תופעה: מדריכים ערבים ב’יד ושם’ מנצלים את הסיורים במקום לצורך הסתה

ניצול ציני ומכאיב: תופעה חדשה שהולכת וצוברת תאוצה, נוגעת למדריכי טיולים ערביים, המדריכים קבוצות תיירים המגיעות לארץ במטרה להכיר את ישראל – ואלה מנצלים את תמימותם ומציפים אותם בשקרים על העם היהודי, ההיסטוריה היהודית והעוול שנעשה כאן כביכול לעם הפלסטיני. כל זאת, ברשות משרד התיירות.

התופעה, שסוקרה בהרחבה באתר 'ישראל היום', מביאה סיפורים ציניים ומכאיבים, שמתוארים בידי מדריכים ישראליים – שמכירים את התופעה מקרוב, ולא מהיום.

"הבעיה היא בעיקר עם המדריכים הפלשתינים, אך לעיתים גם עם מדריכים ערבים ישראלים", מספר א', מורה דרך ומדריך תיירים, "המדריך לוקח קבוצות תיירים לטיולים חד־יומיים עד עשרה ימים בדרך כלל. הוא ה'אורים והתומים' שלהם. מה שהוא יגיד, ואיך שהוא יגיד את זה, יצרוב במוחם את דעתם על המקום והאנשים".

הבעיה, החלה ככל הנראה לאור הסכם פריז – שהינו הנספח הכלכלי להסכם אוסלו, במסגרתו התחייבה מדינת ישראל לאפשר למדריכים פלסטיניים בעלי תעודה מהרשות – להדריך בארץ. כך יוצא, שרבים מהם מדריכים במקומות שונים, חלקם אפילו במוזיאון השואה 'יד ושם'. שם טענו מדריכים ששמעו בעבר משפטים מקוממים ובלתי נתפסים המציגים השוואה פושעת, כמו: "מה שהגרמנים עשו ליהודים לפני 70 שנה, היהודים עושים לנו עכשיו".

"הדבר הזה ידוע בעולם התיירות וזו תופעה שמתרחשת כבר הרבה מאוד שנים", אומר צבי הרפז, מורה דרך עם ניסיון של 28 שנה. "אני במו אוזניי שמעתי מדריך אומר את המשפט הזה ממש לקבוצת תיירים קתוליים אמריקניים, ואני לא היחיד".

עוד מתארים מדריכים ישראלים, כי במקרים רבים המדריכים הפלסטינים מציגים בפני התיירות מציאות היסטורית מעוותת ושקרית לחלוטין. "הם אומרים להם שהיהודים היגרו לכאן ממדינות שונות לפני 100 שנה ובכך מסתכמת ההיסטוריה שלהם, ומובן שהם גזלו את האדמות לערבים ומונעים מהם חופש פולחן", משחזר א', "אם יש תייר חכם ששואל על ממצאים ארכיאולוגיים, הוא מקבל תשובה שהיהודים רקחו קונספירציה ומחדירים בתחכום ממצאים ארכיאולוגיים. שמעתי את הדברים האלה פעמים רבות. לפעמים אתה צועק משהו, ולפעמים אתה בולע את הרוק, כי אין לך כוח להתווכח שוב, וכי זה גם לא באמת יעזור לצעוק משהו לדקה אל מול אדם שנמצא איתם כל הטיול".

והתוצאות? הרסניות. "התוצאה עלולה להיות שטיפת מוח שנמשכת 10 ימים, ואין טוב יותר ממראה עיניים, גם אם הוציאו אותו מהקשרו", מתאר א'. "אחר כך הם מחברים את ההדרכות עם מה שהם ראו ברשתות החברתיות או בחדשות. האנשים האלו חוזרים למדינות שלהם ועלולים לספר לחברים שלהם את כל מה שהאכיל אותם המדריך הפלשתיני, כאילו זה דברי אלוהים חיים. זו תעשיית BDS שאנו במו ידינו מאפשרים לה לקרות".

בדומה לכך, גם ג', מדריך טיולים בעצמו, מתאר סיטואציה דומה שאירעה במהלך טיול שאורגן בידי סוכנות ישראלית – לקבוצה של 20 תיירים מגרמניה. "בדרך עבר האוטובוס ליד חומת ההפרדה", מספר ג', "והמדריך באוטובוס, ערבי ישראלי, הקפיד לומר להם כי מדובר בחומה שתפקידה להפקיע קרקעות מהפלשתינים ולא לאפשר להם לעבור ממקום למקום, בלי כמובן שום אזכור לצורך הביטחוני ולפיגועי ההתאבדות הקשים של האינתיפאדה השנייה שהביאו להקמתה.

"בטיול אחר נשאל מדריך ערבי ישראלי על שלדי המשוריינים בעליות לירושלים. הוא ענה להם שמדובר בשאריות של תאונות דרכים. כל דבר שיכול להעיד על זיקה שלנו למקום פשוט נמחק גם במחיר שקר גס".

אז למה בכל זאת בוחרים במדריכים פלסטיניים? התשובה היא בעיקר שיקול כלכליים. בעוד שכדי להזמין מדריך יהודי תצטרכו להיפרד מסכום של כ-225 דולר ליום - מדריך פלסטיני יגבה מכם מחצית מהסכום הזה, ולפעמים אפילו פחות מכך. גם נהגי אוטובוסים, שמגיעים ממזרח ירושלים, ועובדים על פי רוב ב'שחור' – במרבית המקרים עשויים להיות זולים יותר.

ממשרד התיירות נמסר בתגובה, כי "מדובר ב־0.5% ממורי הדרך בישראל, שמדריכים אך ורק קבוצות שיוצאות משטחי הרשות הפלשתינית, במסגרת הסדר הקיים משנת 1967 ועוגן במסגרת הסכם פריז. משרד התיירות מבצע ביקורות, ובמקרים שבהם נתפס מורה דרך מבצע עבירות אתיות ודמוניזציה פנה המשרד למינהל האזרחי כדי לשלול את האישור שניתן לו. בימים אלו מוביל משרד התיירות תיקון לחוק שירותי תיירות אשר נועד, בין השאר, לחזק את סמכויות האכיפה של המשרד".