הצד השלילי של האות מ'

כנגד פעולתה הטובה של האות מ' להעביר ממצב של התפתחות למצב גבוה יותר ומושלם, יכולה היא לפעול לכיוון שלילי, בבחינת הכתוב "גַּם אֶת זֶה לְעֻמַּת זֶה עָשָׂה הָאֱלֹהִים".

אות זו המעבירה ומתפשטת כמים, מבטאת מהומה ומבוכה כמים הפוחזים במרוצתם, נבוכים לרגע בהגיעם לצומת דרכים ומיד רצים הלאה ללא מחשבה שקולה. לפיכך בדברי תוכחת יעקב אבינו לבניו לפני מותו, הוא מוכיח את בנו הגדול ראובן במילים: "פַּחַז כַּמַּיִם אַל תּוֹתַר [לכן לא תהיה יתר במעלתך על שאר האחים בבכורה, בכהונה ובמלכות, כפי שהיה ראוי לך להיות]".

וכן מבואר במדרש "אותיות דרבי עקיבא" בתשובה שקיבלה האות מ' מדוע לא יברא בה העולם. הנה לשון המדרש:

"אחר-כך נכנס מ' ועמד לפני הקדוש ברוך הוא ואמר: רצונך שתברא בי את עולמך? שבי עתידין באי עולם לומר מלכותך וממשלתך בכל. שנאמר: 'מַלְכוּתְךָ מַלְכוּת כָּל עֹלָמִים וּמֶמְשַׁלְתְּךָ בְּכָל דּוֹר וָדוֹר', ותחילת שמך בי, שבי נקרא 'מלך'. השיב הקדוש ברוך הוא ואמר לו: לאו. אמר לו: למה? אמר לו: מפני שבך עתיד לבוא יום מהומה. שנאמר: 'כִּי יוֹם מְהוּמָה וּמְבוּסָה וּמְבוּכָה וכו'."

כלומר, מן הצד השלילי, האות מ' מבטאת מהומה פנימית ואי-סדר מחשבתי, הנובעים מפחזות ופזיזות כמים, ומביאים את האדם לעבירה, בהיותו בלתי מחושב להתבונן בנקודת האמת, ולשקול שכר עבירה כנגד הפסדה.

לפיכך, כאשר דור המבול חטאו בעבודה זרה, גילוי עריות  

מידה כנגד מידה

בתלמוד מבואר שלכן אנשי המבול נענשו ברותחין: "ברותחין קלקלו בעבירה, וברותחין נידונו". וה"כלי יקר" בביאורו לתורה הסביר את הדברים בעומקם. הנה קיצור דבריו:

"וטעמו של דבר לפי שעל ידי הזנות חללו קדושת שם י"ה המתווך בין איש לאשה. ובהסתלק מהם יו"ד ה"א, נשאר אש ואש כמו שנאמר כי אש היא עד אבדון תאכל. וזהו שאמרו רבותינו ז"ל 'ברותחין קלקלו, וברותחין נדונו' - כי הם הציתו את האש בעצמם.

וכן מצינו בחזקיה שבתחלה נענש שימות על שלא עסק בפריה-ורביה, ואמר לו הנביא "צַו לְבֵיתֶךָ כִּי מֵת אַתָּה וְלֹא תִחְיֶה". ודרשו רבותינו ז"ל 'כי מת אתה בעולם-הזה, ולא תחיה לעולם-הבא'. ומה חרי האף הגדול הזה שבעוון ביטול פריה-ורביה יהיה נענש בזה ובבא? אלא לפי שנאמר "כִּי בְּיָהּ ה' צוּר עוֹלָמִים", ומזה למדנו שהעולם-הזה נברא באות ה', והעולם-הבא באות י'. ועל ידי שלא עסק בפריה-ורביה גרם לשם של י"ה שיסתלק מן איש ואשה, והרי זה כאילו החריב כל שלש מאות ועשר עולמות אשר מציאותם תלויה בשם י"ה. על כן דינו להיות נטרד משני העולמות, העולם-הזה והעולם-הבא. לפיכך כשחזר חזקיה בתשובה וקבל עליו לעסוק בפריה-ורביה, והחזיר שם של י"ה למקומו, נאמר לו 'הִנְנִי יוֹסִף עַל יָמֶיךָ חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה', כנגד שם י"ה.

וכן אמרו רבותינו ז"ל שבין עזרת אנשים לעזרת נשים היו חמש-עשרה מעלות. וכל זה מורה שמספר י"ה תמיד מתווך בין איש לאשה. כי כל זה נמשך מקדושת שם י"ה."  וגזל, נאמר: "אָנֹכִי מַמְטִיר עַל הָאָרֶץ אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה וּמָחִיתִי אֶת כָּל הַיְקוּם אֲשֶׁר עָשִׂיתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה".

ארבעים יום דווקא. לפי שכל עבירה משלושת עברות אלה, מחייבת ניקוי בארבעים יום.

איסור עבודה זרה: כנגד ארבעים יום שניתנה התורה, שהרי העובד עבודה זרה, כופר בכל התורה.

איסור גילוי עריות: כנגד ארבעים יום של יצירת הולד. וכלשון רש"י שם: "כנגד יצירת הולד, שקלקלו להטריח ליוצרם לצור צורת ממזרים". (ממזר אותיות: מ' מִזַר. כלומר, ולד זה שנוצר בארבעים יום, בא מזר).

גזל: גזל ממון נחשב כגזל חיי אדם; שנוצר בארבעים יום. וכדברי חז"ל על הפסוק "וְאֵלָיו הוּא נֹשֵׂא אֶת נַפְשׁוֹ", "מפני מה עלה זה בכבש, ונתלה באילן, ומסר את עצמו למיתה? לא על שכרו? דבר אחר: 'ואליו הוא נושא את נפשו', כל הכובש שכר שכיר כאילו נוטל נפשו ממנו". כלומר, הרי פעמים האדם עולה למקומות מסוכנים כגון פיגומי בנינים וצמרות עצים ומסכן חייו להשגת ממון ביושר לפרנסתו. נמצא שהממון שהשיג, יקר כנפשו, והכובש אצלו את שכרו וגוזלו, כגוזל את חייו. ונרמז הדבר במילה גזל, שאף היא בגימטריה ארבעים, כארבעים ימי יצירת האדם.

הרי לנו שהאות מ' מבטאת גם מוות. שהוא בבחינת הדומם הנרמז באות זו, וכמבואר לעיל שהאות מ' היא אות המעבר מה"אם" ועד ה"מת".

ואכן, הזוהר הקדוש אומר על הפסוק: "פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל", שפנחס ראה מלאך משחית ושמו 'חימה', שיורד על ראשיהם של ישראל. וזהו פירוש "הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל". סילק את מלאכי ששמו חימה, מעל בני ישראל שלא יזיקם. ומפרט הזוהר:

"מה ראה? ראה אות מ' [משם ס"מ] שהיתה מעופפת באוויר ומבקשת להיבנות עם אותיות ו' ת' [שנוצרו מעוונותיהם של עם ישראל], ולהיות 'מות' ולכלות את ישראל חלילה. וכשקינא פנחס קנאת ה', זכה להתלבש ברוח יצחק אבינו שמדתו גבורה, וקיבל ממנו אות י', והתעלה להקרא 'פינחס' מלא, שהוא בגימטריה מאתים ושמונה כמנין ר"ח. וכשהזכיר על האות מ' המעופפת את השם המפורש והכניעה, נכנעה ונחתה האות מ' אליו ונכללה בשמו, ונעשה רמ"ח שהוא בגימטריה 'אברהם', שמדתו חסד. ומשהאירה ספירת חסד לישראל, נטל דווקא רֹמח בידו, ובו ביטל את הגזירה מישראל."

וממשיך הזוהר לבאר:

"מה הטעם מ' [מדוע דווקא היא היתה האות משמו של הס"מ שהיתה מעופפת בעת הגזירה]? לפי שהיא סימן מוות, והיא סימן הארבעים מלקות, והיא סימן ארבע מיתות בית דין [שכל אחת כלולה מעשר, ושורשם באות מ']. לפי שהאות מ' יכולה לעלות ולרדת. עולה לארבעים [הם ארבע יודי"ן משם ע"ב] ויורדת לארבע [הם ארבע אותיות שם הוי"ה]. ויכולה עוד לרדת מארבע בקדושה אל ארבע של הסטרא אחרא שהם ארבע רוחות [הנקראים: 'עיורון', 'משחית', 'אף', 'חימה'], ובעבורם ישנם ארבע מיתות בית-דין. וממשיכה לאות מ' שהיא הסימן והכלי של מלאך המוות ששמו סמא"ל ובהסתלק האות מ' משמו, נשאר שם מלאך קדוש ששמו סא"ל. וזה מה שכתוב 'בקנאו את קנאתי בתוכם'. המילה 'בתוכם' אותיות 'בתוך מ'."

וממשיך שם הזוהר הקדוש לדבר בחריפות נוראה כנגד אותם שנושאים נשים נכריות, ופוגמים זרעם, ומביאים על עצמם ועל ישראל מגיפה חס ושלום. שהרי על פגם נשים נכריות באה באותו זמן המגפה על ישראל. 

לרכישת הספר "הצופן" של הרב זמיר כהן, כנסו להידברות שופס.