הרב זמיר כהן – כמה מצוות מרוויחים בדקה של לימוד?

יש להתבונן ביקרת ערכו של כל רגע, על פי המובא בספר נפש החיים בשם תיקוני הזוהר: "דלבושין דלביש בצפרא [בבקר] לא לביש ברמשא [בערב], ודלביש ברמשא לא לביש בצפרא וכו'." ומבאר הרב חיים מוולוז'ין את כוונת הדברים, שכל תפילה שאנו מתפללים אינה דומה לחברתה על אף שהנוסח הוא אותו נוסח. משום שכל תפילה הנאמרת בזמן אחר פועלת במקום שונה. שכן כל רגע אינו דומה לרגע אחר, אלא פועל בעולמות הרוחניים במקום אחר לחלוטין. ולכן אמרו חז"ל על הפסוק: "מְעֻוָּת לֹא יוּכַל לִתְקֹן", זה שביטל קריאת שמע או תפילה. משום שגם כאשר יקרא קריאת שמע ויתפלל מחר, אין הדבר יכול להוות תחליף לשל היום. שהרי מחר הוא זמן אחר הפועל במקום שונה לחלוטין. וכך גם בניצול כל רגע ורגע ללימוד התורה. לכל רגע יש יעוד בפני עצמו. את מה שהחמיץ מלעשות ברגע זה לא יוכל להשלים ברגע הבא או מחר, כי לרגע הבא ולמחר יש יעוד בפני עצמו! וכל זמן אשר יכול היה להיות מנוצל לתורה ובוזבז ללא תועלת, אין לו תחליף. שהרי בזמן הבא ישנה הארה חדשה והוא כבית קיבול ממש הממתין ומצפה שימלאוהו בתוכן רוחני. וכן מבואר בכתבי האר"י ז"ל שכל יום ויום, ושעה שעה, אינה דומה כל אחת ואחת לחברתה מיום בריאת העולם והלאה. והזוכה למלא את כל רגעיו בתוכן רוחני של תורה ומצוות, זוכה להגיע לחיי העולם הבא כאשר כל ימיו באים עמו, גדושים ורוויים כראוי. אדם זה הגשים את תכלית בריאתו בחיי העולם הזה והרי הוא זוכה "להתענג על ה' וליהנות מזיו שכינתו, שזהו התענוג האמיתי והעידון הגדול מכל העידונים שיכולים להימצא". וכלשון רבנו הרמח"ל בתחילת ספרו "מסילת ישרים".

ואכן, החפץ חיים אשר חישב את מספר המצוות שניתן להרוויח בכל דקה של לימוד תורה, היה ידוע כמי שדרכו לבחון מפעם לפעם באופן קבוע מהו השימוש שעשה בכל רגע. מסופר שפעם אחת נעמד אחד מתלמידיו מאחורי דלת רבו בערב יום הכיפורים, ונחרד לשמוע את רבם של ישראל זועק ובוכה בכאב נורא, ותובע מעצמו דין וחשבון במילים נוקבות. וכשניסה התלמיד להבין מתוך הדברים על מה הכאב הגדול הזה, גילה לתדהמתו כי ענק התורה חישב את רגעיו בשנה האחרונה על פי הכתוב בפנקסו, ומצא כי ישנן כעשר דקות שאינו יודע מה נעשה בהם. ועל כך היה זועק ובוכה ודורש מעצמו להשתדל יותר בניצול כל רגע מהחיים הזמניים הכל כך יקרים, אשר ניתן לרכוש בהם חיי נצח. והיה זה לתלמיד לימוד מוסר לכל ימיו, מספר תורה חי.

מעתה לא פלא שהיה החפץ חיים מקפיד בעת קניית נעליים לקנות רק כאלה שאין בהם שרוכים. לפי ששריכת השרוכים מידי יום אורכת כמה שניות, ושניות אלה מצטרפות עם הזמן לשעות רבות.

ומסופר על הרב אליעזר מנחם שך, שכאשר התקבלה ההוראה מכוחות הביטחון בשנת תש"ח להקפיד בלילות על האפלה מלאה בבתים ולא להדליק שום אור מחשש להפצצות מן האוויר, התהלך בביתו שברחוב מודיעין בירושלים בצער רב כשספר גמרא בידו, ושפתיו לוחשות מתוך כאב צורב: איך אפשר לשהות כך מבלי ללמוד תורה? ניכר היה עליו כי הוא חש בעירה פנימית כגיבור משותק. מוחו חיפש בקדחתנות פתרון, ולפתע אורו פניו. הוא נטל עמו נר, טיפס עם הגמרא למחסן העילי הנקרא 'בוידם', השתטח בתוכו מתחת התקרה הנמוכה, הדליק בזהירות את הנר ולמד בשמחה ובמרץ...

* * *

בתלמוד מבואר כי לאחר פטירתו של האדם מן העולם, אחת השאלות הראשונות שהוא נשאל בעת כניסתו לתת דין וחשבון על מעשיו היא: האם קבעת עיתים לתורה? כלומר, האם היה לך זמן קבוע מידי יום ללימוד תורה. הנה לשון התלמוד:

"בשעה שמכניסין אדם לדין אומרים לו: נשאת ונתת באמונה? קבעת עתים לתורה? עסקת בפריה ורביה? ציפית לישועה? פלפלת בחכמה? הבנת דבר מתוך דבר?".

כמה מאושר הוא האדם העומד זקוף באותה שעה ומשיב בשמחה כי אכן כן! קבעתי עיתים לתורה! ומה אומלל הוא האדם העומד נבוך ברגע של מבחן כה שקוף בעולם האמת, כאשר כל תאוות החומר מתגלות כהבל מוחלט, והוא נאלץ להשיב כי כל הזמן היקר שקיבל הושקע בהבלים חולפים ולא בתורת נצח.

והנה, לפי פשט דברי התלמוד, השאלה הראשונה עוסקת ביושר ממוני: האם היית נאמן במסחרך? אולם יש שביארו בדרך נאה כי נרמז כאן עניין נוסף, ושתי השאלות הראשונות כרוכות יחדיו. כאשר ניצב אדם לפני כס המשפט ושואלים אותו אם קבע עיתים לתורה, הוא מתחיל להצטדק שלא היה לו פנאי. הוא היה עסוק בפרנסתו עד למעלה מהראש וכו' וכו'. מיד שואלים אותו: "נשאת ונתת באמונה?" האם המשא ומתן שלך היה מתוך אמונה ש"מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה ועד ראש השנה", ואין תועלת בתוספת מאמץ ושעות נוספות על חשבון הקביעות עיתים לתורה. האם חינכת את עצמך לדעת בבירור שאת מה שנגזר עבורך בראשית השנה תקבל, וכל שאר המאמצים הרי הם כמו להוסיף כמה ברזים לחבית אחת. מה שבתוך החבית יצא החוצה והברזים הנוספים לא יוסיפו לתכולתה. נמצא ש"הקבעת עיתים לתורה?" היא שאלת השאלות של היהודי, והשאלה הקודמת "נשאת ונתת באמונה?" מקדימה ומרמזת את המענה שיגיע כלפי כל התירוצים וההצטדקויות.

אשרי הזוכה להשיב תשובה חיובית על כל השאלות.

* * *

אמנם יצויין כי זכותה של כל מילה ומילה של לימוד תורה, אינה עומדת לו לאדם רק בעת קבלת שכרו בחיי העולם הבא. אלא גם בעולם הזה, יש בה - במילה של תורה - בכדי לקיים עולם ומלואו, ולהביא שפע רב, רוחני וגשמי, לאדם הניצב בפסגת סולם המעלות השייכות בבני אנוש - הלא הוא לומד התורה. 

לרכישת הספר "מפתחות לחיים" היכנסו לאתר הידברות שופס