אמונה
הרב יגאל כהן – איך יתכן שמקיימים מצוות אחדות ומזלזלים באחרות?
על חוסר ההכנעה שנגרמת מן הגאווה, ואילו מעלות גדולות יש למידת הענווה?
- הרב יגאל כהן
- פורסם ט"ו אב התשע"ז |עודכן
(צילום: shutterstock)
רעה נוספת שגורמת מידת הגאווה היא שאינו נכנע לפני הבורא יתברך בכל מעשיו, ולכן רואים אנו אנשים שמזלזלים במצוות שונות, או שעוברים חלילה על עברות, אע"פ שחלק מהמצוות הם כן מקיימים.
והסיבה היא כי הם לא נכנעים בכל מהותם לפני הבורא יתברך, ומרגישים שבדברים מסוימים יכולים לפרוק עולו מעליהם, ואם יבואו עליהם ייסורים, מיד ירימו עיניהם לבורא העולם בטרוניות, למה אתה מביא לי את הצרות הללו וכדומה, וכל זה בגלל שחושבים שלא מגיע להם עונש כלל שהרי הם מושלמים, ואם הם היו מנהלים את העולם היו מנהלים טוב יותר מהבורא יתברך.
"ביום ההוא יהיה השם אחד ושמו אחד" (זכריה י"ד, ט'). תכלית כל הבריאה היא שכל העולם כולו ידע שאין עוד מלבדו, וכל מעשינו ומחשבתנו, הצלחותינו וכישלונותינו הם רק השם יתברך, וכך יהיה בימות המשיח, כולם ידעו שיש רק השם בעולם.
תארו לעצמכם שמלך המשיח ישאל את בעל הגאווה, מה עשית למען השם יתברך, יענה לו "אני ואני ואני", ישיב לו מלך המשיח, "אתה לא מתאים לחיות בדור של ימות המשיח, מפני שלא הצלחת לבטל את עצמך לגמרי, ולהבין שהכול בכל מכל זה רק השם יתברך".
לעומתה מידת הענווה -
היא שורש לכל המידות הטובות, עד שמשה רבנו שהיה האדם המושלם ביותר עלי אדמות, שזכה שאמר עליו הבורא יתברך "בכל ביתי נאמן הוא פה אל פה אדבר בו במראה ולא בחידות". ומסביר פסוק זה הרמב"ם, שכל הנביאים נתנבאו בחלום בדרך משל, לעומתם, משה רבנו זכה לדבר עם הקב"ה בדיבור ישיר, במראה ולא בחידות, וקיבל רשות לדבר עם הבורא מתי שרק יחפוץ, בוודאי שהיה מושלם בכל מידותיו, והתורה הקדושה שיבחה אותו רק במידת הענווה, כמו שנאמר (במדבר יב, ג) "והאיש משה עניו מאוד מכל האדם אשר על פני האדמה", ללמדנו שהשבח הגדול ביותר לאדם הוא שבח הענווה, משום שהיא כוללת בתוכה את כל המידות הטובות.
בשבח ענווה
גם בפרק זה אביא דברים רבים מספרו הנפלא של רבנו בחיי "חובות הלבבות" בשער הכניעה, ואתחיל בהסבר מהי ענווה, רש"י בפרושו למילה "עניו" המוזכרת בתורה (במדבר יב, ג) מסביר: "שפל וסבלן", וכוונתו, שאדם שהוא עונתן יודע בנפשו את שפלותו ומיעוט ערכו, ומבין כמה הוא חסר במידותיו ובמעשיו, וכתוצאה מידיעה זו נהפך הוא להיות סבלן שאינו ממהר לכעוס, ומתנהג הוא באורך רוח לבריות ובקול נמוך, ואינו נוקם במי שבידו לנקום בו, גם אם יש בידו היכולת להחזיר לחברו כמעשיו.
בתחילה חשבתי שענווה פרושה לדעת שאני כלום, אפס, לא יודע ללמוד, לא יודע להרוויח כסף, לא יודע לעזור לאחרים, לא יודע לפתור בעיות לעצמי ולאחרים וכו', ולאחר שלמדתי יסודות מידה זו, הבנתי שבעצם גם החמור לא יודע כלום, ואינו יכול לפתור בעיות, ואינו יודע ללמוד. האם החמור נחשב כבעל מידת הענווה? ודאי שלא, הענווה של החמור נובעת כתוצאה משפלות נפשו, שהבורא יתברך לא חנן אותו בשכל לדבר, להבין, לפתור בעיות וכדומה, ולכן אין החמור נחשב כבעל ענווה.
ענווה אמתית היא כשהאדם יודע את כל מעלותיו, אם חנן אותו הבורא בשכל חריף, צריך הוא להפנים את זה, ולנסות להשתמש במתנה זו על ידי שיחדש חידושים בתורה וילמד תורה לאחרים, וכן יהודי שהעניק לו הקדוש ברוך הוא ידע בעסקים ויודע איך לקנות סחורות ולמוכרם ברווח, בודאי שצריך לדעת שקיבל מתנה זו ולהשתמש בה כדי להרוויח למחייתו ולעזור לאחרים, ואם לאדם יש חוש טכני מפותח, ידע שקיבל מתנה זו מהבורא וישתמש בה כדי להמציא מוצרים שיכולים להועיל לבני אדם.
וכן הדבר לגבי אישה, שחנן אותה הבורא יתברך ביכולות שכנוע, לא תאמר לעצמה מי אני ומה חיי, אלא תנצל מתנה יקרה זו ותשכנע את חברותיה וקרובותיה להתקרב לבורא יתברך, ולחזק את ליבותיהם של בנות ישראל בצניעות ובאהבת השם יתברך, ובאמת שלכל אדם בעולם ישנה מתנה ייחודית שקיבל ממנו יתברך, שבעזרתה יכול לעזור לעצמו ולאחרים.
אולם ישנו כלל גדול במידת הענווה - שאף אם חנן אותנו הבורא בתכונות מיוחדות, תמיד נזכור שכל מהותנו ומחשבתנו ויכולותינו הם מתנה תמידית מאת השם יתברך, ואסור לנו להחזיק מעצמנו כחכמים ומוכשרים בזכות עצמנו, אלא שזכינו לקבל מתנה מיוחדת קצת יותר מאחרים.
הדבר דומה לשני פועלים, שהאחד תפקידו לסחוב בקבוקי קוקה קולה, והשני סוחב מים רגילים, כל בר דעת מבין שהפועל שסוחב את המשקה היקר יותר אינו יכול להתגאות על האחר, כיון שהכול תלוי בהחלטת בעל הבית לתת לאחד כך ולשני אחרת, ולא תלוי בפועל כלל, וברצון בעל הבית יכול לשנות ביניהם את המשא, ולמחרת הדברים ישתנו.
פעמים רבות נשאלתי שאלות פשוטות בהלכה, והרגשתי איך שנסתמו לי שערי חכמה ואיני יכול לענות תשובה, ופעמים שריחם עלי הבורא וזרק במוחי את התשובה הנכונה.
ולכאורה יש לשאול, הרי המוח הוא אותו מוח, והתאים שבתוכו לא השתנו, אם כן מה ההבדל?
התשובה ברורה לכולם: "כי השם ייתן חכמה מפיו דעת ותבונה" (משלי ב, ו).
בכל רגע הבורא יתברך זורק במחשבתנו רעיונות, שאלות, תשובות, ופתרונות, ופעמים שהוא מונע מאתנו את הפתרון, הייתכן שנתגאה במתנה שזורקים עלינו מלמעלה?
את הספר 'יגל לבי בישועתך' אפשר להשיג בחנויות המובחרות ובהידברות שופס