האות נ' – לשמור על כבוד האישה

האות נ' היא אחת משבע אותיות המלוכה שכתר על ראשן בהיותן כתובות בספר תורת האלוקים. והן אותיות: שעטנ"ז ג"ץ. לפי שהאדם הנאמן והעניו, אהוב ונערץ על כל סובביו ומכיריו. והם מזדרזים באהבה לעשות רצונו ולבצע כל משאלותיו כמלך המוכתר בכתר מלכות. ואם כך באות נו"ן הכפופה המבטאת את הנאמן והעניו בחיי העולם-הזה, על אחת כמה וכמה באות נו"ן הסופית המרמזת לסוף, לאחרית הימים, כאשר יזקוף הקדוש ברוך הוא את האדם העניו, וירוממו לעין כל כמלך בתפארתו.

שימושי האות נ'

מכיון שהנו"ן מבטאת קביעות ונצחיות, ובפרט הנו"ן הסופית, הזקופה והנצחית, לכן כאשר מצב מקרי הופך לקבוע ותמידי, נוספת האות נו"ן הסופית בסוף אותה מילה. כגון: אדם שדיבר דבר שקר, שיקר. אולם המתמיד בדיבורי שקר נקרא 'שקרן'. וכך: 'ליצן', 'למדן', 'זכרן' ועוד. לומר, תכונה זו קבועה בו.

ומכיון שכאשר בני-אדם רבים מתאחדים, אחדותם מעניקה להם כוח, הם מנצחים בנקל את אויביהם, ואף מקבלים שמירה רוחנית נצחית שאין דבר היכול לעמוד בפניה, המלווה אותם כל זמן שהם מאוחדים, לפיכך כל מילה בלשון יחיד הפותחת באות א' ומבטאת את הפרט, כגון: אלך, אבוא, אעלה וכדומה, כאשר היא בלשון רבים הפועלים יחד, מתחלפת האות א' באות נ' הנצחית: נלך, נבוא, נעלה וכדומה.

וכאמור, מכיון שהאות נ' רומזת לנקבה, הופכת היא לשון נקבה ביחיד, ללשון רבים, בצירוף מקבילתה האות ה' הנקבית. כגון: ותבאנה, ותדלנה, ותמלאנה וכו'.

זאת ועוד. משום עדינותה של האות נ' הנקבית, מופיעה אות זו כחלק ממילים רבות שיש בהן עדינות ובחינה מסויימת של רוחניות. למשל, האות מ"ם מבטאת מים, ואילו האות נ' שלאחריה מופיעה ב'ענן' הנוצר מהמים הגשמיים לאחר שהפכו לאדים העדינים והרוחניים יותר. כך גם מופיעה האות נ' במילה 'נשיאים' שהיא כינוי לעננים, וגם כינוי למורמים מעם כמו "נְשִׂיאֵי יִשְׂרָאֵל".

ערכה המספרי

ערכה המספרי של האות נ', חמישים. המספר הגבוה והשלם של שערי הבינה. כמבואר בתלמוד: "חמשים שערי בינה נבראו בעולם. וכולם נִתנו למשה, חסר אחת. שנאמר: 'וַתְּחַסְּרֵהוּ מְּעַט מֵאֱלֹהִים'." גם שערי הקדושה, חמישים. משום כך ניתנה התורה השלימה רק ביום החמישים לצאתם ממצרים, לאחר שספרו ארבעים ותשעה ימים במהלכם יצאו בכל יום מאחד משערי טומאה שנטמאו במצרים, ונכנסו לאחד משערי הקדושה שכנגדו.

השגת האדם את הרמה הגבוהה ביותר שביד בן אנוש להגיע אליה, בבינה ובקדושה, כרוכה ותלויה לחלוטין בענוה ובנאמנות, אשר האות נ' מבטאת אותן. ולכן משה, הרועה הנאמן, והעניו מכל האדם, זכה להגיע לפסגת הארבעים ותשע השערים.

וכבר נתבאר שהאות ה' העדינה שמספרה חמש, ועומדת בסדר הספרות היחידות, הופכת לשון זכר ביחיד ללשון נקבה ביחיד, ואילו האות נ' העדינה שמספרה חמישים, ועומדת בסדר העשרות, הופכת לשון זכר ברבים ללשון נקבה ברבים.

גם כוחה של האות ה' לפעול להריון ולידה (כמבואר בפרק העוסק באות ה'), מתבטא במקבילתה - האות נ'. אלא שהאות ה' שבסדרת היחידות, אשר היא שורש הנקבה והפריון, פועלת ככוח יחידי, ואילו האות נ' אשר היא ממשיכתה ובאה מכוחה בסדרת העשרות, פועלת ככוח המוני. לכן, כאמור, הדגים המרבים בהמוניהם נקראים "נוני" מלשון "צאצאים".

ועל-פי המבואר במדרש "אותיות דרבי עקיבא" שבאות נ' נבראה הנשמה, נפלא הדבר שהאות ה' שמספרה חמש, היא אות בריאת העולם-הזה החומרי, ובה נברא הגוףהחומרי, ואילו האות נ' שמספרה חמישים היא אות בריאת הנשמה הרוחנית. ושניהם מתאחדים באדם. ככתוב: "וַיִּיצֶר ה' אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה, וַיִּפַּח בְּאַפָּיו  נִשְׁמַת חַיִּים".   

ובמקביל לכך, כל הקיים בעולם-הזה החומרי, מורגש בחמשת (ה') חושי הגוף: ריח, טעם, ראיה, שמיעה, ומישוש. וכנגדם הנשמה הרוחנית מורכבת מחמישה (ה') חלקים: נפש, רוח, נשמה, חיה, ויחידה. ובנשמה שנבראה באות נ', כל חלק מחמשת חלקיה מורכב מעשר ספירות עליונות. וביחד חמישים, כמנין נ'.

האות נ' על-פי הסוד

על-פי הסוד האות נ' רומזת לספירת מלכות שבבחינת נקבה, והיא הספירה העשירית והאחרונה. ומכיון שכל עולם מארבע עולמות אבי"ע מורכב מעשר ספירות, והוא משתלשל מהעולם שמעליו, נמצא שכל עולם יורד כנולד מספירת מלכות של העולם שמעליו, באופן שספירת הכתר עליון שלו כנגד ספירת מלכות התחתונה בעולם שלמעלה ממנו, אשר היא בבחינת נקבה היולדת.

משום כך יש באות נ' סגולה לילודה, מעין סגולת האות ה'. הנה לשון הרמ"ק ב"פרדס רימונים": "ולשון נו"ן רומז כמו 'נִינָם יָחַד' שהוא לשון ריבוי. והכוונה כי ממנה נמשך שפע אל ריבוי הבריות והתולדות [והילודה] שבעולם. והכל על ידי המלכות המקבלת ממנה [מהאות נ'], ומשפעת שפע רב לנערותיה. כדכתיב 'וַתָּקָם בְּעוֹד לַיְלָה וַתִּתֵּן טֶרֶף לְבֵיתָהּ'." עד כאן לשונו. ועיין עוד שם שגם ספירות חכמה ותפארת ויסוד נרמזו באות נ'.

כבוד  האשה

בתלמוד אמרו חז"ל: "לעולם יהא אדם זהיר בכבוד אשתו. שאין ברכה מצויה בתוך ביתו של אדם, אלא בשביל אשתו. שנאמר: 'ולְאַבְרָם הֵיטִיב בַּעֲבוּרָהּ'. והיינו דאמר להו רבא לבני מחוזא אוקירו לנשייכו כי היכי דתתעתרו [וזהו שאמר רבא לבני מחוזא עירו: 'כבדו נשותיכם וכך תתעשרו']." וכן מבואר בזוהר הקדוש שהמכבד את אשתו, זוכה לשפע כלכלי רב, ולשמירה (והביאור בזה על פי הסוד, לפי ששורש האשה בספירת מלכות, שהיא מקור השפע והברכה, והיא בבחינת השכינה הקדושה. וכאשר האדם מכבד את אשתו שלא לפגוע בה במילים או בהתנהגות, ומתבטא כלפיה במילים של שבח ומחמאות, ומאזין בקשב ובכבוד לדבריה, ודואג לה לבגדים ולתכשיטים מכובדים כראוי לה, הרי הוא מכבד באותה שעה את שורשה הרוחני שבספירת מלכות, ולכן זוכה לברכה בממונו שאף היא מקורה בספירת מלכות הנקבית והפוריה. ומכיון שהאות נ' היא שורשה של ספירת מלכות, הרי היא - במקביל לאות ה' - בעלת כוח פוריות ופרנסה).

נ' כפופה – ענוה מול נפילה

כנגד נמיכות הרוח והענוה החיובית שבאות נ', מסמלת היא מן הצד האחר נמיכות שלילית; נפילה. וכלשון מדרש "אותיות דר' עקיבא":

"נו"ן מפני מה ירכו לאחריו [ככורע על ברכיו], ופניו כלפי מ"ם?

מפני שנראה כמי שהוא נופל ומתחנן לפני המלך להקימו. שנאמר 'נָפְלָה לֹא תוֹסִיף קוּם, בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל. נִטְּשָׁה עַל אַדְמָתָהּ, אֵין מְקִימָהּ'. ונאמר: 'בַּיּוֹם הַהוּא אָקִים אֶת סֻכַּת דָּוִיד הַנֹּפֶלֶת'.

ובתלמוד מבואר:

"אמר רבי יוחנן: מפני מה לא נאמר נו"ן באשרי?

מפני שיש בה מפלתן של שונאי ישראל. דכתיב: 'נָפְלָה לֹא תוֹסִיף קוּם בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל'.

במערבא מתרצי לה הכי: נפלה, ולא תוסיף לנפול עוד. קום בתולת ישראל!

אמר רב נחמן בר יצחק: אפילו הכי חזר דוד וסמכן ברוח הקדש. שנאמר: "סוֹמֵךְ ה' לְכָל הַנֹּפְלִים".

לפיכך, מן ההיבט השלילי, צורת האות נ' כצורת אדם נפול, ומספרה חמישים, כנגד חמישים שערי טומאה, שצריך האדם להיזהר לא ליפול בהם. ולכן המילה נחש המסמלת את היצר-הרע, שהוא הנחש הקדמוני, פותחת באות נ'.  

לרכישת הספר "הצופן" של הרב זמיר כהן, כנסו להידברות שופס.