האות נ' והקשר לכשרות המאכלים

האות ן' דומה לאות ו', אלא שהיא ארוכה יותר. הזוהר הקדוש מבאר את עניין שני הצינורות דרכם עוברים ונכנסים המזון והאוויר אל גוף האדם, להחיותו. הלא הם הקנה והושט שבגרונו של האדם. שלפי שהושט מופקד על האכילה ושתיה החומריים, הרי הוא בבחינת העולם-הזה. ואילו הקנה המופקד על הנשימה הרוחנית, הוא בבחינת העולם-הבא הרוחני.

והנה, אם האדם הולך אחר תאוות החומר שבושט, ואוכל מאכל שאינו כשר או שלא הושג ביושר בבחינת "שָׁטוּ הָעָם וְלָקְטו", שעושה מעשה שטות ('שטו' אותיות 'ושט'. אלא שמהפך את סדרו הראוי, מתוך רדיפתו המופרזת), גורם שיגבר כוח החומר העכור שבושט, ושתתפשט על ידי כך האות ו' שבמילה 'ושט', ונעשה בחינת 'שטן' בגופו. ועל ידי כך מתגבר הוא על האדם להפילו ולהכשילו בכל שס"ה מצוות לא תעשה, בכל אבריו ושס"ה גידיו (לפי שטומאת האכילה מטמטמת ואוטמת את רגשותיו הרוחניים של האדם, כמבואר בתלמוד, עד שעלול הוא להיכשל בכל העבירות, מבלי לחוש בריבוי הזוהמה שמביא על עצמו, משום הקליפות הרוחניות שיצר סביב רגישות נשמתו, על ידי הדברים הטמאים שאכל). 

אמנם המילה 'השטן', היא בגימטריה שס"ה (כמנין ימי השנה) חסר אחד. הוא יום הכיפורים, שאין בו אכילה ושתיה העוברים דרך הושט, ואין לשטן שליטה בו, ויכול האדם לתקן עצמו באמצעות תשובה ביום הגדול הזה. ועיין עוד בזוהר שם כיצד על ידי שמקיים מצות תקיעה בשופר, כאשר האוויר שיוצא מהקנה שבגרונו עובר דרך השופר, בבחינת "הקול קול יעקב", מתקצרת האות ן' שבמילה 'שטן', וחוזר להיות 'ושט' מתוקן.  ובספר איוב לאחר תלונת איוב על מצבו הקשה נאמר: "וַיַּעַן ה' אֶת אִיּוֹב מִנהַסְּעָרָה, וַיֹּאמַר: מִי זֶה מַחְשִׁיךְ עֵצָה בְמִלִּין בְּלִי דָעַת. אֱזָר נָא כְגֶבֶר חֲלָצֶיךָ וְאֶשְׁאָלְךָ וְהוֹדִיעֵנִי. אֵיפֹה הָיִיתָ בְּיָסְדִי אָרֶץ, הַגֵּד אִם יָדַעְתָּ בִינָה". המילים:'מן הסערה' כתובות מחוברות והאות נ' כתובה כפופה במקום להיות נו"ן סופית זקופה. ו"במנחת שי" שם הביא לשון מדרש רות הנעלם: "מלמד שכפף אותו הקדוש ברוך הוא כנחש ההולך על גחון לדבר עימו".

ועוד הביא בשם מדרש "חסרות ויתירות": "לפי שהיה איוב מטיח דברים כלפי מעלה ואומר: ריבון העולמים, שמא נתחלף לך בין 'איוב' ל'אויב'?' שנאמר [בתלונת איוב]: 'לָמָּה פָנֶיךָ תַסְתִּיר וְתַחְשְׁבֵנִי לְאוֹיֵב לָךְ?' וכשנגלה עליו הקדוש ברוך הוא אמר לו: אני מונה שערותיו של האדם ['מנהסערה' כמו: 'מונה שערה'. ונכתבה הופעת ה' מן הסערה באופן זה, לרמז על תוכן פנימיות תשובתו] ולא נתחלף לי בין נימא לנימא. ונתחלף לי בין איוב לאויב?"

והרי לנו דוגמה נוספת למעט המכיל את המרובה, בסתרי תורתנו הקדושה, בבחינת שבעים פנים לתורה, כפניו הרבים של יהלום מלוטש הזוהר מכל צד וזוית, וכולם אמת.

משמעות ארבע עשרה האותיות הראשונות ברצף

בהמשך לביאור משמעות סדר האותיות מ-א' עד י', המובא לעיל באות י', נתבונן עתה בהמשך שמהאות י' ועד האות נ':

העומד כראוי במסלול ניסיונות העולם-הזה על-פי הנרמז בסדר תשע האותיות הראשונות, זוכה לחיי העולם-הבא הנרמז באות י',  ועת כף (כ') מאזני המשפט יכריע לטובתו, ישוב גופו ויבנה מעצם אחת קטנה עד שיקבל את צורתו (כ') הראשונה, ויקום לתחיה, ויזכה לשפע רוחני וגשמי רב בסוד האות ך', ולמלכות (ל'), ולחכמה רבה (ל'), לראות למרחק ולצפות את העתיד (ל') בהיותו שרוי באור שגנזו הקדוש ברוך-הוא לצדיקים, מכאן עולה ועובר (מ') הוא לרמה רוחנית גבוהה יותר, שעניינה התבטלות (נ') והתמזגות נצחית (נ') של הנשמה (נ') עם אור האין-סוף.

משמעות חמש האותיות הראשונות בסדרת האותיות שערכן עשרות 

מלבד המשמעות הרצופה של האותיות שהובאה לעיל, והיא הפשוטה והבסיסית מתוך רבות, ולפיה החל מהאות י' הפותחת את סדרת העשרות עולה המסר שבאותיות לשכר שבחיי העולם-הבא – מצטרפות האותיות שבסדרת העשרות גם למשמעות עצמאית המהוה הדרכה לאדם בחיי העולם-הזה, כהמשך להדרכה שעד האות י'. אלא שבעוד שהאותיות הראשונות שבסדרת היחידות עסקו בעבודת ה' הכללית, מוקדשת סדרת העשרות לעצם לימוד התורה והמעלות שמשיג האדם שעוסק בה כראוי:

על ידי שהאדם הרוחני (י') עמל ומשתמש בכוח היצירה שבשכלו לעבד, לחדש, וליצור צורה (כ') בדברי התורה שלומד (ל'), הרי הוא מגלה את סודותיה (מ') והיא נוסכת בו חיים ורעננות כמים (מ'), ומתרומם באישיותו להיות עניו (נ') ונאמן (נ').

* * *

נמצא בסיכומם של דברים שהאות נ' מבטאת את הנשמה הרוחנית הנצחית, שאין בה מוות ולא חידלון, ואת תכונותיה הטבעיות של הנשמה להיות כפופה באהבה ובענוות חן לפני בוראה, ולהיות נאמנת לו תמיד. האות נו"ן הכפופה והפשוטה מבטאות את הזכר והנקבה ואת סוד האיחוד שביניהם, הנובע מהשאיפה לנשמה אחת שלימה, שאף היא שואפת להידבק באור האין-סוף, "להתענג על ה' וליהנות מזיו שכינתו, שזהו התענוג האמיתי, והעידון הגדול מכל העידונים שיכולים להימצא".

אלא שככל כלי עדין ויקר, שמתוך חשיבותו ויוקרתו הוא פגיע ושביר - כן הנשמה. כגודל מעלת עדינותה ורמתה הרוחנית הגבוהה, המביאה אותה לענוה ולנאמנות ולחמישים שערי קדושה, כן גודל הסכנה להיותה נופלת לתהום, עד חמישים שערי טומאה, בהשפעת היצר הרע העומד ומייחל להכשילה ולהפילה, בבחינת הכתוב: "צוֹפֶה רָשָׁע לַצַּדִּיק וּמְבַקֵּשׁ לַהֲמִיתו". אולם ביד האדם להתגבר ולנצח בכל ניסיון, אם רק יבחר בכך ויהיה נחוש בדעתו, ככתוב: "לַפֶּתַח חַטָּאת [הוא היצר הרע] רֹבֵץ, וְאֵלֶיךָ תְּשׁוּקָתוֹ, וְאַתָּה תִּמְשָׁל בּו".

האות נ' בשם האדם

לאור הנאמר, כאשר האות נ' מופיעה בשמו של אדם, ובפרט אם היא בתחילת שמו, מקבל הוא באמצעותה עדינות נפש ורגישות רוחנית גבוהה, היכולה לרוממו לענוות חן ולנאמנות מוחלטת לבוראו, למשפחתו ולכל סובביו. בידו להגיע לקדושה נשגבת ולבינה יתירה מעל חברת בני האדם הרגילים, לידיעת סתרים וסודות רבים מחידות הבריאה והחיים, ולישרות מובהקת. שהרי האות נ' מייצגת את הנשמה הרוחנית הגבוהה. אולם מאידך, באמצעות כוח הבחירה שבידי האדם עלול הוא להשתמש בעוצמות הרוחניות שבידו לצד השלילי. או אז עלול הוא להגיע לנפילות חזקות וכואבות, לחוסר נאמנות קיצונית, לירידה במעשים עד כדי פשיעה, לסבל ולייסורים, וניסיונו הגדול יהיה בפגם הברית, אשר הוא סוד היחוד שבאות נו"ן.

ואם כך באות נו"ן הכפופה שבבחינת נקבה, קל וחומר באות נו"ן סופית הזקופה שבבחינת זכר. שכאשר מופיעה היא בשם האדם, מביאה אותו לעוצמות שיש בהן יכולת התרוממות רוחנית בעוצמה גבוהה, של ענוה ודבקות בהשם יתברך, ומנהיגות חברתית מרשימה, או חלילה ירידה רוחנית תלולה וחזקה, ומנהיגות שלילית. יכול הוא להיות אהוב וחביב מאד על מכריו או חלילה שנוא ודחוי לחלוטין.

לפיכך, על האדם שהאות נו"ן מופיעה בשמו, לפעול בכל כוחו לנתב את עוצמתה למעשים טובים ולחיי קדושה על-פי הדרכת בוראו בספר החוקים שנתן לנו. ויזהר מאד מהיצר הרע, הלא הוא הנחש הקדמוני הנרמז באות נ', הצופה לו ומבקש להפילו, בפרט בענייני קדושת הברית.

ואף כאן, כמו לכל תחלואי וסכנות הנפש, התרופה היא: קביעת עיתים לתורה. שירבה ויתמיד באופן קבוע בלימוד התורה יום יום. לימוד זה יעניק לו גם הדרכה מעשית בכל ניסיון, וגם הארה פנימית גבוהה אשר יחזקוהו ויסייעוהו לעמוד בכל פיתוי יצרי, בפרט בענייני קדושה. שהרי אהבת התורה שתמלא את לבו היא האהבה היחידה שבכוחה לבטל כל רגש יצרי פסול. וכמו שכתב הרמב"ם על הדרך להימנע מהרהורי עבירה: "יפנה עצמו ומחשבתו לדברי תורה, וירחיב דעתו בחכמה. שאין מחשבת עריות מתגברת, אלא בלב פנוי מן החכמה [חכמת התורה]. ובחכמה הוא אומר: 'אַיֶּלֶת אֲהָבִים וְיַעֲלַת חֵן. דַּדֶּיהָ יְרַוֻּךָ בְכָל-עֵת, בְאַהֲבָתָהּ תִּשְׁגֶּה תָמִיד'." ובאמצעות לימוד התורה ועבודת המידות, יזכה להיות מתוקן כראוי בענוה ובנאמנות, ולחיות חיי נצח של דבקות בהשם יתברך. 

לרכישת הספר "הצופן" של הרב זמיר כהן, כנסו להידברות שופס.