רגע של לימוד תורה – כמה עונג יש בו?

על משקלה האדיר והבלתי נתפס של כל פעולה רוחנית אמר הרב הצדיק אליהו לופיאן בשם הסבא מקלם: "היה כדאי להקב"ה לברוא את העולם למשך ששת אלפים שנה כדי שיהודי יזכה לומר פעם אחת בלבד במשך זמן הבריאה 'ברוך הוא וברוך שמו'. ואלף פעמים אמירת 'ברוך הוא וברוך שמו' אינו מגיע לגודל החשיבות של עניית 'אמן' פעם אחת בלבד. ואלף פעמים 'אמן' לא מגיע לגודל החשיבות של 'אמן יהא שמיה רבא' פעם אחת בלבד. ואלף פעמים 'אמן יהא שמיה רבא' לא מגיע לזכות של מילה אחת מלימוד התורה". וביאור סוף דבריו הוא על פי הנאמר במשנה: "ותלמוד תורה כנגד כולם".

והנה, בפרקי אבות לימדונו חז"ל כי "יפה שעה אחת של קורת רוח בחיי העולם הבא, מכל חיי העולם הזה". וביארו חכמי המוסר שהכוונה בזה היא, שאם ניקח את כל סוגי העונג וההנאות החומריות שחווים כל בני האדם החיים בעולם הזה, ואף של אותם שחיו בעבר ושיחיו בעתיד עד ביאת המשיח, ובכללם המלכים ורוזני ארץ וכל עשירי עולם, ונרכז את כל ההנאות שנהנו בחייהם לרגע אחד, זהו הנקרא "כל חיי העולם הזה". האם יש מי שיכול לתאר לעצמו באיזה עונג מדובר? בוודאי שהדבר למעלה מתפיסת דמיונו של אדם בהיותו בגוף חומרי המוגבל ביכולותיו. וגילה לנו הבורא בתורתו כי כל ההנאות הללו אינן אלא בגדר דמיון ביחס לעונג הרוחני האמיתי, עד ששעה אחת של קורת רוח בחיי העולם הבא - עולם בו הנשמה משוחררת ממגבלות הגוף החומרי - גדולה מעונג זה! הרי על כך כתב הרמב"ם שכשם שאי אפשר להסביר לעיור מלידה מהו צבע, משום שעולם הצבעים אינו בתחומי השגתו כלל, כך אי אפשר להסביר לאדם בהיותו בעולם החומר המוגבל מהו העונג וההנאה בעולם הרוחני שבחיי העולם הבא.

ועל מה מקבלים שכר אדיר זה? אף על עניית ברוך הוא וברוך שמו "בלבד". מרעיש לחשוב, לאור דברי הסבא מקלם, מהו השכר שיקבל האדם על מילה אחת של לימוד תורה. הן את החישוב הזה היה עלינו לשנן השכם והערב ולפרסם בחוצות קריה! שהרי כמה מתאמץ כל אדם השואף לשלמות לעשות חסד עם רעהו, להיזהר מדיבורי לשון הרע ורכילות, לכבד את השבת ועוד, על אחת כמה וכמה צריך להתאמץ בניצול כל רגע ללמוד התורה ששכרה כה עצום ורב!

עתה נתבונן. כל מצווה שקיומה תלוי במעשה, כגון קידוש בשבת, עזרה לזולת, הנחת תפילין, נטילת לולב וכדומה, קיומה מתחיל בראשית פעולת מעשה המצווה וסיומה בסוף העשייה אשר אורכת זמן מה. אולם במצוות "וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה", כל מילה ומילה נחשבת למצות עשה בפני עצמה. צא וחשוב, אומר בעל החפץ חיים בספרו תורת הבית, כמה מצוות עשה ביד היהודי לקיים ברגע של לימוד תורה. הלא בדקה אחת יכול הוא לומר מאתיים מילים של דברי תורה והרי שיש לו מאתיים מצוות עשה בדקה (!). וכאשר דקה ועוד דקה מצטרפות לשעה, הרי נמצא שבשעה של לימוד תורה מקיים שתים עשרה אלף מצוות! וכמה הון צובר אדם הלומד שעות רבות ביממה? הרי מנקודת מבט אמיתית של חיי נצח, הוא הוא העשיר האמיתי!

זהו סוד הפרוטה לפרוטה שמצטרפים לחשבון גדול, וזה גם סוד הרגע לרגע שמצטרפים לזמן ארוך ולמיליוני מצוות אשר רק הנשמה הרוחנית והבלתי מוגבלת מסוגלת להכיל את ריבוי השכר על כל זאת.

* * *

יצוין כי ישנם זמנים בהם ערכו של רגע עולה פלאים. וכמו שכתב המקובל הנודע הרב יוסף חיים בספרו "בן איש חי", שדקה של לימוד תורה בשבת מקביל לאלף דקות ביום חול, ושעה מקבילה לאלף שעות. שכן השבת שייכת לממד רוחני גבוה והזמן זורם ביום זה באופן אחר. וזה עומק ביאור הפסוק: "וַיְבָרֶךְ אֱלֹקִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ". קידושין הוא רוממות ופרישה מהכלל. יום השבת שהתקדש, נבדל מכל ימי המעשה, וכל רגע ממנו זורם בממד שונה לחלוטין המקביל לאלף רגעים ביום חול!

ואם רגע זה המנוצל לתורה הינו בדור או בעת שהאחרים ממעטים בלימוד תורה, כגון בימי בין הזמנים של הישיבות והכוללים, בערבי שבתות וחגים וכדומה, הרי השפע היורד לעולם מתחלק בין מספר מצומצם של לומדים והוא מקבל שפע אור רוחני ושכר עצום כנגד כל אותם שאינם לומדים (!). שכר זה המוכפל במספרים אדירים מביא את הלומד לדרגת שכר בלתי נתפסת. וכפי שמובא במדרש בשם רבי שמעון בר יוחאי: "תני רבי שמעון בן יוחאי, אם ראית דור שנתרשלו ידיהם מן התורה, עמוד והתחזק בה, ואתה נוטל שכר כולם". דברי רבי שמעון בר יוחאי מתייחסים לכל עת בה אין רבים שלומדים תורה בעם ישראל. הן בדור כזה והן בשעה כזו.

גם שוויו של רגע של לימוד מתוך צער, כגון קשיי פרנסה, בעיות בריאות ושאר טרדות, מכפיל את מעלת ואת שכר הלימוד לפחות פי מאה. כמובא באבות דרבי נתן: "אם למדת תורה בשעת העושר, אל תשב לך בשעת העוני. אם למדת תורה בשעת שביעה, אל תשב לך בשעת רעב. אם למדת תורה בשעת הרווח, אל תשב לך בשעת הדחק. לפי שטוב לו לאדם דבר אחד בצער ממאה ברווח".

לרכישת הספר "מפתחות לחיים" היכנסו לאתר הידברות שופס