לא יאומן: איבד אישה ו-11 ילדים בשואה, וזה מה שעשה כששוחרר

סיפורים מדהימים סופרו על האדמו"ר מצאנז זצ"ל בימים הקשים של השואה האיומה, כאשר בחשכת מחנות ההשמדה שמר בכל מאודו על כל תג של כל מצוה שהזדמנה לידו, ואף על מצוות יום יומיות, שהיה צריך מסירות נפש ממש לקיימן, לא ויתר כלל.

בספר 'לפיד אש' מובא מעשה שאירע מפי אחד ממקורביו, שמעיד כי היה נוכח בעצמו במעשה זה. כה המעשה: בימים האחרונים של המלחמה האיומה, הרגישו הגרמנים כי תבוסתם קרובה, ולאור העובדה שבמחנה ההשמדה 'דכאו' כבר השביתו בחודשים האחרונים את פעולת תאי הגזים והקרימטוריום, היו מחפשים הצוררים דרכים אחרות מאולתרות למיצוי אחרון של ברבריותם.

הנאצים הוציאו את שארית עובדי הכפיה ששרדו במחנה למצעד מוות אכזרי שנמשך ימים, כשהם מטלטלים ומריצים את השבויים האומללים ממקום למקום ללא יעוד וללא שום מטרה, בלא אוכל ושינה למען ענותו בסבלותם, לפעמים העלו אותם על קרונות רכבת שהסיעה אותם כברת ארץ קטנה הלוך ושוב.

היה זה ביום השישי, ערב שבת פרשת אמור, בו התרחש מאורע מוזר שכונה לאחר מכן בפי הניצולים: 'השחרור המדומה'. בחניית ביניים שעשתה הרכבת באחד הכפרים, בעוד הם כלואים בקרונות שעמדו על גבי מסילת הברזל, נכנסו פתאום פנימה קציני ס"ס וקראו אל היהודים השבויים: 'אתם חופשיים!', תוך שהם קורעים ותולשים את הסמלים מהם.

רבים מהיהודים שהאמינו להכרזה מיהרו לרדת מהקרונות והתפזרו לכל עבר כדי לחפש אוכל וכדומה, אולם האדמו"ר פנה תיכף באותו רגע ליהודים שעמדו סביבו בשאלה: 'הלא ערב שבת היום, להיכן נלך?' ובנשימה אחת הוסיף בלחישה: 'לבי אומר לי שלא הכל פה חלק!' הוא הציע לכולם להישאר בתוך הקרונות, אולם רק חלק מהאנשים קיבלו את עצתו.

כעבור שעה קלה התברר לאותם אומללים כיצד ליבו של הרבי חש את שהתרחש: בלי שום התראה מוקדמת, הגיעו לפתע מכל העברים מלאכי חבלה בדמות זקיפי ס"ס על אופנועים כשבידיהם רובים אשר פלטו אש תופת לכל הכיוונים, והפילו מאות חללים מקרב האנשים שירדו לשוטט בסביבה.

בנוסף, באותו זמן פעלו במרחב האווירי מטוסים אמריקאים שהפציצו את כל האזור בלא אבחנה, וגרמו גם הם למאות הרוגים חפים מפשע. רק הרבי הקדוש והנלווים אליו, אשר לא עזבו את הקרונות מפני קדושת השבת, נשארו חיים וקיימים ללא פגע.

והנה השתרר שקט נדמו היריות ירד הלילה, הגיע יום השבת. האנשים בקרון שרויים בתדהמה ממאורעות היום המוח מטושטש כליל, רק האדמו"ר שומר על צלילות הדעת: דאגה גדולה מכרסמת בלבו, איך מקיימים עכשיו את המצווה של סעודת שבת.

אכן, זו הדאגה היחידה הממלאת עכשיו את חלל עולמו: 'מעולם לא החסרתי סעודה בשבת', יבב בינו לבין עצמו. הוא עבר בתוך הקרונות מאיש לאיש בשאלה: 'מי רוצה לרכוש לעצמו עולם הבא? מי יכול לתת לי לאכול דבר מה לכבוד שבת?'

והנה, נתקל בר' יעקב קאהן מסעליש, שהחזיק בהיחבא מתחת לכותנתו מספר תפוחי אדמה בלתי מבושלים. נתן לו ר' יעקב תפוח אדמה בודד, ותיכף התלהב האדמו"ר והתחיל לזמר בדביקות רבה 'אתקינו סעודתא דמהימנותא אתקינו סעודתא דמלכא, דא היא סעודתא דחקל תפוחין קדישין', וקיים בתפוח אדמה בודד זה את המצווה של סעודת שבת בשמחה ובדבקות, כאילו היסב לשולחן מלא מעדנים.

חנני רק עוד פעם יחידה לברך 'שהכל נהיה בדברו'

אחרי שסיים, פנה שוב אל הצעיר בשאלה ביישנית: 'אולי יש מקום לדבר על תפוח אדמה נוסף בשביל סעודתא דעתיקא קדישא', והצעיר הסכים ונתן לו גם למחרת תפוח אדמה נוסף לקיים סעודה כדת היום.

האדמו"ר הוצף כולו רגשי גיל כאדם המאושר ביותר עלי אדמות, ופנה לאותו צעיר באמרו: 'אינני אומר לך תודה, אני לא מנסה אפילו לחשוב כיצד לגמול לך עבור טובה זו, כי רוצה אני שבעל הגמולות בכבודו ובעצמו ישלח שכרך עבור החסד הגדול שעשית עמדי, האח, אכן אתה אינך מסוגל כלל לתפוס בשכל אנושי מה רב טוב וחסד גמלתני בשבת זו, הרי בלעדיך לא יכולתי לקיים את סעודת השבת'...

סיפור נוסף על האדמו"ר סיפר מחותנו, הרב אונסדורפר, שהעיד כי שמע בעצמו מפי האדמו"ר. "בהיותו כלוא במשך תשעה חדשים במחנה 'מיהלדארף פנימה', הייתי רואה תמיד מול עיניו פלג מים זבים שקלחו מעבר לגדר, ברם הגדר היתה מחושמלת, והיה מסוכן אפילו להתקרב אליה. התפללתי איפוא כל אותם הימים לקב"ה 'חנני, אבא רחימא, רק עוד פעם יחידה בחיים לטבול במעיין המטהר, חנני רק עוד פעם יחידה לברך 'שהכל' על מימיו החיים!'…

"כשהגיע רגע השחרור מהמחנה, הזדרזתי ופניתי ראשונה במהירות אל הפלג החי ביער, וזינקתי אל תוך מימיו לטבול בהם. גם שתיתי מן המים מלוא לוגמיי אחרי שברכתי עליהם בהתרגשות רבה כפי שעוד לא ברכתי מעולם 'שהכל נהיה בדברו'". האדמו"ר סיים סיפור זה באומרו: "הלוואי ואזכה עוד פעם אחת ויחידה בחיים לברך ככה 'שהכל נהיה בדברו'"...

זוהי קרבת אלוקים ברמה הגבוהה ביותר, לקיים את המצוות היום יומיות כשבת וברכות, במסירות ורוממות גדולה בכל עת וזמן.

באדיבות אתר 'דרשו'.