האות ו' – הכוח של החיבור והאיחוד

האות ו' מבטאת את כוח החיבור שבבריאה, בכל תחום. ולכן מסמלת את החומר שבבריאה המורכב מחלקים ומחלקיקים מחוברים, ומעצם היותו חומרי הוא מוגבל בששה צדדים: מזרח, מערב, צפון, דרום, מעלה ומטה. שלא כרוח שאינה מוגבלת בצדדים. ולפי ששורש האיחוד המאפשר את קיום החומר טמון בסוד האות ו', לכן נברא העולם החומרי בששה ימים.

כוח החיבור שבאות ו' בא לידי ביטוי גם בהיותה משמשת בדיבור בלשון הקודש כ-ו' החיבור.

משום משקלה החשוב של הארת האות ו' בחיבור חלקי הבריאה וקיומם במדת הרחמים, מכנה הזוהר הקדוש את האות ו' בשם "עץ החיים", והיא אות מידת הרחמים ואות האמת, והיא בבחינת הזכר המשפיע שפע.

האות ו' מופיעה בפעם הראשונה בתורה בראש מילה בפסוק: "וויהם זהב". לפי שזוהי מהותה: לחבר בין חלקים כאותו 'וו' - הקרס המחבר.

צורתה ואופן הגייתה

'וו' הוא הקרס המחבר בין חלקים או היתד המתחבר בעצמו אל הכותל. בזוהר הקדוש מבואר שאותו קרס שתפקידו לחבר נקרא בשם 'וו', על שם האות ו'. לפי שצורתו כצורתה ופעולתו כפעולתה: "אמר רבי אלעזר, בא וראה. נאמר, 'עשה ווים לעמודים'. מפני מה נקראים ווים? אלא כמין ו' היו". והכוונה בזה בעומק, שהארת האות ו' היא מקור השורש הרוחני המאפשר בעולמינו הגשמי חיבור בתחומים שונים; חיבור אשר הקרס הנקרא 'וו' פועל מכוחו ומייצג אותו בעולם-הזה.

משום כך גם בשפת הדיבור משמשת האות ו' כאות החיבור (ו' החיבור) כאשר היא באה בראש מילה. כגון: "את השמים ואת הארץ".

גם כאשר האות ו' מופיעה בתוך מילה, היא משמשת כמקשרת בין קבוצת האותיות הקודמות לה ומהוות יחידה אחת, לבין האות או האותיות שאחריה המהוות יחידה אחרת. בדומה לסימן החיבור + היוצר חיבור בין קבוצת ספרות המהווה יחידה אחת, לבין קבוצת הספרות שאחריה. חיבור זה של קבוצות האותיות יוצר את המשמעות המליאה של המילה. למשל: במילה 'דיבור', שלושת האותיות הראשונות הן קבוצה אחת, המבטאות: יציאה (ד') רוחנית (י') מתחלקת (ב'). ואילו האות ר' מבטאת את הראש ממנו יוצא הדיבור. אולם אינה שייכת להסבר פעולת הדיבור כמו שלושת האותיות הראשונות. משום כך היא בפני עצמה ורק האות ו' מחברת בינה לבין שלושת האותיות הראשונות המבטאות את פעולת הדיבור.

האות ו' בסוף מילה יוצרת אף היא חיבור המשייך. כגון: 'שלו' (במקום של הוא, שייך לו), 'כמו' (במקום זה דומה להוא), 'זהו' (במקום זה הוא). במצבים אלה באה האות ו' בניקוד חולם או שורוק, מטעמים שאין זה המקום לפרטם.

יתר על כן. כל כ"ב האותיות מכילות את האות ו' אשר יוצרת את צורתן בצירוף אותיות שונות נוספות. כגון: האות א' מורכבת מהאות ו' בצירוף שני יודי"ן. האות כ' מורכבת משלושה ווים, ואילו האות מ' מורכבת מהאות כ' בצירוף ו'. וכן כל שאר האותיות (מלבד האות י' שהתפשטות הארתה היא היוצרת את האות ו' כמבואר להלן). שהרי האות ו' היא אות החיבור המצרפת ומחברת את הכוחות השונים, המרכיבים ויוצרים את הארת כל אות.

נפלא הדבר שגם בהגיית שמה, האות ו' היא היחידה שכפילות עצמה יוצרת את שם עצמה. לפי שאינה כשאר האותיות שאותיות נוספות מצטרפות אליהן בהגייתן, כגון: אל"ף, בי"ת, אלא עצמאית היא (אפילו באות מ"ם, אין כפילות של אותה האות עצמה ממש. שהרי זוהי פתוחה וזוהי סתומה. ועיין להלן באות מ' את ביאור הסיבה לכך).

ערכה המספרי

ערכה המספרי של האות ו': שש, מספר החיבור היוצר יחידה אחת, הן במימד הרוחני שבעולם-הזה והן במימד החומרי.

במימד הרוחני, המספר שש מייצג את ששת נושאי התורה שבששה סדרי המשנה (זרעים, מועד, נשים, נזיקין, קדשים, טהרות), בהם הועלתה התורה שבעל-פה על הכתב. פרטי הדינים המבוארים בתורה שבעל-פה שבששה סדרי המשנה מתחברים עם פסוקי התורה שבכתב, ויוצרים יחידה אחת של תורה מבוארת המאירה ללומדיה.

בעולם החומרי, כוח הכבידה מאפשר את היצמדות וחיבור רגלי האדם, בעלי החיים והעצמים השונים לכדור הארץ. מקור כוח הכבידה, אשר הפיזיקאים נבוכים בהגדרתו ובסיבתו, הוא בהארת ופעולת אות ו' החיבור, בעולם החומר. הדבר אף נרמז במישור הפיזי בצורת רגלי האדם ורגלי הבהמה, צורת גזעי העצים וגבעולי הפרחים, המחברים בין האדמה לחלקי הגוף, אשר צורתם כצורת האות ו'.

זאת ועוד. כידוע, כל פרט בעולם החומר מורכב מחלקיקים המכונים בשם אטומים, אשר חיבורם יחדיו בצפיפות רבה יוצר את תחושת המוצקות של החומר (בחודה של סיכה למשל, יש 3,000,000,000,000,000 אטומים). לאנשי המחקר נודע כי מערכת קשרים חשמליים מחברים את אין-ספור האטומים יחדיו. ללא אותו כוח המחבר ביניהם (ובין חלקיקי האטום הפנימיים לבין עצמם), היה כל החומר שביקום נעלם. מהו יסוד מקורו של כוח חשמלי מחבר זה, שבלעדיו אין קיום לחומר? למדע אין כלים להשיב על שאלה זו. אולם בתורת הסוד מבואר שבכל חומר קיים שוכנת נפש, הלא היא מקור אותו הכוח הרוחני המחבר בין חלקי החומר. וכדברי מהרח"ו שלדומם יש "נפש המרכבת [המרכיבה ומחברת] ומעמדת אותו". שורשה הרוחני של נפש מחברת זו טמון באות ו' החיבור.

לפיכך, על פי תורת הסוד המספר שש מייצג את החומר עצמו. שהרי קיום החומר לאחר שנברא והופיע באמצעות הארת אות ה', נעוץ בהארת האות ו' היא אות החיבור המחברת כל חלקיק של חומר עם חלקי עצמו ועם החלקיקים שסביבו; חיבור שבלעדיו היה הכל קורס. ואילו בהארת האות הבאה, האות ז', טמון כוח התנועה שבחומר כמבואר להלן.

משום כך מוגבל החומר בששה כיוונים (מזרח, מערב, צפון, דרום מעלה, מטה) ואילו המימד השביעי הוא החלל הפנימי המניע את החומר. מאותה סיבה נברא החומר בששה ימים אף על פי שבודאי ביכולתו של הבורא יתברך לסיים את הבריאה על כל פרטיה ברגע אחד. גם על מלאכתו החומרית של האדם נאמר "ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך". וכן בשנים: "ושש שנים תזרע את ארצך ואספת את תבואתה". ואילו היום השביעי והשנה השביעית הם מקור הברכה; אותו מנוע רוחני פנימי, המניע את הגלגל הכלכלי. ככתוב "ויברך אלהים את יום השביעי ויקדש אותו". כלומר, הטביע בו תכונה של שפע וברכה ובכך הבדילו וקידשו משאר הימים.

נבין מעתה מדוע המספר שבע, המבטא את המימד השביעי אשר מוקף בשש קצוות כמבנה המגן-דוד, מסמל את הרוחניות הפנימית שבעולם החומר. אותה רוחניות המניעה ומפעילה את כל החומר.

* * *

המילה 'שש', אשר היא ערכה המספרי של האות ו', מבטאת בצורת כתיבתה את מהות האות: ו' החיבור. המילה 'שש' מורכבת משתי אותיות ש', אשר כל אחת מהן עשויה משלוש אותיות ו' זקופות, המחוברות בתחתיתן, בבחינת הכתוב "והחוט המשולש לא במהרה ינתק". ושתיהן יחד מתחברות למילה אחת: 'שש', ויוצרות בכך ו' ווים.

המילה 'וו' בראשי תיבות: ו' ווים. לפי שסוד החיבור בעולמינו החומרי והמוגבל, טמון ב-ו' קצוות (ו"ק); הלא הוא ששת צדדי החומר, כמבנה הקוביה.

המילה שש משמעותה גם לובן. כמו "בגדי שש" בגדים העשויים מאריג פשתן לבן. לפי ששורש האות ו' - במידת הרחמים, והרי בכח האחדות אשר האות ו' מייצגת אותה, טמונה הארה גדולה המנקה ומלבינה חטאיהם של ישראל ומורידה שפע רחמים לעולם, בבחינת הכתוב "אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו". לפי שכאשר ישראל מאוחדים ואוהבים זה את זה, מתבטלות כל הגזרות הקשות מעליהם. כמבואר בדברי חז"ל על הפסוק בהושע "חֲבוּר עֲצַבִּים אפרים, הַנַּח לו", שאפילו אם עובדי עבודה זרה הם, אם אך מחוברים הם ביניהם, הנח להם ואל תענישם. ולכן אף על-פי שבזמן המלך אחאב עבדו עבודה זרה, מדת הדין לא פגעה בהם לפי שהיו מאוחדים.

אור גדול זה הבוקע מהאחדות שבסוד האות ו', אות הרחמים, נרמז בצורת כתיבת המילה 'שש', הנראית כציור שפע קרני אור. זאת במקביל לביאור המילה 'שש' במשמעות ה'לובן'. לפיכך גם השמש הבוערת ושולחת קרני אור לעולם, מכילה את אותיות 'שש' בשמה, כשפע קרני אור. וכן אבן 'שיש' שהיא אבן בוהקת. וכן 'יָשִׁישׁ' שהוא איש שיבה עתיר חכמה אשר הדרת פניו קורנת ומאירה, בפרט אם היא גם עטורת זקן שיבה לבן.

אמנם עיקר ביטוי האות ש' הכפולה שבמילה 'שש', הוא פיצול ושילוח זרועות. שהרי זהו כוח האות ש', מלשון שן, לחתוך כפעולת השיניים ולפצל. משום כך אותיות 'שש' מופיעות במילים המבטאות שליחת זרועות ופיצול, גם כאשר מדובר במי שאינו קורן ומאיר. כגון ב'שורש', השולח זרועותיו. וכן במילה 'שרשרת' המפוצלת ומורכבת מחוליות. וכן במילה 'שושנה', הפורסת עלי כותרתה המפוצלים. אמנם בשושנה וכן בשרשרת בא לידי ביטוי גם הזוהר והבוהק שבמילה 'שש'. 

לרכישת הספר "הצופן" של הרב זמיר כהן, כנסו להידברות שופס.