הטור של אורטל קפטן: לא לזלזל בשלום הבית

זהו, אני מתגרשת. אני לא מסוגלת לחיות עוד שניה עם אדם שמצהיר הצהרות, זורק הבטחות לאוויר, וחוזר לסורו אחרי 3 ימים. גם אני בן אדם, והנשמה שלי צמאה ליחס הולם". כך פתחה את השיחה רעות חברתי. "רגע, רגע, רגע... תנשמי עמוק... מה קרה?", שאלתי. "את בבית?", שאלה רעות. "כן, בואי אלי", עניתי. רעות הגיעה תוך זמן קצר, והחלה לשפוך את ליבה בכל הקשור לשלום הבית שלה. אני מוכרחה להודות שהייתי בהלם, מאחר ועל פני השניים, רעות ובעלה, ניכר היה שניצבים למול עינינו זוג יונים שלהם חסר רק את אפקט הפרחים הצבעוניים מסביב וזהו, התמונה מושלמת. אך בשיחה של 20 דקות עם רעות התברר שמולי יושבת נפש שבורה ורצוצה. וכך היא מספרת: "בבית הורי ראיתי יחס מיוחד האחד כלפי השני כזוג אוהבים. הכבוד וההערכה שנתן אבי לאימי פשוט מעורר הערצה, וכן להיפך. זו הדרך בה התחנכתי, וכל חיי הייתה לי שאיפה שעל כך יהיה מושתת ביתי. לא חלמתי על אביר עם סוס לבן, ממש לא, אבל על בעל הגון עם מידות טובות ובעיקר מכיל – כן! לפני החתונה כזה בדיוק היה יואב. עונה על כל הדרישות... שלי לפחות. תוך שנה מיום החתונה התחלתי להרגיש שהצד השני לא מבין דבר בנפש האישה". "במה זה התבטא?", שאלתי. "במה לא?" השיבה רעות. "היחס, הכבוד, השתלטנות, הכבדות ומעל הכל חוסר האכפתיות שלו ממני". "שטחת בפניו את הטענות שלך?". "אורטל, את רצינית?". "בהחלט", השבתי, ושאלתי שוב. "דיברתם?". "אנחנו מנהלים שיחות אחת לשלושה ימים בממוצע". "ומה קורה אחר כך?", שאלתי. "הוא משתדל להשתנות, ואחרי 3 ימים חוזר לסורו. חוסר הערכה, חוסר אכפתיות". "חוץ מהבעיות הללו, בשאר הדברים שאינם קשורים לשלום הבית הוא בסדר?", שאלתי. "אורטל, הוא מושלם בהכל, אבל אני לא מסוגלת לנהל שיחות כל 3 ימים. זה מתיש אותי נפשית ואני לא מסוגלת להתנהל ולנהל את הבית בצורה כזאת". אני לא יועצת נישואין, ולא מתיימרת להיות, אבל המשכתי לשוחח עם רעות כחברה אל חברה, והארתי את עיניה בנקודות חשובות בנוגע לצעד שהיא חשבה לעשות. נראה היה שאחרי שעה של שיחה היא נרגעה, ושכנעתי אותה ללכת להתייעץ עם אחד הרבנים החשובים שעוסקים בנושא. נתתי לה לקרוא את הספר "המדריך המלא לנישואין מאושרים" של הרב זמיר כהן שליט"א. שמרתי איתה על קשר, וברוך השם, המצב בביתם משתפר.

"והיה עקב תשמעון" – רש"י מסביר שישנן מצוות שאדם דש בעקביו, היינו מזלזל בהן, או במילים עדינות יותר – אינו מדקדק בהן. הסיבה לכך היא משום שנראה לנו כי מצווה פלונית חשובה יותר ומצווה אחרת חשובה פחות ועל כן אין זה משנה אם נדקדק בה אם לאו.

אם נעשה השלכה לביתנו הקט, הנטייה שלנו כבשר ודם היא לדקדק יותר בכל דבר שהוא מחוץ לד' אמותנו, הן בהתנהגות, הן בעבודת המידות והן בעשיית חסד עם אנשים חיצוניים, ועוד.

בבית אנו לא תמיד מקפידים על יחס הולם ומכבד. הסיבה לכך היא משום שבבית מבינים אותנו, סולחים לנו, מתפייסים איתנו. בבית זה לא יראה מוזר שאצעק או אדבר בחוסר כבוד לילדים, לאישה, לבעל או כל סיבה אחרת.

"והיה עקב תשמעון – מצוות שאדם דש בעקביו". אם נתבונן בפרשת כי תצא, שאותה נקרא בעוד 3 שבועות, נקרא את הציווי "כי יקח איש אישה... ושימח את אשתו אשר לקח".

ציווי זה מתווה קו ברור ומדויק לדרך התנהגותנו: "ושימח את אישתו אשר לקח" לא פחות מכל מצווה אחרת אשר ציוותה תורתנו הקדושה. נכון שהרגילות והזמן מובילים לאפטיות, חוסר אכפתיות וכו', אך חשוב גם אז לתת את הדעת שלא תהא מצווה זו קלה בעינינו, ויש להקפיד לקיים ולהדר גם במצוות הללו, כי "אין אתה יודע מתן שכרן של מצוות".

על כך כתב דוד המלך בתהלים: "גם עבדך נזהר בהם בשמרם עקב רב" (י"ט,י"ב).

מדברים אלו ניתן ללמוד על היחס הכללי בבית היהודי. חשוב לציין, הבעל הוא אינו האובייקט היחיד הקשור למצווה זו, אלא אף "האישה אשר לקח", ועל כך האמרה הידועה "טובים השניים מן האחד".

"והיה עקב תשמעון – מצוות שאדם דש בעקביו". לא נדוש במדוכה מצווה קלה או מצווה חמורה, לפי שאין אנו יודעים מתן שכרן של מצוות, ובטח שלא נדוש את ביתנו בידינו.

רעות ויואב הם רק מקרה אחד בו ה"עקב תשמעון" הורגש, ואף הגיע למשבר.

בעוד זמן קצר יחול חודש אלול. המלך יורד לשדה, ונחוש כולם קרבת אלוקים יותר מבכל השנה, אז וודאי שההתרגשות והכיסופים לא מאפשרים לדוש במצוות קלות או חמורות, אבל הכנה טובה תגרום לנו לתנופה, ויפה שעה אחת קודם.