האות ח' - חיים וחן: רוחניות מעל הטבע, וכוח בחירה

האות ח' מבטאת את נשמת החיים הרוחנית המחיה את האדם ומעמידתו על רגליו. היא הנשמה הנוסכת חן רוחני והבעתי, על פניו הגשמיים, שלא כמת שהבעת פניו קפואה.

לפיכך האות ח' מבטאת את עצם החיים בעולם-הזה, וגם את כוח הבחירה שבנשמת האדם החי בעולם. הוא הכוח הקובע ליכולת התנועה (ז') שבגוף החומרי (ו') כיצד לחיות ולפעול: אם לפקוח עיניים ולראות את האור הרוחני המסתתר במעטפת החומרית והחשוכה של העולם, ועל ידי כך ללכת בדרך מוארת ונכונה על פי הוראות בוראו, או להיות כאותם שהס"מ מסמא ומעוור אותם בעולם-הזה, והולכים בחושך המאפיין את עולם החומר והיצרים, עד שנכשלים ונופלים בבור עמוק.

ובמילים אחרות, הבחירה בידו היא, אם להיות חת (ח') מאלוקים, מחוּטא (ח') ונקי מכל עבירה, או חוֹטא (ח') המחטיא (ח') את תכלית בריאתו.

לפיכך האות ח' פותחת את המילים שעניינן פעילות חזקה. כגון: חום, חיתוך, חריצות, חריצה, חוזק. וכן: חוד, חץ, חנית, חרב. וכן רגשות אנושיים חמים: חס, חסד, חמלה, חנינה, חיבה. גם השמחה והצחוק מכאן, והאנחה מאידך, מכילות בשמן את האות ח', אות הנשמה. שהרי תכונות אלה באות מחום הנשמה.

האות ח' מופיעה בפעם הראשונה בתורה בראש מילה בפסוק: "וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם". לפי שהמאפיין את חיי האדם בעולם-הזה החומרי, חיים אשר נועדו להעמידו בניסיונות החומר שבעולם-הזה, הוא החושך והסתרת האמת. לכן נקרא שמו 'עולם', מלשון העלם, ועליו דרשו חז"ל את הפסוק בתהלים: "תָּשֶׁת חֹשֶׁךְ וִיהִי לָיְלָה" – "זה העולם-הזה שדומה ללילה". תפקידו של האדם להתגבר על דמיון המעטפת החומרית, לגלות את האמת הנעלמת בעולם ומתגלית לכל מבקשיה בתורה, ולחיות על פיה חיי אמת טובים ומאושרים. לפיכך, אות הבחירה והחיים בעולם החומרי, מופיעה לראשונה בתורה בתחילת המילה 'חושך'.

צורתה

האות ח' מבטאת את נשמת החיים. לכן עיקר צורתה כמראה רגליים זקופות, כאשר כל הגוף 'מכווץ' בגג האות הדומה לראש הניצב על כתפיים. לפי שהחי הנבדל מן המת, ניכר בעיקר ביכולתו לעמוד על רגליו.

הארת החיים הבוקעת מן הנשמה, היא הנוסכת חן על פני האדם החי. שהרי ללא הנשמה, פני הגוף מצד עצמו כפני אדם שאינו חי. ללא הבעה וללא הארה. ורק בהיות הנשמה בגוף, הפנים מקבלים חן של חיים, ואף מראים את פנימיות האדם, לפי הארת נשמתו הניכרת בפניו על-פי מחשבותיו ותכונותיו. ככתוב: "חָכְמַת אָדָם תָּאִיר פָּנָיו".

האות ח' מצטרפת לשתי האותיות הקודמות ומשלימה אותן. שכן בעוד שהאות ו' מבטאת את הטבע החומרי, והאות ז' מבטאת את הרוחניות שבטבע, את הנפש הפנימית שיוצרת את תנועת החומר - האות ח' מבטאת את הרוחניות שמעל הטבע ומעניקה לאדם אשר נברא בצלם אלוקים, את היכולת הייחודית לו בעולם הנבראים לבחור בטוב או ברע, באמת או בשקר.

נמצא שהאות ח' מסמלת את החיים בעולם-הזה, מהיבט התמודדותו וניסיונותיו של האדם החי בעולם, ומבטאת את יכולתה של הרוח להתעלות מעל החומר, לנצח את תאוותיו ולשעבדו לעבודת ה' יתברך. לפיכך, בכתב סת"ם (ספר-תורה, תפילין, מזוזה) נכתבת האות ח' ז' מול ז'. שהרי באות ז' שהיא אות היוזמה הפנימית, טמונה היכולת לנוע ולהלחם בכלי זין, ולכן צורתה כצורת חרב והיא מבטאת את הלוחם במלחמה, ואילו באות ח' טמונה היכולת לנצח את תאוות הגוף במלחמת היצר ולשעבד את החומריות לעבודת ה', ולכן היא נכתבת ז' מול ז'. לפי ששני כוחות מנוגדים - מצויידים בכלי זיינם - פועלים באדם. חומר מול רוח. זה בא בתאוותיו הדמיוניות להחטיאו, וזה בא בכוח האמת והטוב האמיתי לרוממו.

ולפי הצורה הנוספת שיש הכותבים בה בכתב סת"ם את האות ח', ו' מול ז', הרי לא רק ששני לוחמים עומדים באות ח' זה מול זה, אלא גם מהותם מבוארת כאן: חומר (ו') מול הרוח שבחומר (ז'). והאדם החי (ח') מסוגל לנצח בקרב, אם רק ירצה. ככתוב על יכולתו של האדם להתגבר על היצר הרע: "לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ, וְאֵלֶיךָ תְּשׁוּקָתוֹ. וְאַתָּה תִּמְשָׁל בּוֹ".

צורת חלקה העליון של האות ח' בכתב סת"ם, מרמזת לראשו של אדם חי העומד על שתי רגליים. אולם נקודת החוד שבמרכז ראש ה-ח', אשר אינה מעוגלת אלא מצביעה כחץ כלפי מעלה, מורה על העובדה שמקור החיים, הוא ה' יתברך, המשפיע מלמעלה שפע חיים לאדם.

לאות ח' אין תחתית, ובצורתה הכללית היא דומה לאות ה'. בדמיון זה טמון מסר חשוב ויסודי לאדם החי בעולם. האות ה' המבטאת את העולם-הזה מרמזת בצורתה, שגם אם חטא האדם בהיותו בעולם-הזה ונפל לתהום הפעורה למטה, כל עוד הוא חי יכול הוא עדיין לשוב ולהיכנס דרך החלון שבראש האות על ידי שישוב לאלוקיו על פי הכללים המבוארים בהלכות תשובה.

"שובו אלי ואשובה אליכם"

גדרי התשובה מבוארים בהלכות תשובה להרמב"ם: "ומה היא התשובה? הוא שיעזוב החוטא חטאו, ויסירנו ממחשבתו [יסיר ממחשבתו את הרצון להיכשל באותו החטא], ויגמור בליבו שלא יעשהו עוד. שנאמר 'יעזוב רשע דרכו, ואיש אוון מחשבותיו'. וכן יתנחם על שעבר, שנאמר 'כי אחרי שובי, ניחמתי, ואחרי היוודעי, ספקתי על ירך'. ויעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם. שנאמר 'ולא נאמר עוד אלוהינו למעשה ידינו, אשר בך ירוחם יתום'. וצריך להתוודות בשפתיו, ולומר עניינות אלו שגמר בליבו."  אולם האות ח' המסמלת את מה שמחוץ לטבע העולם-הזה, מבטאת את האדם שנשאר בחטאו ויצא מהעולם-הזה כאשר מת ללא תשובה. הרי עבור אדם זה נסגר החלון הפתוח. הוא נפל לתהום הפעורה, ואין לו דרך לשוב. אלא יקבל את גמול מעשיו לנקותו ולטהרו, או ייאלץ לשוב בגלגול (כמבואר באות ט').

אופן הגייתה

הגיית האות ח', מלשון 'חטא' ועוון, ומלשון 'חיטוי' וטוהר.

אם נכשל בעולם-הזה וחטא במעשים אסורים, הרי החטיא את המטרה שלשמה נברא, והתלכלך בעבירה לבושתו ולחרפתו. וכלשון מדרש "אותיות דרבי עקיבא": "חי"ת, מפני מה אין לו כתר (תגים)? מפני שכל מי שמעשיו רעים ומכוערים וחוטא, אין לו שבח בעולם-הזה ולא שם טוב. אלא גנאי, וחרפה וכלימה ובושת פנים".

לעומת זאת, באמצעות כוח הבחירה שבידו מסוגל האדם להתגבר על יצרו ולהיות מחוטא ונקי. אמנם, למעלה נשגבת זו יוכל להגיע רק אדם שיש עליו חתת אלהים. כלומר, יראת שמים. האדם ירא-השמים עולה בהכרח לגבהים רוחניים נפלאים בכוח בחירתו הטובה, כנרמז בראש האות ח' המחודד כלפי מעלה כמצביע ומורה על מגמת עלייתו הרוחנית הגבוהה של ירא השמים, המממש את תכלית חייו בעולם.  

לרכישת הספר "הצופן" של הרב זמיר כהן, כנסו להידברות שופס.