חוק צחוק

יהודי יושב בבית קפה בחו"ל וקורא עיתון בערבית. שואל אותו חברו: "למה אתה קורא עיתון של ערבים?".

"תשמע", משיב היהודי, "פעם הייתי קורא עיתונים יהודיים, אבל כל הזמן כתוב שם את אותן החדשות: הישראלים נרדפים, ישראל מותקפת, יש אנטישמיות, יש אבטלה, היהודים חיים בעוני, סכנת התבוללות... בקיצור, דיכאון".

"ועיתון ערבי לא מדכא?!", מתפלא החבר.

"להיפך!", משיב היהודי, "בעיתונים הערבים אני קורא שהיהודים בונים פצצות חכמות, שהיהודים שולטים בכל מדינת ישראל כולל השטחים, שהיהודים שולטים בערבים, שהיהודים שולטים בכל הבנקים, שהיהודים עשירים ורבי עוצמה... בקיצור, תענוג!".

* * *

בסופה של פרשת השבוע שעבר כותבת התורה שאברהם אבינו מתבשר מפי האלוקים שייוולד לו בן. אברהם שמח מאוד למשמע הבשורה, עד כדי כך שהוא מתחיל לצחוק. לעומת זאת, בפרשת השבוע הנוכחית מתבשרים שרה ואברהם מפי המלאכים שבאו לבקר בביתם שעוד שנה יהיה להם בן.

כששרה שומעת את בשורת המלאכים היא מתחילה לצחוק. מדוע? כי היה לה קשה מאוד לקלוט שסוף סוף תמו שנות עקרותה המרובות, סבלה הבלתי נתפס הגיע לקצו. אלוקים מעיר לאברהם על כך ששרה צחקה, אולם בל נטעה חלילה לחשוב ששרה חטאה בכך שצחקה, זה אמנם לא היה ראוי לפי דרגתה הגדולה, אך לא היה זה חטא.

ההוכחה לכך היא - ששמו של יצחק אבינו נגזר בין השאר מהצחוק של הוריו, ואם היה זה חטא, לא היו מנציחים את ´חטאה´ של שרה בשמו של בנה. סיבה נוספת לשמו של יצחק היתה השמחה והצחוק ששרו בעולם בלידתו, שהרי עקרות רבות נפקדו עם שרה, וחולים רבים נתרפאו באותו הזמן.

ברשותכם קוראים נכבדים הבה נתבונן יחדיו במילים בהן מגדירה התורה את שמחתו של אברהם אבינו: "ויפול אברהם על פניו ויצחק ויאמר בלבו הלבן מאה שנה יולד"... פירוש: אברהם שמח כל כך עד שהוא נותן ביטוי לשמחתו באמצעות הצחוק. ולא זו בלבד אלא הוא מבטא בשפתיו את הפלא הגדול - אני בן מאה וייוולד לי בן!!

מי שהתבשר בעבר בבשורה מפתיעה ומשמחת במיוחד, יכול לנסות להיזכר ברגעי האושר הראשוניים, ולהנהן בראשו לאות הזדהות עם התיאור של התורה על אברהם.

אבל שמחתו של אברהם לא היתה ערטילאית ומופשטת, אברהם הגדיר לעצמו היטב את המציאות: למרות שבן מאה שנה אנכי - אני שמח שבגיל כזה יהיה לי בן. זוהי הסתכלות ריאלית על ההווה לצדתקווה איתנה ושמחה פנימית במשמעות הדברים, למרות שהבשורה היא עדיין הבטחה בלבד.