האות ח’: האיזון הנכון בהנאות החיים

מצד אחד, מוטל על האדם להיזהר שלא להימשך אחר החומר ותאוות העולם, ולהחטיא את תכלית בריאתו. אולם גם המתייאש מההתמודדות בחיים ועקב כך פורש מענייני העולם, אף הוא נקרא חוטא. חז"ל מספרים בתלמוד שהכהן הגדול שמעון הצדיק העיד על עצמו, שמימיו לא אכל מקורבנו של מי שנדר נזירות מהיין ונטמא, מלבד פעם אחת כאשר נודע לו בוודאות גמורה שהנדר נעשה מתוך שיקול נכון, כדי לגדור עצמו מן החטא, ולא מתוך תסכול וייאוש. הנה לשון המעשה כפי שהוא מופיע בתלמוד: "אמר שמעון הצדיק: מימי לא אכלתי אשם נזיר טמא, אלא אחד. פעם אחת בא אדם אחד נזיר מן הדרום, וראיתיו שהוא יפה-עיניים וטוב-רואי וקווצותיו סדורות לו תלתלים. אמרתי לו בני, מה ראית להשחית את שערך זה הנאה? אמר לי: רועה הייתי לאבא בעירי. הלכתי למלאות מים מן המעיין, ונסתכלתי בבבואה שלי. ופחז עלי יצרי ובקש לטורדני מן העולם. אמרתי לו רשע! למה אתה מתגאה בעולם שאינו שלך, במי שהוא עתיד להיות רמה ותולעה? העבודה [לשון שבועה], שאגלחך לשמים. מיד עמדתי ונשקתיו על ראשו. אמרתי לו בני, כמוך ירבו נוזרי נזירות בישראל עליך הכתוב אומר 'איש כי יפליא לנדור נדר נזיר להזיר לה''".

הנה הדרכת הרמב"ם בהנהגת האיזון הנכון:

"שמא יאמר אדם, הואיל והתאווה והכבוד וכיוצא בהן דרך רעה הן ומוציאין את האדם מן העולם, אפרוש מהן ביותר ואתרחק לצד האחרון. עד שלא יאכל בשר, ולא ישתה יין, ולא ישא אישה, ולא יישב בדירה נאה, ולא ילבוש מלבוש נאה, אלא השק והצמר הקשה וכיוצא בהן, כגון כומרי אדום, גם זו דרך רעה היא, ואסור לילך בה. המהלך בדרך זו נקרא חוטא. הרי הוא אומר בנזיר: "וכיפר עליו, מאשר חטא על הנפש". אמרו חכמים: ומה אם נזיר שלא פירש אלא מן היין, צריך כפרה, המונע עצמו מכל דבר, על אחת כמה וכמה".

מקור דברי הרמב"ם בדברי חז"ל במסכת תענית בתלמוד. נפלא הדבר שחז"ל נקטו בלשונם 'נקרא חוטא'. חוטא מלשון האות ח', אות התמודדותו של החי. לפי שאחד מהניסיונות שעל האדם להתמודד עימהם בעולם הוא שלא להקצין - מתוך מרירות ותסכול, ולברוח מענייניו החומריים של העולם עד כדי שממון נפש, בהייה ואדישות – וכפי שמצוי אצל רבים שנואשו מהתמודדות עם שאלות וניסיונות החיים בעולם, והשקיעו עצמם בבריחה ובפרישה מכל ענייני החיים התקינים. שהרי גם המקצין לדרך זו מחטיא את מטרת ביאתו לעולם. אלא על האדם להיות מאוזן ולהשתמש בכל מה שברא הבורא עבורו, מתוך הקפדה על הוראות בוראו כיצד ומתי לעשות כל דבר או להימנע ממנו. וכהמשך דברי הרמב"ם שם: "לפיכך ציוו חכמים שלא ימנע אדם עצמו אלא מדברים שמנעה התורה בלבד, ולא יהיה אוסר עצמו בנדרים ובשבועות על דברים המותרים. כך אמרו חכמים, לא דייך מה שאסרה תורה, אלא שאתה אוסר עליך דברים אחרים. ובכלל הזה, אלו שמתענים תמיד, אינן בדרך טובה, ואסרו חכמים שיהא אדם מסגף עצמו בתענית. ועל כל הדברים האלו וכיוצא בהן, ציווה שלמה ואמר, 'אל תהי צדיק הרבה ואל תתחכם יותר. למה תישומם'."

כלומר, שעל ידי הפרישה הקיצונית מענייני העולם החומרי כדרך כתות ודתות מסויימות, יגיע האדם לשממון הנפש ולדכדוך, לניוון מערכות הגוף ולאובדן הרעננות בחיים. דבר אשר הוא ודאי נגד רצון הבורא. ונמצא אדם זה מחטיא את המטרה. לפיכך מוטל על האדם להכיר ולדעת את דרך האיזון הנכון בהנאות העולם על-פי הדרכת בוראו בתורה. החי על-פי הוראות אלה, אשר ניתן להחיל עליהם את התואר 'הוראות יצרן' ונזהר שלא לאסור את המותר ושלא להתיר את האסור, זהו האדם הצדיק הרצוי אצל בוראו. ולא ינהג בדרכי החסידות היתירה אלא אם ראוי הוא להם באופן לא ישומם על ידם אלא רק יועילוהו, או שצריך לגדור עצמו על ידם שלא יכשל בעבירה.

וזהו כוח הבחירה שבאות ח', כוח בו האדם דומה לבוראו, ומסוגל על ידה להגיע לחיטוי וטוהר, כמשמעות האות ח' מצידה החיובי. אדם שבוחר בטוב, חן נסוך על פניו, וזוכה לעליית מדרגה לאות ט', אות ההטבה המחזורית הפועלת להחזיר טוב לאדם טוב. ואם חלילה לא בחר בטוב אלא בהיפוכו, ועזב את העולם כשהוא בחטאו מבלי שתיקן את שעיוות, הרי החטיא את המטרה שלשמה נברא, ועובר לאות ט' אות ההטבה המחזורית, אשר כעת תפעל בו בדרכי הגלגול והענישה המזככת, לנקותו ולטהרו.

האות ח' בשם האדם

לפיכך, כאשר האות ח' המבטאת את נשמת החיים, את החן, ואת כוח הבחירה, מופיעה בשמו של אדם, ובפרט אם היא בתחילת שמו, מקבל הוא באמצעות צינורות השפע שבה חן מיוחד הנסוך על פניו, ותכונות המאפיינות חיים אשר פועלות בו בעוצמה, כגון חום ואהבה, חריצות, חסד, חכמה ואפילו פקחות (גם אם מבחינה חיצונית אינו נראה כזה), ובליבו הוא חש קשר משפחתי עז לבני ביתו. הוא בעל יכולת בחירה בעוצמה קיצונית בטוב או ברע, מתענג על מתן עצות ותמיכה באחרים, ותחושותיו הפנימיות (אינטואיציה) מתבררות כנכונות בדרך כלל. מאידך עלול הוא לחוש חולשה, ליאות וחולי, אשר סיבתם קשורה מאד למצב הרוח שלו ולשלימותו עם עצמו.

בתוכו, אדם זה שרוי מצד טבעו לעיתים מזומנות במאבקים פנימיים קיצוניים ולעיתים אף בסערות נפש, בכל הנוגע לבחירה בין טוב לרע. הוא עלול לחוש דחף עצום לרוחניות קיצונית עד כדי סלידה מהחומר ותאוות העולם, ולפתע תפנית ושינוי לקצה האחר – שאיפה לרכושנות וחומריות. יש לו זמנים בהם הוא מדבר הרבה – גם דיבורים מיותרים – ולעיתים נתפס לפתע לשתיקה.

תרופתו היא להשקיע הרבה בלימוד משנה, תלמוד והלכה, אשר על ידם יעסוק בעומק חכמתה וביופיה של התורה, ויגיע לאיזון הנכון על ידי הבנה שכלית. וזאת מלבד המאור שבתורה אשר יאיר את פנימיות נשמתו על ידי עצם הלימוד. כך יוכל להגיע לרוגע נפשי, לשלוות אמת, ולחוש שלם עם המעשים הטובים שיעשה ועם בחירתו בדרך הנכונה. וככל שיעמיק יותר בתורה, כך יאירו יותר פניו, והחן הנסוך עליו ילך ויגבר.

לפיכך עליו להיזהר ביותר, בכל התמודדות ומאבק רוחני, שלא להיכנע ליצר הרע המנסה להפילו בחטא ולהוציאו מן העולם מבלי שיעשה תשובה. ככתוב על היצר הרע: "צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו". וכמו שהתבאר לעיל באות ה' המבטאת את העולם-הזה, שכל זמן שהאדם חי בעולם ומתמודד, גם אם חטא ונפל לתהום שבתחתית האות ה', יכול הוא לעלות ולהיכנס דרך החלון הפתוח בצידה של האות. אולם אם עזב את גופו ומת בחטאו מבלי שיעשה תשובה, הרי באות ח' המבטאת את הנשמה לכשעצמה (כמצב האדם לאחר הפטירה), ומצידה השלילי – גם את החטא, החלון סגור.

שהרי באמצעות כוח הבחירה שניתן לאדם, בידו להשתמש בהארת האות לחיוב או לשלילה. משום כך עליו לחזק עצמו כאמור בשיעורי משנה, תלמוד והלכה בעיון, ובלימוד מוסר, אמונה והשקפה, אשר יסייעו לו בתיקון מידותיו ויעניקו לו כוח והבנה להיות שלם עם האמת המוחלטת שבדרך התורה, ויתחזק בקיום מצוות התורה. דרך זו תוביל אותו להיות מאושר, מלא שמחת חיים ומוצלח בכל ענייניו.

שהרי ביכולת כל שורש רוחני להצמיח פעולות חיוביות או להצמיח פעולות שליליות. כוח הבחירה נתון ביד האדם, ומאפשר לו לפעול בנתונים השורשיים שקיבל לחיוב או לשלילה. 

לרכישת הספר "הצופן" של הרב זמיר כהן, כנסו להידברות שופס.