הרב זמיר כהן – ניגון טהור שמרומם את הנפש

נטייתה הטבעית של הנפש הבריאה, להיות בשמחה תמיד. השמחה מתבטאת בהתרחבות הלב מתוך סיפוק פנימי, והיא מעניקה רצון ויכולת ביצועית לפרוץ קדימה בכל תחום. בעוד העצבות גורמת לתחושת מחנק, התכווצות בלב ולחץ, הנועלים כל רצון של התקדמות. ומאחר ונשמתו של האדם שואפת לטוב ולשלוות אמת, והטוב והשמחה והביטחון כרוכים זה בזה, בעוד שהרע והעצבות והפחד מהלכים יחדיו, שואפת היא הנשמה הטהורה להיות בשמחה תמיד. ובפרט שמתגעגעת היא לשמחה העליונה שאין לה גבולות, בה הייתה שרויה טרם ירדה לעולם הזה לצורך בניית אישיותה בתוך הגוף החומרי. וגם משום כך שואפת היא לשמחה וסולדת מכל תחושה של עצב, הסוגר ומחניק.

נגינה

אחד מגורמי השמחה הנפלאים הוא הניגון. אדם השומע קול נגינה נכונה, חש התרוממות הנפש, עד כדי ניסיון לנתק את הגוף מהאדמה, ולהתרומם אל מקום הנגינות הנפלאות הנשמעות בעולם הרוחני אשר משם נשמתו באה. זהו הריקוד. תנועת הגוף הבאה כתוצאה מתנועת כיסופי הנשמה. וזוהי עצה נפלאה למבקש להיות בשמחה, שיתבודד מפעם לפעם עם עצמו כשרק הבורא עמו, בחיק הטבע או אפילו בחדרו, וישיר לבוראו שירי רגש מתוך התבוננות וחזרה שוב ושוב על אותו שיר, עד התרגשות והתרוממות הנפש, ויעבור לשירי תודה עליזים על כל הטוב שקיבל. או אז יחוש שמחה עצומה ואהבה ודביקות בבורא יתברך, וירגיש כי כל הבריאה שסביבו שרה ורוקדת עמו. וכדברי דוד המלך בעת שירתו: "נְהָרוֹת יִמְחֲאוּ כָף, יַחַד הָרִים יְרַנֵּנוּ". אין שמחה ואין אהבה כשמחה ואהבה אלו.

שירה כזו מסוגלת אף לרומם את האדם לדרגת קירבה רוחנית נפלאה לבורא יתברך. שכן פעמים שמעלתו הרוחנית הגבוהה של האדם מביאה אותו לשיר לבוראו מתוך לב טהור, ופעמים שלהיפך, השירה מרוממת את האדם לדרגה רוחנית גבוהה. וכדברי התלמוד על ההבדל בניסוח פתיחת מזמורי דוד המלך: "לדוד מזמור - מלמד ששרתה עליו שכינה, ואחר כך אמר שירה. מזמור לדוד - מלמד שאמר שירה, ואחר כך שרתה עליו שכינה. ללמדך שאין השכינה שורה לא מתוך עצלות, ולא מתוך עצבות, ולא מתוך שחוק, ולא מתוך קלות ראש, ולא מתוך דברים בטלים, אלא מתוך דבר שמחה של מצוה. שנאמר: "וְעַתָּה קְחוּ לִי מְנַגֵּן. וְהָיָה כְּנַגֵּן הַמְנַגֵּן וַתְּהִי עָלָיו יַד ה'."

אולם כבכל תחום, "זֶה לְעֻמַּת זֶה עָשָׂה הָאֱלֹקִים". וכשם שישנו ניגון טהור המולבש על מילים נשגבות ומרומם את הנפש, כך יש ניגון יצרי ומילים יצריות, המתחברים יחדיו ומושכים את הנפש מטה. ביד האדם לבחור בטוב ולהתרומם באמצעות הניגון, ובידו להטעות את עצמו ולהשתמש בניגון ככלי לליבוי יצרים. ועיין עוד במובא בהרחבה בספר "הצופן" בעניין זה.

גם השמחה כשלעצמה, יש שמחה טובה ורצויה, עליה נאמר: "שִׂמְחוּ בַה' וְגִילוּ צַדִּיקִים וְהַרְנִינוּ כָּל יִשְׁרֵי לֵב". ויש שמחה שלילית שאינה אלא הוללות. זוהי שמחה של קלות ראש או שיש בה פגיעה בגדרי הקדושה והצניעות הראויים לעם ישראל. על שמחה כזו אמר החכם באדם: "לִשְׂחוֹק אָמַרְתִּי מְהוֹלָל וּלְשִׂמְחָה מַה זֹּה עֹשָׂה". וממנה יש להתרחק ביותר, בטרם יפול האדם מכל מדרגותיו הרוחניות. ועליה אמרו חז"ל: "שחוק וקלות ראש מרגילין את האדם לערווה".

אולם השמחה אינה רק צורך נפשי בסיסי. אחד העיקרים החשובים ביותר בעבודה הרוחנית ביהדות הוא ה"עִבְדוּ אֶת ה' בְּשִׂמְחָה". ובזמנים מיוחדים אף ישנו ציווי לשמוח מעבר לרגיל. ככתוב: "חַג הַסֻּכֹּת תַּעֲשֶׂה לְךָ שִׁבְעַת יָמִים, בְּאָסְפְּךָ מִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ. וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ, אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ".

עוד נרמז בתורה כי על חוסר שמחה בעבודת ה' ישנה גם תביעה וענישה, ככתוב: "תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב מֵרֹב כֹּל, וְעָבַדְתָּ אֶת אֹיְבֶיךָ".

והדבר דורש הבנה. אמנם אפשר לצוות אדם, לבצע פעולה מעשית. אבל כיצד ניתן לצוותו על עניין רגשי כמו שמחה? וכי הדבר תלוי בו? כל אדם מן השורה מעוניין מאד לשמוח תמיד, אולם טענתו היא כי האכזבות והייסורים הבאים עליו במרוצת ימי חייו, מסלקים ממנו את השמחה ואפילו מעציבים אותו. כיצד אם כן מצווה אותו התורה בדבר שאינו תלוי בו ואינו בר ביצוע מבחינתו בשעות רבות מימי חייו?

אולם המילה "בשמחה" – המופיעה בפסוקים הנ"ל בצירוף האות ב' למילה "שמחה", מורכבת מאותן אותיות של המילה "מחשבה". ללמדנו שהשמחה אינה תלויה במה שיש או שאין לנו, אלא בצורת ההתייחסות המחשבתית לעובר עלינו. ובמילים אחרות: על ידי מחשבה נכונה בידינו להיות בשמחה. ועל כך אנחנו מצווים. לגרום למחשבה להתבונן ולראות את מאורעות החיים באור נכון, ועל ידי כך תגיע השמחה מאליה לליבנו!

הראיה הנכונה כוללת שלשה מסלולי חשיבה שיש להפעילם ולהתבונן בהם בזמנים של קושי, משבר, ואפילו בזמני חושך גמור. ואלו הם:

1. התמקדות מחשבתית בשפע הטוב שישנו כבר עכשיו.

2. התבוננות בטוב העתיד לצאת ממה שכעת נראה רע.

3. הפנמת ההבנה שכל העולם החומרי, עם הסבל שבתוכו, אינו אלא בבחינת אשליה.

נבאר את שלושת מסלולי החשיבה הללו ונתבונן בהם:

מסלול ראשון: התמקדות בטוב הרב שישנו

בעת מצוקה, מומלץ לקחת דף ועט ולערוך רשימת צרכים אשר חשוב לאדם מאד שיהיו לו אותם, מתוך ידיעה שישנם בני אדם שלא זכו לכך. למשל: מקום לגור בו; מיטה לישון עליה; רגליים ללכת בהם; ידיים; חמש אצבעות בכל יד; שתי עיניים רואות; שיניים ללעיסה תקינה; וכן הלאה. ויכתוב בין השאר גם את הדבר שהיעדרו גורם לו כעת לעצבות. שהרי הוא חשוב לו מאד.

לאחר מכן, יסמן סימון חיובי ליד מה שיש לו וסימון שלילי ליד מה שאין לו, ויתבונן בתוצאות. האם באמת יש לו סיבה להיות עצוב? הלא לפחות יותר מתשעים אחוז מצרכיו החשובים באמת, יש לו! וכי בשביל המעט שחסר לו נכון יהיה להינעל מעצבות בכל מערכות הגוף והנפש? ובפרט שברוב המקרים, המעט החסר הוא גם הפחות חשוב ברשימת צורכי האדם החשובים באמת.

וכבר ביארו בדרך רמז את דברי חז"ל במשנה: "איזהו עשיר? השמח בחלקו". עשי"ר ראשי-תיבות: עיניים, ידיים, שיניים, רגליים. אם את אלה יש לו, הרי הוא כבר עשיר אשר עליו להיות שמח בחלקו. כמה עשירים ישנם אשר ישלמו מיליונים כדי להשיב עצמם עין או לב או כבד בלתי תקינים? והוא שחי ויש לו אברי גוף רבים בריאים ושלמים, כמה מיליארדים יש לו? וכי למיליארדר כזה שווה להיות עצוב בשביל הפסד או חסרון של כמה מאות שקלים או כמה אלפים או אפילו מאות אלפים בודדים? או בשביל איזה שהוא תכנון שלא יצא לפועל? או בגלל מילה שנאמרה כלפיו שלא כראוי?

* * *

וכשמדובר ביהודי, על אחת כמה וכמה שיש לו שפע רוחני רב לשמוח בו. ראשית ישמח בעצם הדבר שזכה להיות חלק מהעם המיוחד, אשר מי שברא את העולם עם כל בני האדם שבו ואת כל היקום האדיר, אמר עליו: "וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ". ועוד הכריז ואמר עליו: "בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל!" כלומר, גדול אתה עבורי ונכבד יותר ממלכי ונשיאי האומות הגדולות בעולם!

ומתוך כך יתבונן בעובדה כי נשמתו הרוחנית גבוהה ביותר, עד שעומדת היא בראש סולם כל המדרגות הרוחניות השונות, הקיימות בעולם הנבראים. וישמח וישיש על שביכולתו להגיע לשלימות הרוחנית השייכת בבני אנוש. שהרי בעוד שאומות העולם קיבלו רק נפש וכלים מועטים לבניית אישיותם הרוחנית, בידו שש מאות ושלש עשרה כלים לעצב ולבנות את נשמתו הרוחנית העצומה. הלא הן שש מאות ושלש עשרה המצוות אשר ניתנו ליהודי, מתוך התאמה מליאה למבנה נשמתו. ועל ידי השתדלותו המרבית לעמוד בניסיונות ובאתגרים המזדמנים לפניו בהשגחה פרטית, בידו להגיע לחיי נצח גבוהים ונעלים, אשר אין בעולם נברא אחר שיכול להגיע אליהם, מלבד היהודי!

לרכישת הספר "מפתחות לחיים" היכנסו לאתר הידברות שופס