הכבוד ממכר – ממש כמו סם

היום אני מבין למה בצעירותי היה לי רכב קטן בשם ׳אוטוביאנקי׳, שהיה בו ונטילטור מסתובב, ובימים החמים שבארצנו הקדושה הייתי מסתובב יחד עם המאוורר כדי לקרר את גופי, עד שהייתי רואה אנשים מסביבי ברכבים ממוזגים צוחקים עלי.

שאלתי את הבורא יתברך שאלה טיפשית: ״למה אתה לא נותן לי רכב ממוזג ונוח כמו לסובבים אותי?״

והתשובה בהירה לי היום מאוד: השם יתברך ריחם עלי וידע שאם יהיה לי רכב מפואר, אזי כל מחשבותי יהיו על הרכב ועל הבלים דומים, והתורה חלילה תהיה במקום משני, לכן השאיר אותי עם רכבי הקטן, כדי שארדוף אחר האמת ולא אחרי השקר.

בחורה שעדיין לא מצאה את זיווגה, וזאת משום שמחפשת היא משהו מיוחד, תלמיד חכם בעל מידות וכו׳, כמובן שהבורא יתברך רוצה לתת לה את מבוקשה, אבל יודע הוא את העתיד, ורואה שבמידותיה היום היא תתנשא עליו מחמת עדינות נפשו, ויכולה להגיע חלילה לידי זלזול בכבוד תורתו, או שלא להקשיב לדעותיו, שהרי אינו יודע לצעוק ולדרוש, ולכן מחכה הבורא יתברך לזמן שבו תהיה ״ראויה״ לבעל שכזה.

ואם רק תפנים הבחורה הנ״ל ותנסה לשפר את מידותיה, להיות מקשיבה יותר, רגועה יותר וכו׳, אזי מיד הבורא ימלא משאלותיה וישלח את זיווגה שרצתה.

קשה מאוד לשכנע אדם שמצליח בכל מעשה ידיו מכל הבחינות, בין בגופו ובין בממונו, ואפילו מקובל מאוד בחברה שהוא בעצם כלום, ושהוא חסר מאוד, ועדיין לא השלים אפילו מעט את ציפיות הבורא ממנו, שהרי מיד יענה לנו ויאמר:

״אני כלום? תראה כמה תורה אני יודע, כמה תורה לימדתי את התלמידים, כל כך הרבה ישיבות אני מחזיק בממוני, ובכלל תראה כמה אנשים רוצים בחברתי״.

כשרואה זאת הבורא יתברך, אתם מבינים שאין ברירה אלא לשלוח לו חיידק קטן, כדי שיעמיד אותו במקומו, וכשהוא נהיה חולה מיד שואל ״אבל מדוע? הרי למדתי ולימדתי ועשיתי כל כך הרבה״, ואינו מבין, שבאהבת השם עליו הגיעה המחלה, כדי להעמיד אותו במקומו, וכשישכב במיטה חלש וחסר אונים, אולי יבין את מקומו, וידע את פחיתות כוחו, ויהיה חייב לזרוק עצמו על הבורא יתברך.

הכבוד

״רבי אלעזר הקפר אומר: "הקנאה והתאווה והכבוד מוציאים את האדם מן העולם״ (אבות פ"ד משנה כ"ח). אין אדם בעולם שאינו רוצה כבוד, אולם ישנם שמחפשים אחריו בכל מחיר, ולעומתם האחרים מסתפקים במעט כבוד.

ובאמת שהכבוד הוא הבל, שהרי בסופו של יום אנו חוזרים לביתנו הפשוט, ולא נשאר מהכבוד מאומה, וכשאנחנו שוכבים לישון, הכבוד נעלם כלא היה, וככל שנקבל כבוד רב יותר, כך יכאב לנו יותר כשיפגעו בנו לאחר מכן, כמו שכתב במשלי (ט"ז, י"ח) ״לפני שבר גאון״, כלומר שקודם למשבר, מנשאים את האדם כדי שהנפילה תכאב.

ולכן בתפילת שמונה עשרה, אנחנו מבקשים ״ונפשי כעפר לכל תהיה״, כמו שהעפר נמוך תמיד וכשדורכים עליו אינו מרגיש מושפל ופגוע ויתרה מזאת אף על פי שדורכים עליו ומכים אותו הוא מצמיח לנו יבולים חדשים, כך גם נרגיש אנחנו שכשיפגעו בנו לא נרגיש בדבר

 יתרה מזאת ככל שנתרגל לכבוד כך נדרוש אותו בכמויות גדולות יותר עד שלא יספיק לנו כל הכבוד שבעולם.

דוגמא לדבר, כשהתחלתי למסור שיעורים הגיעו בערך חמישה יהודים לשיעור, ומאוד שמחתי על זה שזכיתי ללמד תורה לחמישה יהודים, וכך השיעור גדל לעשרה, עשרים ושלושים.

וכשבאחד הימים הגיעו משום מה רק שמונה אנשים לשיעור, הרגשתי פגוע וחשבתי לעצמי "מה? רק שמונה אנשים באים לשמוע אותי?".

זהירות ממכר

אז הבנתי שהכבוד ממכר ואם מתרגלים אליו, זה רק הולך ומתעצם ודורשים עוד ועוד, והאמת שאפילו יהודי אחד שישמע אותי זו כבר מתנה גדולה שאין כדוגמתה בעולם, ומי אני בכלל שאתלונן על שמונה אנשים ששומעים אותי.

כולנו אוהבים מחמאות, אבל צריך לקחת אותם בזהירות יתרה, ישנם ימים שאשתך תקום בבוקר ותחמיא לך, כמה אתה בעל צדיק וטוב ומתחשב, אם תאמין ותקבל את הדברים הרי שצפויה לך אכזבה גדולה כי מה יקרה אם בעוד חודש היא תאמר דברים קצת שונים, או אז תרגיש פגוע מאוד, אני הבעל הצדיק וכו', כמה מגיע לי, ויתרה מזאת אפילו אם למחרת רק לא תקבל מחמאה כבר תרגיש שהורידו מערכך.

כך יהיה בכל סוגי המחמאות אם נתרגל אליהם ונאמין בהם אזי יחסר לנו מאוד כשלא נקבל אותם ויכאב לנו מאוד כשיפגעו בנו ולכן כותב רבנו בחיי בשער הכניעה שאם עשה היהודי מעשה מיוחד שמשבחים אותו יחשוב מיד בליבו, אני עשיתי? הרי הבורא יתברך מפעיל לי את הלב הכליות הכבד בכל רגע ורגע, ובכוחו בלבד זכיתי לעשות מעשה טוב, ואיך אתגאה במעשים שאינם שלי, ואפילו אם "אני עשיתי״ הרי זה מעט מאוד לעומת מה שהשם יתברך מצפה ממני.

ואם היו יודעים בני אדם את מעשי הרעים ודאי שלא היו משבחים אותי.

איך מתמודדים

דרך טובה ונכונה להתמודד עם מחמאות מבלי שנתגאה בליבנו הוא, להשתמש במאמרו של דוד המלך ע"ה שאמר (דברי הימים כ"ט, י"א) ״לך השם הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד כי כל בשמים ובארץ״, וכוונתו להשליך את הדברים הטובים שבתוכנו על הבורא יתברך.

אם שיבחו אותנו על חכמתנו, נדע מיד שהחכמה ממנו ורק לו מגיע השבח האמתי, וכן על גבורה, ששייכת לבורא יתברך בלבד, והעושר, אם זכינו לתת צדקה בסכום הגון, נדע שהעושר שלו בלבד ובחסדו השפיע עלינו אותו במתנת חינם.

ואם שבחו את האדם על יופי וכדומה בוודאי שאין לו להתגאות בזה, שהרי לא עשה מאומה עבור זה, כי כך גזרה חכמתו יתברך שיבוא לאוויר העולם, ואיך יתגאה במה שהוא לא ממנו כלל? 

הכבוד דומה לסם, שכשלוקחים אותו מרגישים נפלא, אבל לאחר מספר שעות כשהסם מתפוגג חוזרים למציאות האמתית ואז רוצים עוד ועוד, וכשלא מקבלים, זה חסר עד כאב עד שבסופו של דבר הכבוד יכול להוציא את האדם מן העולם.

וכמו ששמעתי על מקרה מצער שקרא לפני שנים מספר, על יהודי שהגיע לפסגת התהילה במכשירי המדיה וכך הלך והתפרסם עד שיצא שמו בכל הארץ, והנה החליט מי שהחליט שהגיע זמנם של הצעירים, ולאט לאט דחקו אותו החוצה, כמובן שהוא לא יכול היה לקבל את זה וקשה היה לו להתרגל למצבו החדש, (כמו שכתבתי ממש כמו סם), עד ששלח בריונים להפחיד את הממונים כדי שיחזירו אותו למעמדו, וכשתפשו אותו הרשויות ושפטו אותו על מעשיו, לא יכול היה לעמוד במצבו החדש ולצערנו נאבד מן העולם.

את הספר 'יגל לבי בישועתך' אפשר להשיג בחנויות המובחרות ובהידברות שופס