העצמה לנשמה לפרשת עקב: קצר מסלול מחדש

כשאני שואלת אנשים, ובעיקר נשים, מה היא מטרת חייהם, התשובה הסופית המתקבלת ברוב המקרים הינה: "להיות מאושר/ת". כשאני ממשיכה וחוקרת מה זה בעצם אומר "להיות מאושר", התשובות רבות ומגוונות: "אם רק בעלי יפרגן ויחמיא לי...", "אם אשתי תכבד אותי ותסדר את הבית כמו שאני מבקש...", "אם המצב הכלכלי שלי יהיה טוב יותר...". אם ואם ואם... ובינתיים רובנו מתרפקים על נוסטלגיות מהעבר, מתבוססים בפנטזיות על העתיד, ושוכחים לחלוטין שהחיים מתרחשים ומתהווים בכל רגע, בהווה!

כולנו שואפים אל האושר הנכסף, אך איננו נותנים דעתנו מה הוא טומן בחובו. ובכן, מתי בפעם האחרונה הקדשנו מחשבה עמוקה בנוגע למהות האושר? גווניו? תכליתו? דרישותיו? כמו בעניינים רבים ושונים בחיי דור ה"אינסטנט", קל לנו להיתפס להצהרות וסלוגנים, שכמו פוטרים אותנו מלקיחת אחריות על המתרחש, ומאפשרים לנו "לא לעבוד קשה" מחד, אך מאידך מותירים אותנו עם זעקה פנימית שלא נותנת מנוח: "ריבונו של עולם! למה אני לא מאושר?".

אומר שלמה המלך במשלי: "בְּנִי, לִדְבָרַי הַקְשִׁיבָה לַאֲמָרַי, הַט-אָזְנֶךָ. אַל-יַלִּיזוּ מֵעֵינֶיךָ. שָׁמְרֵם, בְּתוֹךְ לְבָבֶךָ. כִּי חַיִּים הֵם לְמֹצְאֵיהֶם, וּלְכָל בְּשָׂרוֹ מַרְפֵּא"(משלי ד', כ'-כ"ב). ומביא "רבינו בחיי", שדברי שלמה המלך קוראים ליהודי להטות אוזן לדברי התורה המחיים את נשמתו, ולשמרם עמוק בתוך לבו, כי "חיים הם למוצאיהם", ומרפא לכל מכאוביהם!

אם ניקח את דברי הענקים המובאים לעיל, נקבל את הדרך אל האושר, וכל שעלינו לעשות הוא להחליט לצעוד בה.

אם נחכה שהאושר ינחת עלינו ויקבע את מקומו במעוננו, עשויים אנו להעביר חיים שלמים בתחושות תסכול, מרמור והחמצה. אולם מטרת חיינו היא לערוך בירור מעמיק בנוגע לתכלית קיומנו. והרי אם לקח הקב"ה נשמה רוחנית גבוהה כל כך, וזיווג אותה לגוף גשמי וגדוש בתאוות וגחמות, אזי יש לכך סיבה טובה.

אז נכון שאפשר לבכות ולהתאונן עד בלי די על מר גורלנו, על שפלות מגרעותינו וכישלונותינו, ועל כל מה שלא מסתדר בחיינו. אולם הנשמה, שכל עולם הרגש עובר ומורגש דרכה, אינה משלימה עם מציאות עגומה זו, וע"כ היא מייסרת את היהודי בכל רגע שהוא אינו קשוב לה.

אומר דוד המלך בתהלים: "שבטך ומשענתך המה ינחמוני". ועולה הקושיה: אפשר להבין שמשענת ה' מנחמת, אך איך יתכן שהשבט, הוא המקל המייסר, מנחם?

על כך משיב הקב"ה בפרשתנו, ואומר: "וְיָדַעְתָּ עִם לְבָבֶךָ כִּי כַּאֲשֶׁר יְיַסֵּר אִישׁ אֶת-בְּנוֹ ה' אלו-קיך מְיַסְּרֶךָּ" (דברים ח', ה'). יהודי שמחדיר לחדרי ליבו שכל קשייו, מכאוביו וייסוריו באים עליו מאביו אוהבו, על מנת לחשלו ולהשיבו בכל עת לדרך הישר, זוכה לקבל את כל מאורעות החיים באהבה, ומתקיימים בו דברי התהלים: "עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר". שבת שלום.

חגית אמאייב הנה יועצת בכירה מטעם מחלקת שלום בית בהידברות. לפניות למחלקה - 073-222-1310 או במייל shimonb@htv.co.il