הרב זמיר כהן – האוצר הטמון ברגע של לימוד

"יְקָרָה הִיא מִפְּנִינִים,

וְכָל חֲפָצֶיךָ לֹא יִשְׁווּ בָהּ"

"כִּי טוֹבָה חָכְמָה מִפְּנִינִים,

וְכָל חֲפָצִים לֹא יִשְׁווּ בָהּ"

הפנינה, קטנה היא. אולם ערכה רב יותר מהררי נחושת וברזל.

גם הרגע, קטן הוא וזעיר. אולם אם הוא רגע של תורה, נכבד ויקר הוא אף יותר מפניני חן. שכן ממד הזמן - כלי הוא. ואם הרגע מתמלא בלימוד תורה, עולמות שלמים של חומר ואף של רוח אינם משתווים ליוקרתו ולמעלתו.

וכפי שלימדונו חז"ל בביאור ההבדל שבין שני הפסוקים בספר משלי, העוסקים במעלת התורה: "יְקָרָה הִיא מִפְּנִינִים, וְכָל חֲפָצֶיךָ לֹא יִשְׁווּ בָהּ", ומאידך נאמר: "כִּי טוֹבָה חָכְמָה מִפְּנִינִים, וְכָל חֲפָצִים לֹא יִשְׁווּ בָהּ".

וכך נאמר במדרש:

"כתוב אחד אומר 'וְכָל חֲפָצִים לֹא יִשְׁווּ בָהּ', וכתוב אחד אומר 'וְכָל חֲפָצֶיךָ לֹא יִשְׁווּ בָהּ'? 'חפצים', אלו מצוות ומעשים טובים [ולפי שהם חפצי שמים, לכן לא הוזכרו בלשון שייכות לאדם]. 'חפציך' [חפציו של האדם], אלו אבנים טובות ומרגליות".

כידוע, כל מצוה וכל מעשה טוב, גם אם נראים הם קטנים ופשוטים כעניית אמן וכחיוך לזולת, גדולים ועצומים הם עד שבכוחם לבטל גזרות ולהוריד שפע רב לאדם ולעולם. אולם במדרש זה לימדונו חז"ל כי במצוות לימוד התורה ישנו עניין מיוחד עד כדי כך שמעלתה גבוהה לא רק מחפצי האדם, אלא גם מחפצי שמים. וכמו שכתב הגאון מווילנא בספרו שנות אליהו על המשנה "תלמוד תורה כנגד כולם": "שכל תיבה שלומד בתורה, שקולה כנגד כל המצוות". וזאת כמובן מבלי לגרוע בחיוב המוטל על כל אדם לקיים כל מצוה. וכמו שכתב הרמב"ם על הלומד תורה אשר הזדמנה לפניו מצוה כגון לגמול חסד עם הזולת: "היה לפניו עשיית מצוה ותלמוד תורה, אם אפשר למצווה להיעשות על ידי אחרים, לא יפסיק תלמודו. ואם לאו, יעשה המצווה ויחזור לתלמודו". וכן נפסק בשלחן ערוך. וכל שכן כשמדובר במצווה שמוטלת עליו דווקא לעשותה, כגון הנחת תפילין וכדומה. טעם הדבר הוא, לפי שעל אף יוקרת הלימוד-תורה עצמו ושכרו הרב, על האדם להנהיג את עצמו בחיי היום יום על פי הדרכת התורה וליישם את הוראותיה – גם על חשבון זמן הלימוד. שהרי זוהי תכלית לימוד התורה - לחיות על פי הדרכתה. וכלשון חז"ל בתלמוד: "גדול לימוד תורה, שהלימוד מביא לידי מעשה". כלומר, מצד המעלה והשכר, שקול הוא לימוד התורה כנגד כל המצוות יחדיו. אולם מעלתה של התורה נובעת מהעובדה שמעצם היותה ספרו של בורא האדם והעולם, היא זו המדריכה את האדם כיצד לממש את תכלית הבריאה באמצעות בחירה במעשים נכונים. לפיכך, כאשר מגיע זמנה של מצוה, נדרש לומד התורה לבטל מלימודו כדי לקיים את מצות התורה וחוזר מיד ללימוד. שהרי זוהי תכלית התורה: לבנות את אישיותו הרוחנית של האדם באמצעות המצוות המעשיות.

* * *

מהות הזמן ומי מעיינות התורה

בעת הבריאה, עם היווצרות היקום נברא גם הזמן. וכמו שכתב הרמב"ן בביאור הפסוק "וַיִּקְרָא אֱלֹקִים לָאוֹר יוֹם": "יאמר כי נברא הזמן". והביאור בזה הוא, שכל זמן שלא נברא העולם, לא הייתה שום משמעות למושג 'זמן', משום שהזמן נמדד רק על פי שינוי בעולם הנברא. כגון, פלוני היה בתחילת הרחוב והנה עתה הוא בסופו. ואפילו כאשר אינו זז ממקומו, חלים שינויים ביולוגיים בגופו ובזה באה זרימת הזמן לידי ביטוי. אבל ללא שינוי במציאות אין שום משמעות למושג זמן.

זמן זה שנברא ביום הראשון, מורכב כידוע מרגעים, המצטרפים לדקות, המתחברות לשעות, מהן מורכבים ימים, אשר הם הם חייו של האדם. לכן כל רגע ורגע יקר ערך הוא ביותר. שהרי כל רגע של חיים שחולף ריקם, הולך הוא לבלי שוב. ובמה הטוב והנכון ביותר למלאותו? באוצר היקר ביותר, שבידו לרומם את האדם ולהעניק לו הדרכה נכונה בכל תחומי החיים. הלא הוא לימוד תורתו של הבורא. שהרי כל אדם המבקש לעשות את הנכון ואת הטוב ביותר בעבורו, מחפש את אשר יכיל את מירב המעלות האפשריות. והרי אין כמו התורה, דבר אשר יכיל את טהרת הנפש ואת ההדרכה לחיים טובים ומאושרים בעולם הזה ובעולם הבא, יתקן את מידות האדם וירומם אותו למעלות הגבוהות מהמלאכים. ובנוסף על כל זאת, גם יקיים את כל הבריאה ויוריד שפע רב לעם ישראל, וכפי שיתבאר להלן.

מובן מעתה שלא לחינם נמשלה התורה למים. כשם שהמים מנקים את האדם, מטהרים אותו בטובלו בהם, מחיים את הכל בשתייתם ומקיימים את העולם, אף התורה כן. וכשם שהמים נמצאים בגופו של האדם בכל רגע ורגע ואם ינסה לחיות מבלי שיהיו מים בגופו אין לו קיום, כך נדרשת והכרחית היא התורה לאדם, ואם יפרוש ממנה, הרי הוא כפורש מן החיים.

ועוד תכונה מעניינת יש למים. הסוחב מהם כמות מסוימת כגון חבית מים על גבו, יתעייף מהרה ולא יוכל להמשיך ללכת. אולם הצולל כל כולו במים, אף על פי שלחץ אדיר של מים במשקל רב על גביו, לא רק שאינו חש בכובדם אלא הוא אף מתענג בצלילתו ומגלה עולמות קסומים של דגים בשלל צבעים ואלמוגים מרהיבי עין. כך המנסה לקחת רק מעט מהתורה, ומתפשר ברגעים מסוימים על קיום חלק מהוראותיה, יחוש עול וכבדות בעבודתו הרוחנית. אולם הצולל כל כולו בעולמה של תורה, לומדה כראוי, מתבטל לדבריה ומיישם את הוראותיה בכל רגע ורגע בחייו, חש כי עולמות קסומים נחשפים בפניו. חייו נעשים שלווים, מאושרים ומלאי תוכן, והוא חס על חברו הנמצא שם בחוץ, ומשחק לו בצדפים חלולים על החוף...

אכן,

 "אַשְׁרֵי אָדָם מָצָא חָכְמָה וְאָדָם יָפִיק תְּבוּנָה:

 כִּי טוֹב סַחְרָהּ מִסְּחַר כָּסֶף וּמֵחָרוּץ תְּבוּאָתָהּ:

 יְקָרָה הִיא מִפְּנִינִים וְכָל חֲפָצֶיךָ לֹא יִשְׁווּ בָהּ:

 אֹרֶךְ יָמִים בִּימִינָהּ בִּשְׂמֹאלָהּ עֹשֶׁר וְכָבוֹד:

 דְּרָכֶיהָ דַרְכֵי נֹעַם וְכָל נְתִיבֹתֶיהָ שָׁלוֹם:

 עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ וְתֹמְכֶיהָ מְאֻשָּׁר".

נצא נא למסע מרתק אל עומק סוד כוחו של רגע - אם אך מנוצל הוא כראוי ללימוד התורה.

לרכישת הספר "מפתחות לחיים" היכנסו לאתר הידברות שופס