הסטייפלר קם באפיסת כוחות כדי ללוות את היוצא לחו"ל: מקבץ תשובות מגדולי ישראל

יוצא מן הים ורוצה לאכול פת, והרי ידיו הן טהורות מטבילה בתוך הים, בכל זאת מאחר ולא כיוון בתוך הים לשם נטילת ידיו, ויש סוברים שלא מועיל בכה"ג, מן הנכון שיטמא ידיו כגון שיגע בנעליים או בחבירו שעדיין לא נטל, ובזה יתחייב בנטילה לכו"ע (ביאור הלכה ס' קנ"ט סי' י"ג).

מי שנמצא בחוף הים ורוצה לאכול פת, אינו יכול ליקח מי הים בתוך כוס ולשפוך על ידיו, דמאחר שאינם ראויים לשתיה, פסולים לנטילה אפילו בדיעבד, ורק כשרים לטבילת ידיים (ע' ש"ע ס' ק"ס סעיף ט')

כשטובלים ידיים בתוך הים, לדעת המשנ"ב (סו"ס קנ"ט) יברך "על טבילת ידיים" ולדעת החזו"א (סו"ס כ"ג) יברך "על נטילת ידיים".

בחוף הים כשנוטלים ידים לאכול פת, צריך ליזהר שלא לגעת בגוף בזמן האכילה, ומי שנוגע במקומות המכוסים- אע"פ שעכשיו הם מגולים, צריך ליטול ידיו מכלי, אבל לא יברך(משנ"ב סי' קס"ד ס"ק י"ג).

ברכת "הגומל" על שחיה בים

שאלה: השוחה בים והתרחק מהחוף אל תוך הים, האם חייב לברך "הגומל" כדין יורדי הים, כמבואר בשו"ע (סי' רי"ט), או לא?

תשובה: כשמנו חז"ל את יורדי הים בין המחוייבים לברך "הגומל", כוונתם היתה למי שנכנס בתוך הים ממש, אבל מי ששחה בקרבת החוף, אפילו שהתרחק קצת, נחשב עדיין כמי שהוא על שפת הים, ואינו מברך "הגומל".

אולם, אם אירע ח"ו איזה מקרה של הסתבכות ל"ע, בודאי שצריך לברך "הגומל", (הגרי"ש אלישיב זצ"ל)

האם שחיה בים נחשבת כיציאה לחו"ל

כעין שאלה זו, שאלו את מרן החזון איש זצוק"ל: מאחר שמקפידים לא לצאת מארץ ישראל כלל, האם מותר לשחות בים, לפי אותם ראשונים הסוברים שגבול מערב של ארץ ישראל הוא הים התיכון? האם נחשבת שחיה זו כיציאה לחו"ל?

והורה מרן זצ"ל, שמסתבר שאין השוחה בים נחשב ליוצא חו"ל, וכל עוד שהשחיה היא בקרבת החוף, עדיין נחשב קשור לארץ ישראל (הגר"ח קניבסקי שליט"א)

נוסע מתחת לים

מי שנוסע במנהרה מתחת לים, וכעין שיש ממדינת אנגליה למדינת צרפת, אין זה נחשב כיורדי הים, ולא יברך ברכת "הגומל" (שו"ת שבט הלוי)

לפני הנסיעה

עליה לתורה - נהוג שמי שיוצא לדרך יעלה לתורה (ביאור הלכה ס' קל"ו ד"ה שבת ויו"ט) עליה זו היא מנהג, ואינו דוחה שום חיוב אחר (שם). ואין הבדל אם הוא יוצא לדבר מצוה, או יוצא לדבר רשות. והיינו בקריאה הסמוכה לנסיעתו, כגון יום שני או חמישי לפני יציאתו.

צדקה - אנשי מעשה רגילים לתן צדקה לפני יציאתם לדרך (עי' ספר חסידים אות תרנ"ו) וכן יפריש צדקה כדי ליתנו במקום שרוצה להגיע ( כף החיים סי' ק"י ס"ק כ"ז).

דיבור בשבת

יש להיזהר לא לתכנן נסיעתו בשבת, בכדי שלא יבוא לדבר דיבורים שאסורים בשבת (ע' שו"ע או"ח ס' ש"ז).

ללוותו

מצות עשה מדבריהם ללוות אורחים (רמב"ם הל' אבל מובא בסמ"ע ס' תכ"ז ס"ק י"א) [וע"ע ספר עמק ברכה בשם מרן החזו"א זצ"ל, שמנהג העולם שאין מלווים האורח לדרכו, כיון שנוסעים הרבה אנשים ביחד, ה"ל לויה אחד לשני, עי' שם]. וידוע שכשנכנסו למרן הסטייפלר זצוק"ל ואמרו לו שנוסעים מהארץ לחו"ל, היה קם מהכסא [בלי כוחות] ומלווה עד הדלת!

מהלכות תפילת הדרך

מה שיעור דרך - אומר תפילת הדרך בשם ומלכות, כשנוסע שיעור דרך של פרסה מחוץ לעיר (שו"ע או"ח סי' ק"י ס"ז) ולכתחילה יאמר אותה בפרסה ראשונה (הפרמ"ג שם), ושיעור פרסה לחומרא הוא כארבעת אלפים ושש מאות מטר. שכח לאומר בתחילת הנסיעה יכול לאומרה כל זמן שהוא עדיין לא הגיע תוך פרסה הסמוכה לעיר (שו"ע שם)

כמה פעמים ביום - אומרים אותה פעם אחת ביום, אפילו נכנס לתוך העיר באמצע לנוח, כל שלא הסיח דעתו להמשיך ולנסוע (שו"ע שם ס"ה).

ולפי"ז נהג מונית שאמר תפילת הדרך בבוקר ושוב חזר לעירו, ואחה"צ נסע למקום אחר, אפילו לא ידע מזה בבוקר, אינו צריך לומר תפילת הדרך פעם שניה משום שדעתו כל הזמן לנסוע אם יזמינוהו (הגרי"ש אלישיב זצ"ל).

וכן אם נוסע יותר מיום אחד, אם לן בלילה, באושפיזא בדרך קבע, יאמרוהו בבוקר עם ברכה, אבל אם רק נח זמן מה, יאמרוהו בבוקר בלי חתימה (משנ"ב ס"ק כ"ו).

האם להסמיכה לברכה אחרת - לכתחילה יסמיך תפילת הדרך לברכה אחרת (שו"ע ס"ו) כגון שיאכל או ישתה ויברך ברכה אחרונה, או יסמיך לברכת אשר יצר (משנ"ב ס"ק כ"ח) או עכ"פ לברכת הריח ויריח מעט (הגה' חת"ס שם) או יסמיך אותה לברכה ראשונה שאין אחריה ברכה אחרונה, כגון סוכריה שאין בה כזית, ולאחר "טעימה" כלשהיא יוציאו מפיו, ויאמר תפילת הדרך. ועכ"פ אם לא יכול להסמיכה, לא יתאחר לאומרה(משנ"ב שם).

אמירתה בלשון רבים - יאמרה בלשון רבים, הגם שהוא נוסע לבד, מכיוון שזוהי תפילה הקבועה בל' רבים, ושמעתי הטעם כדי שיתפלל על שאר הנוסעים, שאפילו אם אין לו זכות בעצמו לינצל, בכל זאת יהיה לו זכות ביחד עם אחרים. אבל אם מוסיף איזה תפילה לעצמו, אין צריך לאמרה בלשון רבים (שו"ע ס"ד ומשנ"ב שם).

רמקול - כשנוסעים בדרך באוטובוס, ואומרים תפילת הדרך ברמקול, יש להיזהר להוציא המילים בשפתיו, ולא לצאת ע"י שמיעה, מכיון שאינו שומע קול המברך אלא גלי הרמקול.

מסלול הליכה - העושים טיולים בהליכה ברגל יותר משיעור פרסה [4,700 מטר לחזו"א ו-3850 מטר להגר"ח נאה, עי' שיעורין של תורה ס"ק ל"ג], חייבים בתפילת הדרך מיד כשיוצאים שבעים אמה ממקום הישוב.

מזוזה במגורי חופשה

אם שוכרים בית חו"ל לשלושים יום או יותר חייבים ליתן שם מזוזה, ולאחר שיוצא מאחר שזהו רשות עכו"ם מותר להורידה. ובארץ ישראל כששוכר בית אפילו רק לזמן מועט יש חויב מזוזה מיד, ואם אין חשש שהמשכיר יפסיד המזוזות, אין להורידן כשיוצא (שו"ע יו"ד ס' רפ"ו).

נטילת ידיים מברז

שאלה:

בימי החופשה, כאשר נוסעים לטייל למקומות רחוקים, קורה לפעמים, כשרוצים לנטול ידיים לאכילת פת, שמוצאים ברז מים אך אין שם כלי לנטילה, מה עושים?

תשובה:

הנה, מבואר בשו"ע (סי' קנ"ט ס"ט) שבמקום שיש ברז ואין כלי, הרוצה לנטול ידיים יכול לפתוח את הברז ולסגור בכל שפיכה ושפיכה, ופעולה זו נחשבת לכח גברא, כמו כלי. והוסיף המשנה ברורה (ס"ק ס"ד) בשם אחרונים, שצריך לסגור ולפתוח כמה פעמים בכל יד ויד, מכיוון שהברז הוא דק ואין די מים בקילוח הראשון ליטול בו ידו כראוי [וקילוח שני לא נחשב לכח גברא], עי' שם.

אולם כל זה נאמר דוקא לענין ברז של חבית (ומבואר שם בשו"ע), אבל בברזים שלנו, אין מועיל פתרון זה, כי הברזים שלנו מחוברים לבית, וכמו"כ ברזים שבגנים הינם מחוברים לקרקע, ואם כן, הגם יש בפתיחתם כח גברא, אין זה מועיל, כי אין עליהם שם כלי כלל , ונטילה זו פסולה אפילו בדיעבד (וכן הורה הגר"נ קרליץ שלי"טא).

עלה לגג או לחצרו באמצע האוכל

השותה או אוכל בביתו, משקין או אוכלין שאינן טעונין ברכה אחרונה במקומה [כגון שברכתו "בורא נפשות"] , ובאמצע עלה לגג כדי להתאוורר- מכיוון שאין הוא תחת קורת גג אחת נחשב הדבר כאילו יצא לחצר, ולכן אם רוצה להמשיך באכילה או בשתיה הדעת נוטה לחייב לחזור ולברך ברכה ראשונה (בעל שבט הלוי זצ"ל הגר"נ קרליץ שליט"א).

טלטול בשבת

כשנוסעים למקום אחר בחופש, יש לברר אם יש שם עירוב שאפשר לסמוך עליו, ואם אין שם עירוב, אסור לטלטל שום דבר, אפילו המפתח. ויש לו להכין לפני שבת חגורה, וליתן עליו המפתח באופן שהמפתח ישמש לסגור את החגורה או להחזיק החגורה  (משנ"ב סי' ש"א ס"ק מ"ה).

אם עושה עירוב בעצמו - יש לשאול רב או מומחה איך לעשותו, ובפרט אם גרים שם גויים או מומרים לחלל שבת.

נמצא במקום שאין עירוב - הנוסע למקום שאין בו עירוב [או שהוא מחמיר שלא לסמוך על העירוב] , אם מתאכסן בדירה בבית משותף, אסור להוציא חפץ מדירתו לחדר המדרגות, אלא אם עשה עירוב חצרות לפני שבת. אבל להעלות או להוריד בחדר מדרגות עצמו מותר.