגיעה לעיסוק הזה היא מתקשה להשיב. "כל התחום של הנגינה, הלחנים והשירה התחיל לפעם פי עוד הרבה לפני שידעתי שהוא התחיל", היא אומרת, "כבר כילדה קטנה היה בתוכי משהו שנשאב. אבל באופן רציני התחלתי לעסוק בתחום בגיל 14 ובמשך כל שנות התיכון הייתי כותבת שירים ומלחינה אותם".

את השירים, כפי שמציינת מירי, היא כתבה בשפה האנגלית שזוהי שפת האם שלה, זה היה טבעי כיוון שבאותם ימים היא התגוררה בארה"ב. אלא שלאחר נישואיה היא עלתה לארץ ואז הרגישה שוב שהמוזיקה בוערת בתוכה. "התחלתי לכתוב שוב, אלא שהפעם דווקא בעברית. השיר הראשון שכתבתי היה למכון שרה שנירר, אחר כך כתבתי שיר נוסף והשיר השלישי היה: 'אמא, תגידי לי מה את מבקשת'".

את השיר המפורסם 'אמא תגידי לי' נראה שקשה לציין מבלי לדמוע. בשיר מופיעה ילדה ששואלת את אמה העומדת על יד נרות השבת: 'אמא, תגידי לי מה את מבקשת'. לאחר מכן ממשיך השיר ומלווה את הילדה בתחנות חייה עד לחתונתה, שאז היא בעצמה זוכה להתחיל לבקש את מילות התפילה: "שתזכני לגדל בנים ובני בנים".

"האמת היא שכתבתי אותו כשנולדה בתי הבכורה", מגלה מירי, "כתבתי אותו עם התינוקת על הידיים וזה מאוד ריגש אותי". אך מירי מפתיעה כשהיא מציינת שכאשר סיימה לכתוב ולהלחין את 'אמא תגידי לי', היא דווקא הרגישה שהוא לגמרי לא מוצלח. "רק אחרי שחלפו כמה שנים מצאתי את ההקלטה המקורית של השיר והחלטתי ללמד אותו את בנות המקהלה שלי. עדיין לא האמנתי בו, אך בכל זאת החלטתי לאמן את הבנות לשיר אותו. רק אחרי שהבנות למדו את השיר והתחילו לשיר התחלתי להבין שייתכן ויש פה משהו. ההצלחה שלו הייתה מבחינתי הפתעה מוחלטת".

בזכות השיר

מאז ש'אמא תגידי לי' הופץ, שרים אותו כמעט בכל מקום בעולם. מירי עצמה מופיעה בארץ וגם בחו"ל ותמיד מתבקשת לשיר את השיר הזה. "כשהגעתי פעם למוסקבה הופתעתי לגמרי כשראיתי שיש שם מקהלה ממשלתית בה שרות בנות יהודיות, אבל שאינן אפילו שומרות מצוות. כשנכנסתי לאולם שמעתי אותן שרות את 'אמא תגידי לי'. זה העלה לי דמעות בעיניים. בכלל, אני שומעת המון אימהות שאומרות לי שבזכות השיר הזה הן מתפללות ובוכות בכל ערב שבת".

תוכלי לספר על חוויה מרגשת במיוחד הזכורה לך מהשיר הזה?

מירי משיבה מיד: "הוזמנתי פעם לשיר בכנס תשובה בבניני האומה. בסיום הכנס ניגשה אליי אחת הנשים ושאלה אם יש לי שירים מוקלטים שהיא יכולה לקבל, כי זקוקה להם בדחיפות. אמרתי שאתן לה בשמחה. אחרי כמה ימים נשמעו דפיקות על דלת ביתי. האישה הגיעה יחד עם בעלה לקחת את הדיסק וסיפרה לי שהם לוקחים אותו לבתם שנמצאת במכון גמילה מסמים, כדי שיעזור לה להשתקם. לאחר מכן הם נעלמו מחיי. תמיד עניין אותי לדעת מה ההמשך של הסיפור והנה, ממש לאחרונה פתחתי את המחשב וגיליתי פנייה: 'שלום מירי, נתת לי בעבר דיסק. חיפשתי אותך כי בתי הייתה מכורה לסמים...' באותו רגע יצרתי קשר ואז התבררו לי הפרטים המלאים: הנערה הייתה מכורה לסמים והיא ברחה ממכון הגמילה שוב ושוב עד שנשקפה סכנה אמתית לחייה. ההורים לא ידעו מה לעשות כדי לשכנע אותה להישאר בגמילה. האמא הגיעה במקרה לכנס התשובה, שמעה את 'אמא תגידי לי' והתחילה לבכות, כשהיא נזכרת איך שהייתה שרה את השיר הזה תמיד לבתה לפני לכתה לישון. 'נסעתי לבת שלי', היא סיפרה לי, 'השמעתי לה את השיר ואז התחלנו שתנו לבכות. אחרי כמה דקות אמרה לי הבת: 'אמא, אני אשאר'".

מירי מציינת כי באותה הזדמנות גם בישרה לה האם את הבשורה המשמחת ביותר: הבת מתחתנת בקרוב.  "ובאמת, קיבלתי הזמנה והשתתפתי בחתונה שלה".  

הרב אמר: "פרנסה בהיתר ולא באיסור"

במשך השנים הקימה מירי קבוצות של מקהלה – בעיקר לבנות סמינר ולנשים, אלא שבאותו שלב כלל לא עלה בדעתה לשיר בעצמה. "זה לא שרציתי ונמנעתי", היא מבהירה, "אלא שפשוט לא חשבתי שזה אפשרי בכלל, כי בחוגים שמהם אני מגיעה – החרדים החסידיים, לא מצוי שיש זמרות".

כשהייתה למירי כמות נכבדה של שירים שהיא הלחינה וכתבה היא החליטה, כמו כל יוצר, שברצונה להפיק דיסק. "בתחילה חשבתי שבנות המקהלה שלי ישירו בדיסק, אבל כמובן שרציתי לקבל לפני כן אישור מוחלט ולדעת שמבחינה הלכתית זה מותר. מראש לא פניתי לרב של החסידות שלי, כי רציתי שהדיסקים יתאימו לכולם ולכן  נזקקתי לתשובה שתניח את דעתם של כל המגזרים וכך פניתי לשאול את הרב אליישיב".

ומה השיב הרב?

"הוא לא השיב", מפתיעה מירי, "הוא סירב להשיב לי תשובה והפנה אותי לבית הדין של הרב וואזנר. שלחתי את בעלי שיתקשר לדיינים ואחרי שהם שאלו מספר שאלות מהותיות, הם אמרו לו שהאב"ד פסק שלא להוציא את הדיסק.

"באותו רגע", היא נזכרת, "לקחתי מבעלי את הטלפון וביקשתי לדבר בעצמי עם הרב. היה לי כל כך קשה לוותר. הסברתי שיהיה כתוב על הדיסק 'לנשים בלבד' ורק נשים ישמעו אותו. הרב היה מאוד סבלני. הוא אמר לי 'רק רגע' וחזר לפורום של בית הדין. לאחר מכן חזר אליי עם התשובה השלילית והוסיף: 'על זה נאמר פרנסה בהיתר ולא באיסור'.  באותו רגע קיבלתי על עצמי את הדין. היה ברור לי שאני מעוניינת בפרנסה בהיתר והחלטתי שאני לא מוציאה דיסקים עם שירת נשים, גם אני בעצמי לא אשיר באף דיסק".

אגב, כעבור שנים, התוודעה מירי גם לעובדה שגרמה לרב אליישיב לשלוח אותה לבית הדין של הרב וואזנר ולא לתת את התשובה בעצמו. "מה שהבנתי זה שמבחינה הלכתית אין בכך איסור ממשי, ולכן הרב אליישיב לא היה יכול לאסור. אבל המהות וההתגלמות של האישה היהודייה היא בבחינת כל כבודה בת מלך פנימה.  היופי של האישה הוא פנימי. אומנם בתקופה שלנו קשה קצת להבין את זה, כי הכל מוחצן – אינסטרגם, פייסבוק,  וכו'. אין את המושג של פרטיות. אבל על זה נאמר: 'והצנע לכת עם ה' אלוקיך'. הצניעות היא יפה. היום אני מבינה שהפסק שניתן לי לא היה הלכתי, כי מבחינה הלכתית רוב הפוסקים מתירים, ואני מכירה נשים שעוסקות בתחום ושאלו רבנים שהתירו להן. הן מוציאות אפילו מופעים מוסרטים עם נשים ששרות וכתוב עליהם 'לנשים בלבד' והרבנים התירו. אבל לעצמי הצבתי כבר את הגבול – אני לא עושה את זה. אני לא מוציאה דיסקים".

וזה לא קשה לך?

"האמת היא שלא. אני חושבת שאדם מרגיש התמודדות כאשר יש דברים שנמצאים בשטח האפור שלו, אבל כשזה שחור-לבן, אז אתה בכלל לא מרגיש שאתה מתמודד. עבורי הדברים האלו הם שחור-לבן. הם מוחלטים".

ודווקא מתוך הניסיון הזה, אומרת מירי שהיא זכתה לצמוח ולהתקדם. "אחרי שהבנתי שהרעיון של דיסקים אינו בר ביצוע עלה בדעתי רעיון להוציא דיסקים עם השירים שלי עם שירת גברים. רציתי לפרסם את הדיסק שהוצאתי ואז פתאום חשבתי על הרעיון שאני בעצמי יכולה להופיע ברחבי הארץ באירועי נשים שונים וכן טוס לחו"ל ולהופיע בקעמפים של הנשים".

זה מה שהוביל את מירי, לאחר שנים שבהן לא העלתה בדעתה לעלות על במות, לצאת לסבב של הופעות לפני נשים ברחבי העולם. תוך כדי ההופעות הרגישה מירי שהיא לא שרה באמת כמו שצריך. "הייתה לי הרגשה מוזרה על הבמה,  הרגשתי שהשירה שלי היא לא באמת נכונה, אז הלכתי ללמוד פיתוח קול".

למעשה עשית את כל הדברים הפוך – קודם הקמת מקהלה, אחר כך הפכת לזמרת, ואחר כך למדת בכלל לשיר...

"ממש כך. זו גם הסיבה שכשבנות באות אליי ומספרות שיש להן קול יפה והן רוצות לפתח אותו –קצת קשה לי להדריך אותן, כי אצלי הדברים ממש לא התרחשו לפי הסדר הטבעי". 

מתפללת שיאהבו אותו

הדיסק הראשון שהפיקה מירי, כאמור עם שירת גברים, הוא הדיסק של 'אמא תגידי לי'. אחר כך, כעבור עשור, היא החליטה להוציא דיסק נוסף בשם 'אמן', בין היתר שר בדיסק הזה הזמר ארי גולדווג שעוסק גם בהלחנה.

"מספר שנים אחרי שגולדווג שר בדיסק שלי, הוא יצר אתי קשר", היא מספרת, "וביקש שאכתוב שיר לדיסק חדש בנושא 'יש תקווה' ואני נעניתי בשמחה. ההמשך כבר מוכר – כי השיר תפס בצורה לא רגילה והוא הפך ללהיט. בעקבות הפרסום של השיר שמעתי סיפורים מאוד מרגשים על אנשים, חיילים, ילדים מיוחדים או חולים ששרו את השיר והוא נתן להם עוגן של חיזוק".

מאז הפרסום של 'יש תקווה' נפתחו הדלתות ומירי מצאה את עצמה מבוקשת על ידי זמרים שונים שביקשו ממנה לכתוב מילים לשיריהם. כך היא כתבה ליעקב שוואקי את המילים של 'אני מתפלל המלאך הגואל' וגם את 'אני מאמין בניסים', ועוד הרבה שירים נוספים.

"מרגש אותי לראות איך שהכל התחיל דווקא מכך שהחלטתי שאני לא מוציאה דיסקים משלי", היא מציינת. "כך התחלתי לעבוד עם זמרים גברים וכך הם נחשפו ליכולותיי. בסוף מה שחשבתי כדבר לא טוב, התברר כטוב וכמועיל".

את גם מלחינה את המנגינות או רק כותבת?

"את השירים שלי אני גם כותבת וגם מלחינה, אבל כשאני עובדת עם זמרים גברים אני מקפידה לא לשיר לפניהם, אז אני מסתפקת בכתיבת המילים בלבד".

והיא גם מגלה דבר מעניין: "האמת היא שכאשר שאני כותבת שיר אני בדרך כלל לא יודעת אם הוא יצליח או לא. כך היה עם 'אני מאמין בניסים'. במשך חצי שנה השארתי אותו אצלי כי פחדתי שהוא לא יצליח, ובסוף הייתה לו כזו הצלחה אדירה... הגעתי כבר מזמן למסקנה שלא משנה מה אני מרגישה כלפי השיר ומה אני חושבת עליו, בסופו של דבר זה לא תלוי בי. אז לפני כל שיר אני מתפללת ואומרת לקב"ה: 'השיר הזה הוא שלך ואתה הוא זה שמעביר אותו דרכי, אז אני מבקשת ממך שתעשה שיאהבו אותו'".