סיון רהב מאיר על פרשת עקב: איך לומדים באמת?

זה נכון תמיד, אבל בחופש הגדול – במיוחד. בפרשת השבוע ("עקב") מופיע הפסוק הבא: "וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם אֶת בְּנֵיכֶם לְדַבֵּר בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ". לכאורה, הפסוק הזה אומר שצריך ללמד הילדים, ולדבר איתם על ערכים ואסור ומותר כשיושבים בבית, וכשהולכים בדרך, וכשהולכים לישון, וכשקמים בבוקר. כלומר, תמיד.

אבל הנה פרשנות ששמעתי מהרב דודי ברוורמן. אם קוראים שוב את הפסוק, רואים שבכלל לא מתואר בו מצב שבו ההורים עומדים מול הילד ומרצים עם לוח וכותבים איך צריך להתנהג. הלימוד פשוט נעשה כשהם איתנו, כשאנחנו יושבים בבית, והולכים בדרך, וישנים וקמים בבוקר. הם מתבוננים, ומתוך כך לומדים איך להתנהג. דוגמה אישית היא מה שהכי משפיע. בחופש, כשהמסגרות נעלמות וכולם נמצאים יחד באופן אינטנסיבי, לאורך היום, העיקרון הזה נכון יותר, ומאתגר יותר. בקיצור, הילדים לא לומדים מאיתנו, הם לומדים אותנו.

כוח המילים

שוב ושוב שאלו אותי השבוע אם זה נכון. השמועות דיברו על הרמטכ"ל אייזנקוט, ואז על שורת בכירים אחרים שנפגעו חלילה. זה עבר מפה לאוזן, בווטסאפ, ברשתות. רק כעבור כמה שעות פורסם כי מי שנהרג השבוע בתאונת המסוק הוא רס"ן במיל' דודי זוהר ז"ל.

חז"ל מרבים לכתוב על כוח הדיבור, על "חיים ומוות ביד הלשון", אבל בעידן הנוכחי כל הדימויים על דיבור לשון הרע משתנים ומתעצמים. פעם למשל קראתי משל על כרית מלאה נוצות שפוזרה בכיכר העיר. מישהו שריכל והפיץ שמועה ורוצה לתקן – צריך לרוץ ולאסוף את כל הנוצות שפיזר, וזה כמובן קשה. היום היכולת לפזר "נוצות" גדלה פי כמה, כל מקום הוא "כיכר העיר" והיכולת לאסוף אותן – כבר באמת בלתי אפשרית.

התכונה המיוחדת הזו, הדיבור, היא מה שהופך אותנו לאדם. הרב יצחק גולדווסר כותב: "זלזול האדם בתכונת הדיבור אשר ניתנה לו על פני שאר הנבראים – משמעות הדבר היא שהאדם אינו מייחס מספיק חשיבות לחלק האלוקי שבו".

ומצד שני, חכמינו מזכירים כמה כוח חיובי יש למילים. ממש כשם שהיה מי שהשתמש השבוע בכוח הזה כדי לשקר ולהבהיל ולהחליש, אפשר להשתמש בכוח המילים גם כדי לתקן ולפייס ולחזק.

הדברים מוקדשים לעילוי נשמתו של דודי זוהר, שלא היה "מפורסם" או "אישיות בכירה", אבל ודאי היה עולם ומלואו.

מהי גדולה?

מה עושה מישהו לגדול באמת? פרשנים רבים אומרים שהתשובה מסתתרת בפסוקים הבאים בפרשת השבוע: "כִּי ה' אֱלֹהֵיכֶם הוּא אֱלֹהֵי הָאֱלֹהִים וַאֲדֹנֵי הָאֲדֹנִים. הָאֵל הַגָּדֹול, הַגִּבֹּור וְהַנּוֹרָא, אֲשֶׁר לֹא-יִשָּׂא פָנִים, וְלֹא יִקַּח שֹׁחַד. עֹשֶׂה מִשְׁפַּט יָתוֹם וְאַלְמָנָה וְאֹהֵב גֵּר לָתֶת לוֹ לֶחֶם וְשִׂמְלָה".

ההתחלה נשמעת דרמטית מאוד. שימו לב לתארים: "אלוקי האלוקים", "אדוני האדונים", "הגדול", "הגיבור", "הנורא". כהמשך ישיר למילים כאלה, היינו מצפים לתיאורי נסים נפלאות, לשינוי סדרי עולם, למשהו שהוא מעל הטבע. אבל במקום זאת אנו יורדים מטה מטה, ומגלים את הקב"ה מתעסק בשמלה ובלחם של היתום, הגר והאלמנה. מקשיב ואוהב ודואג מול הבעיות של מי שצריך עזרה בחברה. יש גישות פילוסופיות שאומרות: אלוקים כל כך רם ונישא, שלא אכפת לו ממך וממעשיך, זה קטן עליו, הוא מעל זה. אבל התורה מלמדת כאן עיקרון הפוך: להיות הכי גדול זה לשים לב לדברים הכי קטנים.

איך לריב ואיך לא לריב

זה אחד הכללים הקריטיים למריבה ולפיוס: לא להשתמש בביטויים חריפים מדי, שאחר כך אי אפשר למחוק. פרשת השבוע מזכירה איך העם עשה עגל זהב אחרי מתן תורה, ואיך משה שבר את הלוחות, אבל התחנן והתפלל וקיבל לוחות שניים. שימו לב למה שמשה רבנו מספר על הרגעים שבהם שמע על עגל הזהב: "וַיֹּאמֶר ה' אֵלַיי: קוּם רֵד מַהֵר מִזֶּה כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ מִמִּצְרָיִם. סָרוּ מַהֵר מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוִּיתִם, עָשׂוּ לָהֶם מַסֵּכָה".

למה נכתב כאן רק "עשו להם מסכה"? הם הרי עשו עגל מסכה, והשתחוו לו, ועבדו אותו. למה לבחור בניסוח מינימליסטי ועדין ומרוחק כזה? בספר הנפלא "שערי אהרון" מצאתי את ההסבר הבא: "נאמר 'עשו להם מסכה', והטעם שלא אמר 'עגל מסכה' – מפני שחס על כבודם כי היה העניין הזה להם דבר מגונה מאוד מאוד".

כלומר, אלוקים לא אומר בצורה מפורשת מה היה החטא החמור, אלא בוחר בלשון עדינה יותר. אם יש קשר וברית ועתיד משותף, ואם רוצים למחול ולסלוח ולהמשיך ביחד, לא צריך להזכיר את כל החטאים ולפרט את כל השגיאות. להיפך. עדיף לטשטש ולמזער, לא להשפיל ולא להזכיר נשכחות. הנה, אפילו כשמדובר בעגל הזהב המפורסם, אנחנו רואים כאן ויתור על המילה המרכזית "עגל", כדי לחוס על כבודם של מי שחטאו. לא תמיד צריך לומר את הכול בפרצוף.

להצטרפות לקבוצת "החלק היומי" של סיון רהב מאיר, נא לשלוח בהודעת ווטסאפ את שמכם בלבד למספר 054-8151949

לרכישת ספרה החדש של סיון רהב מאיר, "הסטטוס היהודי", דרך הידברות שופס, חייגו 073-2221250 או הקליקו כאן.