הבטחה מהירושלמי: הלומד תורה ב’בין הזמנים’ – מקבל שכר עצום

במאמר המערכת של עיתון 'יתד נאמן' הופיע מכתב הוקרה לבחורי הישיבות, השוקדים בתורה גם בימי הפגרה, הנקראים 'בין הזמנים'.

בראשית המכתב, מסביר הכותב את מהותם של ימי 'בין הזמנים', ואת החשש מפני התמעטות לימוד התורה בעולם. "אם היו בני האדם מבינים באמת את עומקה של הבטחת 'תורה מגנא ומצלא'– בוודאי היו שרויים החל מיום רביעי שעבר במתח, או לפחות בדריכות גדולה", פתוח הכותב את דבריו. "רבבות בני הישיבות, המקיימים את העולם בשקידתם, יצאו לחופשת 'בין הזמנים', לאגור כוח ולהתרענן לקראת ימי אלול שיבואו לאחריהם. מעטפת ההגנה היהודית של ארץ ישראל והעולם כולו יצאה ל'חופשה זמנית' – עצם הידיעה הזו אמורה להטריד", ממשיך הכותב ומציין כי אמנם ימים אלו טומנים בחובם גם הזדמנות, ועל כך בהמשך.

"כידוע, סוגיית היציאה ל'בין הזמנים' אינה פשוטה כלל ועיקר, אולם בנושא זה כבר הכריעו קברניטי עולם התורה בדור הקודם, כי 'יומי דפגרא' אלו הם בבחינת "ביטולה זהו קיומה". לומדי התורה הם בגדר 'וקווי ה' יחליפו כוח', וגם חופשתם הקצרה היא חלק ממצוות תלמוד תורה, שכן הם מכינים בה את גופם ונפשם ל'שטייגן' מחודש, במשנה מרץ, של זמן אלול הבעל"ט.

"אנו מצווים 'והגית בו יומם ולילה', אין שום היתר להתרפות חלילה מלימוד התורה באף יום מימות השנה, אולם חופשה זו היא הכרחית, כמו שכתב הרמב"ם ז"ל: 'כמו שילאה הגוף בעשותו המלאכות הכבדות עד שיינפש, כך צריכה הנפש להתעסק במנוחת החושים... עד שיסור ממנה הליאות'".

"ועם זאת, ראוי לזכור שכאשר לימוד התורה בחללו של עולם מתמעט, יש בכך סכנה גדולה לעולם כולו וליושביו, בפרט בימים שבהם סכנות רבות אורבות, הן סכנות ביטחוניות (למרות הרגיעה בחסד ה' מגל הטרור בעקבות 'סערת המגנומטרים' בהר הבית, אסור להתפתות לשאננות. הכל יודעים שהאויב זומם ללא הרף מזימות חדשות, ואנו זקוקים להגנת לימוד התורה הקדושה), והן סכנות ה שכיחות ל"ע בימים של חופש וטיולים, והדברים ידועים למרבה הכאב מדי שנה", ממשיך הכותב לספר.

"בימי 'מלחמת ההתשה', שבה נוספו בכל יום חללים ופצועים, היו ישיבות שקיצרו במעט את "בין הזמנים", והקדימו את תחילת הזמן.

"באותם ימים, הגיע הגאון רבי יחזקאל אברמסקי זצ"ל למסור 'שיעור פתיחה' באחת הישיבות שקיצרה את "בין הזמנים", ולאחר השיעור אמר: 'אינכם יודעים איזו תקופת פחד  וחרדה עברה עלי בחודש האחרון... חודש שלם ישבתי ורעדתי. בסואץ יושבים חיילים ונופלים פגזים, חייהם בסכנה – ובני הישיבות הקדושות שתורתם מגינה על החיילים, יצאו ל'בין הזמנים'! דעו לכם, החרדה הקשתה עלי גם את שמחת החג, עמדתי וספרתי את הימים עד לחזרת בני הישיבות ללימודים. אין לתאר את שמחתי ביום שהחלו ללמוד בכמה ישיבות...'

"כאן פנה אל שומעיו, והוסיף: 'יודע אני, שלא כל התלמידים שבתו מלימודיהם. נכון, יש לעזור בבית בהכנות ליום טוב, זוהי מצווה שבגופו ממש ואין ערוך לשכרה, ולמרות זאת היו רבים מבני הישיבה שניצלו כל רגע פנוי ללימוד. ברצוני לומר בפני אותם הלומדים את דברי הירושלמי בברכות (פ"ט, ה"ה): 'אם ראית את הבריות שנתייאשו ידיהן מן התורה – עמוד והתחזק בה, ואתה נוטל שכר כנגד כולן'. אותם בחורים שלמדו בימי 'בין הזמנים', תורתם היא שהגנה על הארץ ומגיניה, ונוטלים אתם שכר כנגד כל לומדי התורה כולם!'

"אף אנו מבקשים להוקיר טובה בשם הציבור כולו, לאלפים הרבים שגם בימי 'בין הזמנים' אינם מבטלים מן התורה, אלא במקביל למנוחתם והתרעננותם הנצרכת הוגים בה בשקידה, בין במסגרות הלימוד של 'ישיבות בין הזמנים' בכל מקום, ובין בלימוד לפי תכנית אישית או בחברותא.

"אלו הזוכים לכך, מלבד התועלת האישית העצומה להמשך גידולם ועלייתם בתורה וביראת שמים, הרי הם נושאים על שכמם את משא ההגנה על כל יושבי ארץ ישראל – ועל כך אנו מבקשים לשגר להם תודה והוקרה! אשריכם גיבורי החיל של 'בין הזמנים'!", מסיים הכותב את דבריו.